בדצמבר האחרון היה אמור עוזי ניסים לציין 15 שנה ל"וירטועוז", חברת אירועי המחול שהקים. "היינו אמורים לחגוג במופע גאלה גדול בסוזן דלל, עם חשיפה של רקדנים ולהקות מחול", הוא מספר. "נעמי פרלוב, המנהלת האמנותית של סוזן דלל התלהבה מהרעיון, וחשבנו להרים את זה יחד. כנראה שנדחה את זה לחגיגות ה-16 שנים".
שנת 2020 דווקא התחילה טוב עבור וירטועוז, עם פסטיבל גדול באילת ותחרות בפברואר בשיתוף עם אמסטרדאנס האירופית. "חיפשנו את הרקדן הטוב ביותר לתחרות בהולנד", מתאר ניסים, שהיה בעצמו רקדן והופיע ברחבי העולם. "היו פה שני שופטים מחו"ל, ועשרה ימים אחרי האירוע, העולם התהפך עלינו. מי שנבחרה לרקדנית הטובה ביותר זכתה בכרטיס טיסה, ולא יכלה לנסוע. הכול בוטל, ומה שתכננו ירד לטמיון".
החברה של ניסים מתמחה בכנסים, פסטיבלים, תחרויות וקורסים למורים ותלמידים בכל הארץ - מקרית שמונה ועד אילת. הוא גם מוציא משלחות לחו"ל, כמו זו שהייתה אמורה לצאת במאי האחרון לאמסטרדם. "זה פרויקט שאני מקיים מאז 2006 ובו תלמידים מופיעים בפני הקהילה היהודית, כולל ערב התרמה לישראל. 42 תלמידים היו רשומים לזה, ולא נסענו.
"כרטיסי הטיסה כבר היו משולמים, המקדמות לאכסניה שולמו וגם לאוטובוס באירופה. הכל היה צריך לבטל. רק ביוני ההורים קיבלו החזר על כרטיסי הטיסה. עם האכסניה הגענו לפשרה שבה הם גבו מחיר סמלי של ביטול. בכל זאת, אנחנו עובדים איתם שנים, ולא היה נעים לקחת הכול בחזרה. בקורונה כולם נדפקו".
ואז הגיע הקיץ.
"בקיץ יש לנו תמיד קורס גדול בסמינר הקיבוצים לשלוש שכבות גיל, והשנה הכול היה מצומצם. אם בשנים עברו הבאנו מאסטרים מחו"ל, אז השנה אירחנו את ענבל פינטו, גאגא ולהקת בת שבע, צמצמנו עלויות, הורדנו שיעורים ומוזיקה לייב כמו תופים. היו עד 20 ילדים בקבוצה, בשתי קבוצות. בד"כ אני מעסיק בקורס 28 עובדים, והפעם היו 10. ממש מצומצם. ניסינו לעשות יש מאין".
אחד האירועים הגדולים ביותר שמארגן ניסים הוא פסטיבל מחול באילת מדי חנוכה, עם 1,200 משתתפים מ-30-40 מרכזי מחול וסטודיואים. "כמובן שהשנה זה לא התקיים", הוא מודה בצער. "זה הפסד כלכלי גדול מאוד.
"מכיוון שעוד הרבה אירועים בוטלו, ניסיתי להמציא קונספט חדש - כדי להניע את עצמי ואת המערכת. קראתי לזה 'וירטועוז בקפסולות'. בפועל אתה לא מרוויח, 10 ילדים בקבוצה זה לא מממן הוצאות של מורה, פסנתרן, מתופף ושכירות. אתה לא מרוויח כלום, אבל אתה עושה".
אז למה להמשיך לעשות?
"בשביל הנפש. אני לא עובד לשם שמיים, אבל השנה הזו ממש קשה. מבחינתי, אם אין אירוע - אין הוצאות. זה לא שיש לי מקום עם שכירות וארנונה. אבל גם אין הכנסות, אז בעצם שנה אני דורך במקום. אני צריך להוציא קצת חסכונות כדי לשרוד".
הצלחת לקיים פעילויות בין הסגרים?
"עשיתי 2-3 קורסים קטנים וסופי שבוע, וקצת העליתי את המחיר. הילדים צמאים לרקוד בסטודיו, ולא להיות בזום ובבית. כאמור, זה לא בשביל הפרנסה אלא בשביל לפמפם את המותג, שיראו שאנחנו עובדים גם בתקופה הזו. לא תמיד הכסף מניע. כבר קרה לי בעבר שעשיתי דברים בשביל הרזומה, וגם היום, במיוחד שזה מותג שלי, חשוב לי להראות פעילות".
נכנסנו עכשיו לסגר שלישי.
"כשיש סגר עוצרים הכול, ועוד פעם מבטלים. אנחנו לא יודעים מה האופק שלנו, ואני לא מוכן יותר לעבוד, לגבות כספים ולבטל. כרגע לא ידוע מתי יהיה אפשר שוב להתקהל, אז אני לא יודע מה להכין ליום שאחרי.
"למשל, בדרך כלל בפסח אנחנו מציעים קורס בלט ברמה מאוד גבוהה, עם תלמידים מהאקדמיה למחול בירושלים, תיכון רעות חיפה ותלמה ילין בתל אביב. עכשיו אני לא יודע אם לעבוד לריק, ועוד חודשיים יגידו 'לא, זה יכול לקרות רק במאי'. ככה ביטלתי כבר שלושה אירועים גדולים. זה פלונטר, אז הפעם אני לא עושה כלום עד שאני יודע מה קורה".
איך נראה היום שלך בשגרה החדשה?
"בבוקר אני עושה ספורט בשביל הנפש והגוף, זה התחזוק האישי שלי. יש לי יותר זמן לקרוא, להתעמק בדברים אישיים שכל השנים לא היה לי זמן לגעת בהם. 15 שנה לא ראיתי בעיניים, והייתי עסוק בבניית מותג אירועי מחול שלא היה כמוהו בארץ. אחריי קמו הרבה מתחרים, וזה בסדר. זה מדרבן את כולם לעבוד יותר טוב, ולהביא את הדבר החדש".
על מה השיח כעת בעולם המחול?
"הרבה מתגעגעים אחד לשני. למשל, היה לנו קורס של חצי שנה עם 35 מורים שנפגשו על בסיס שבועי, ואין את זה יותר. אז עשיתי קונספט של בראנצ'ים לפי קפסולות. מעין שימור לקוחות, וגם הזדמנות להקשיב להם. התחום שלנו מאוד נפגע. בתי הספר לריקוד והמתנ"סים סגורים מעל חצי שנה, זה קטסטרופה. סטודיו צריך להיות בגודל של לפחות 120 מ"ר, זה הרבה ארנונה, העיריות לא מתחשבות, וגם לא כל בעלי הבתים התחשבו.
"חלק מבעלות הסטודיואים מתכוונות לסגור, כי אין להן איך להחזיק את המקום. העצמאים חשופים מול כל ההוצאות והארגונים המוניציפליים. הם ממש בקריסה. בהרבה קבוצות בפייסבוק אפשר לראות שאנשים מוכרים ציוד, תלבושות ואביזרים, כי הם סוגרים את העסק. זה היה מפלט לתלמידות ולתלמידים (שרוקדים בעיקר ברייקדאנס והיפהופ). שיעורי מחול זה לא רק תרבות ופעילות גופנית, זה הרבה מעבר למה שרואים בפן החיצוני: עמידה בזמנים, עבודה ביחד, ביטחון עצמי.
"כולם חיוניים, ורק התרבות והמחול סגורים. התחום שבק חיים, ירדנו לאפס ולא באים לקראתנו. למזלי, עבדתי כל השנים וקיבלתי מענקים, ואני לא מתלונן. אני רואה שיש כאלה שמצבם יותר גרוע. אבל כן הלכנו צעד אחורה - אני פותח חסכונות שלא חשבתי שאשתמש בהם, כי יש משכנתא והוצאות קבועות של עסק, כמו ביטוח לאומי ומסים. את המפיקה שעובדת איתי הוצאתי לחל"ת".
אפשר ללמד מחול בזום?
"אני לא התפתיתי לזה, כי אני לא מאמין בלרקוד ולתקן דרך הזום. צריך אנרגיה קבוצתית. זה מתאים יותר לספורט כמו יוגה או אירובי. במחול צריך לקפוץ, ובבית אין רצפה בולמת זעזועים. זה גם לא מחזיק - לילדים פחות מתחשק להיות בזום אחרי שלמדו שם במשך היום".
עוזי ניסים, מייסד ומנהל "וירטועוז", חברת הפקות ויזמות לאירועי מחול בארץ ובעולם ● בן 47 מתל אביב ● בוגר האקדמיה למחול בירושלים ● רקדן מקצועי לשעבר בקולבן דאנס, חי והופיע גם בפריז
עצמאים, בעלי עסקים קטנים ושכירים בעלי שליטה - אנחנו רוצים לשמוע אתכם. להשתתפות במדור אפשר לפנות למייל i-can-help@globes.co.il
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
