התקנות החדשות בסדר הדין האזרחי רחוקות מלפתור את הבעיה בבתי המשפט

כבר כיום מוותרים אזרחים רבים על הליכים שיפוטיים בגלל העומס, היוקר והטרחה • שיפור זמני במערכת יגרום לכך שכאלה שהיום אינם משתמשים בה, יגיעו אליה ושוב, היא תיסתם • הפתרון הוא הליכי בוררות מוכוונים בתוך ההליך המשפטי

בית משפט / צילום: Shutterstock, א.ס.א.פ קריאטיב
בית משפט / צילום: Shutterstock, א.ס.א.פ קריאטיב

משרד המשפטים ולשכת עורכי הדין חלוקים על יעילותן וטיבן של תקנות סדר הדין האזרחי החדשות שנכנסות לתוקפן השבוע. לדעת לשכת עורכי הדין, התקנות מדגישות יעילות על צדק ותפגענה בבעלי דין מוחלשים. את הפתרון למצוקה צריך למצוא לגרסתה בהגדלת מספר השופטים והוספת משאבים, ולא הליכים מקוצרים ופורמליים. לדעת משרד המשפטים, אין מנוס מרפורמה זו, גם אם יש טענות של פגיעה בצדק במקרים קיצוניים.

אולם חוששני שהוויכוח הנ"ל מחמיץ את הנקודה העיקרית. קרי, הסיבה לעומס המובנה. נסביר: כבר כיום מוותרים אזרחים רבים על הליכים שיפוטיים בגלל העומס, היוקר והטרחה שבהם. אולי בגלל ריבוי עורכי הדין בישראל, ואולי מסיבות אחרות, המערכת נמצאת בעומס תמידי. שיפור זמני במערכת יגרום לכך שכאלה שהיום אינם משתמשים בה, יגיעו אליה, ושוב היא תיסתם.

יש מחסור עצום ב"משאבים שיפוטיים", וכל תרופה לא תהיה אלא חלקית וזמנית. גם אם הרפורמה תשפר את המצב הנוכחי, וספק גדול בכך, יהיה זה שיפור קצר וזמני. כדי להגיע לפתרון אמיתי יש צורך להגדיל את המערכת במאות אם לא אלפי אחוזים, והדבר פשוט איננו אפשרי.

הכיוון לדעתנו צריך להיות שונה. יש סוגי "מחסור" שונים, וכך בענייננו. כשמדברים על מחסור במהנדסים בישראל, הרי מדובר על כך שאין בישראל מהנדסים מתאימים. הגדלת שכר המהנדסים ו/או שיפור תנאי שכרם לא תעזור. פשוט אין מהנדסים מהסוג הנדרש בישראל, נקודה.

המצב שונה לחלוטין כשמדובר על משאבים שיפוטיים. יש בישראל לא מחסור אלא עודף עצום במשאבים שיפוטיים. מספר עורכי הדין בישראל יחסית לגודל האוכלוסייה הוא בין הגדולים בעולם. כתוצאה מכך אין מחסור במשפטנים מעולים. יש אינספור אנשי אקדמיה, עורכי דין מומחים, שופטים בדימוס ועוד. אין גם צורך במשאבים מינהלתיים ייחודיים. כדי לנהל הליך שיפוטי, כל שנדרש הוא בשני הצדדים יחד עם קלדנ/ית ומחשב ותו לא.

בקצרה, אין ספק שלא מדובר במחסור עקרוני של משאבים שיפוטיים. המשאבים הללו קיימים בשפע ואפילו יותר מזה. השאלה היא כיצד לעשות בהם שימוש נבון.

הפתרון הוא הליכי בוררות מוכוונים בתוך ההליך המשפטי. הליכים שמטבעם הם מהירים, זולים, ופשוטים יותר. אם כך יהיה המצב, ניתן יהיה להתמודד בקלות עם כל עומס, שכן הבוררים יהיו זמניים, זולים ובהתאם לצורך.

הליך הבוררות צריך להפוך לאחד המסלולים המרכזיים ליישוב סכסוכים. מסלול מקביל שישרת את המערכת ויהיה מובנה בתוכה. יתרונו הוא בכך שניתן בזמן אמת להרחיב ולהקטין את כמות התיקים המנותבים אליו, הכול בהתאם לצרכים המשתנים. ממילא העומס על בתי המשפט יקטן, ואיכות השירות תעלה.

אפשר גם לקבוע כי בסוגי הליכים מסוימים תהיה חובה לפנות לבוררות גם ללא הסכמת שני הצדדים. אנו מציעים להתחיל זאת בהליכים שעליהם יהיה נקל בקלות להשיג הסכמה ציבורית. עם ההצלחה, ניתן יהיה להרחיב זאת.

יושם לב לנקודה הבאה: בחלק גדול מהתביעות המשפטיות מעורבים מה שנקרא "תובעים סדרתיים". אלה הם בדרך-כלל חברות ביטוח, חברות סלולר, בנקים ושאר גופים גדולים מעין אלה. אלה מנהלים במקביל מאות ואלפי תביעות ולמעשה משתמשים במשאבי ושירותי המדינה. ניתן לדרוש כי בכל מקרה שאלה מעורבים בסכסוך נגד אזרח פרטי, והאזרח מבקש הליך בוררות, תהיה חובה עליהם להשתתף בהליך זה, אם ירצו אם לאו. אין בכך כל כפייה ו/או פגיעה בזכויותיהם, בהתחשב בעובדה שהם משתמשים דומיננטיים במערכת הציבורית.

כל שצריך הוא שיתוף-פעולה בין שלושת הגופים - הכנסת ושר המשפטים, מערכת בתי המשפט ולשכת עורכי הדין. ומכיוון שהמטרה משותפת לכולם, אנו מאמינים שהיא ברת-השגה, ובמהירות. 

הכותב הוא שופט בדימוס, כיום בורר במרכז הישראלי לגישור ובוררות