ברחבי העולם ציינו את יום השפה הערבית. בישראל צריך להזכיר שהיא קיימת

קיים נתק משמעותי בין הערבית הנלמדת בבתי הספר ובאקדמיה לבין השפה אותה מדברים ערביי ישראל • דרושה פעולה ויצירה של שינוי ממשי בתפישת השפה הערבית בישראל והוראתה

כיתה ערבית / צילום Shutterstock, א.ס.א.פ קריאטיב
כיתה ערבית / צילום Shutterstock, א.ס.א.פ קריאטיב

כשלמדתי בבית הספר היסודי, חגגנו כל שנה את השפה העברית. היו חידונים בית ספריים, קראנו יחד את הבכור לבית אב"י ועוד ועוד. כ-100 שנה אחרי שאליעזר בן יהודה התחיל את מפעלו עדיין חגגנו בבית הספר את תחיית הלשון ואת פעולתם של אנשי חזון שהיו נחושים לחבר בין השפה הכתובה בספרי קודש ובין צרכים שימושיים של שפה בחיי המעשה והיום יום.

גם היום, השפה העברית מגלמת את אחד הביטויים המרכזיים של חיבור הישראלים היהודים לארץ הזו. אנחנו אוהבים לאהוב את העברית שלנו. יותר מ-300 אלף עוקבים אחר עמוד הפייסבוק של האקדמיה ללשון עברית. בעיתונים וערוצי תקשורת יש פינת עברית קבועה.

באופן אירוני למדי, באותה העת, 'העם היושב בציון' יצר את הפעולה ההפוכה ביחס לשפה הערבית. במהלך עשרות שנים של הוראת הערבית באקדמיה ובבתי הספר הצליחו לנתק את הטקסט הכתוב, המכובד והגבוה משפת החיים והתרבות הערבית.

בבתי הספר לומדים טקסטים בערבית ספרותית, פוסחא, אך לא יודעים לבקש את רשות הדיבור בכיתה. לומדים לנתח תחבירית משפטים על ביקור בבית לחם אך לא יודעים למקם את העיר על מפת הרשות הפלסטינית ובוודאי שלא לומדים על חשיבות המקום בעולם הנוצרי.

לעומת זאת, אנחנו חוגגים את האפשרות של זמרים עכשוויים לשיר את מילות אִבּן גַבִּירוֹל מהמאה ה-11 או חלקי פסוקים מספר בראשית. אנחנו נהנים מהטבעיות המובנת מאליה בחיבור בין לשון חז"ל, ימי הביניים וחידושים מהעשור האחרון.

עשרות שנים של סכסוך בין עמים ושליטה על פלסטינים הפכו עבור יהודים בישראל שפה שמדוברת בפיהם של מאות מיליונים בעולם, למעין גווייה של מטופל שיש לנתח ולחקור. לא אדם חי שאפשר גם לרוץ איתו.

השפה הערבית חיה, נושמת ומשתנה. אומנם היא שפה מורכבת ויש הבדל ניכר בין השפה התיקנית ובין זו המדוברת, ולא פשוט ללמד אותה מסיבות אלו. ולמרות הקשיים, עדיין כחמישית מאזרחי המדינה בישראל מצליחים לחבר בין שני מרכיבי השפה באופן יום יומי. מרביתם יודעים לסמס מילים לא תקניות מן המדוברת ולכתוב אי-מייל רשמי בערבית תקנית.

בתרבות הישראלית הערבית דווקא מתחזקת

מקומה של הערבית בתרבות הישראלית רק הולך ומתחזק בשנים האחרונות - בקולנוע, בסדרות, במוסיקה. יש ביקוש הולך וגדל של יהודים מבוגרים ללמוד ערבית מדוברת. מבוגרים סקרנים, שמבינים שערבים ויהודים כאן כדי להישאר, רואים בבורות שלהם בשפה הערבית מגבלה, גם אם מעולם לא מנעה מהם כל תפקיד מקצועי או קידום בקריירה.

נפתחים עוד ועוד מקומות ללימוד ערבית מדוברת, "שימושית", לשיחה פשוטה וכאמצעי כניסה לעולם תרבותי עשיר. כל מי שמנסה ללמוד את השפה בגיל מבוגר מבכה על כך שלא קיבלו אפילו בסיס בשנות בית הספר, כשהאפשרות לקלוט עוד זמינה ופשוטה.

אך פחות מ-2% מכלל היהודים בישראל יכולים לתקשר בזכות לימודיהם בבית הספר. רק 1% מכלל היהודים בישראל יכולים לקרוא ספר בערבית. לאורך שנים משרד החינוך מצהיר בחוזרי מנכ"ל כי ידיעת השפה הערבית בקרב התלמידים היהודים תוכל לחזק ולהעשיר את החיים המשותפים עם האזרחים הערבים בישראל, תוכל לפתוח צוהר לחברה, לתרבות ולהיסטוריה של המרחב המזרח תיכוני וכן לחזק את הקשר עם מורשתם של כמחצית מהיהודים בישראל. אך בפועל אין שינוי ממשי באופי הלמידה ומספר התלמידים הלומדים ערבית בבתי הספר ממשיך לרדת.

יום השפה הערבית מצוין ברחבי העולם ביוזמת האו"ם. אפשר היה לחשוב שאחת מן השפות המדוברות ביותר בעולם אינה צריכה חגיגות מיוחדות אך נראה שדווקא בישראל כדאי להזכיר את המשמעות של ריבוי רבדים בשפה חיה אחת.

בעת הנוכחית דרושה פעולה ויצירה של שינוי ממשי בתפישת השפה הערבית בישראל והוראתה. שילוב מהותי של אנשי חינוך ואקדמיה ערבים בכתיבת תכניות הלימודים ובצוותי ההוראה הוא מרכיב הכרחי בשינוי הנדרש. לא רק משום שזה נכון מקצועית, אלא משום שהם רוחשים אהבה גדולה וכבוד הן לשפת הקוראן והשירה הג'אהילית והמודרנית והן לעושר השפה היומיומיות - ממש כמו אנשי החזון שפעלו לחדש את השפה העברית. רק כך ניתן להתחיל. 

הכותבת היא רכזת פרויקט חינוך לחיים משותפים בעמותת סיכוי, המקדמת שוויון ושותפות בין האזרחים היהודים והערבים

צרו איתנו קשר *5988