ברצינות? לא שמתם לב שהפרסומים גובלים בסחר בבני אדם?

עד שקבוצת אקטיביסטיות יצאה בקמפיין בטוויטר, לא שמתם לב שאתם ב"ידיעות אחרונות" מתירים פרסום של שירותים שגובלים בסחר בבני אדם? לא ראיתם מה תוכן המודעות שמתפרסמות אצלכם?

דוכן עיתונים של "ידיעות אחרונות" בתל אביב / צילום: Shutterstock, Jose HERNANDEZ Camera 51
דוכן עיתונים של "ידיעות אחרונות" בתל אביב / צילום: Shutterstock, Jose HERNANDEZ Camera 51

ביום חמישי, בשעה 3:38 אחרי-הצהריים, בציוץ תשובה בטוויטר לחשבון של הארגון הפמיניסטי-אקטיביסטי "כולן", צייצו "ידיעות אחרונות": "אנחנו מודיעים כי לא יפרסמו עוד בלוח 'ידיעות אחרונות' ובעיתון בכלל מודעות כאלה, ומודים ל'כולן' ולגולשים שהסבו לכך את תשומת-ליבנו".

השנה 2021 ורק עכשיו נזכרו בעיתונים לטפל במודעות הסחר בנשים והזנות

לציוץ המקורי של "כולן" צורף צילום מתוך מודעה שפורסמה ב"ידיעות אחרונות" ואחרת ב"מעריב". אחת תחת הכותרת "שידוכים כללי" והשנייה תחת השם המכובס לא פחות "היכרויות". שתי המודעות מציעות שירותי יבוא של "כפריות יפות", "כלות מאוקראינה" או "מאגר פיליפיניות ואפריקניות".

ברצינות? עד שקבוצת אקטיביסטיות יצאה בקמפיין בטוויטר, לא שמתם לב שאתם מתירים פרסום של שירותים שגובלים בסחר בבני אדם? לא ראיתם מה תוכן המודעות שמתפרסמות אצלכם? לא הבנתם שיש חשש שמדובר כאן בתעשייה של חיפצון, ניצול, סחר בנשים? באיזה שלב דמיינתם שאם נוסף למודעה צמד המילים "לנישואים בלבד", זה הופך אותה ללגיטימית? או שאולי חשבתם שאם מדובר באוקראיניות או פיליפיניות - הן לא באמת בני אדם? על אילו מחשבות אפלות יושבות המודעות? ואיך קורה שעיתונים לגיטימיים מרשים לעצמם להמשיך ליהנות מפירות הפרסום של מודעות שמסתירות לכאורה סחר בבני אדם שהן במקרה נשים מאוקראינה, אפריקה או הפיליפינים?

כבר בשנת 1998 חוקק בישראל חוק שהיה די מתקדם לתקופתו, שהטיל מגבלות קשות על פרסום מודעות לשירותי מין. על-פי החוק אפשר היה לפרסם מודעה רק על עמוד נפרד ולמסור לקונה העיתון רק על-פי בקשה מפורשת שלו. אבל הרווח הכספי לעיתונות המודפסת היה כנראה מפתה מכדי לסגור את הענף, ולכן שנים ספורות אחר-כך, ב-2004, הורשעו רשת שוקן, "ידיעות אחרונות" ו"מעריב" בעשרות פרסומים של מתן שירותי זנות. כל אחד מהמורשעים נדרש לשלם קנס של 125 אלף שקל, והמנהלים נשלחו לעבודות שירות אחרי ההרשעה.

שנים חלפו, והעיתונים כנראה לא רצו להיפרד מזרם ההכנסות, ובמקביל "יבואני" אותן "כפריות יפות" רצו להמשיך ולשווק את הסחורה שלהם, ולכן נמצאו ניסוחים חדשים.

ניסוח מכובס לא הופך את הפרסום ללגיטימי, ובוודאי לא הופך את המעשה ללגיטימי. כי על מה מדובר כאן בעצם? על יחס לנשים כאל חפץ, סחורה, מוצר צריכה. על זה אנחנו מדברים, ואת זה כדאי וחייבים להבין.

וקשה לנתק את היחס לנשים שמתבטא במעשה, בניסוח המודעה ובפרסומה, מהיחס לנשים בכלל, מהיחס לנשים במוקדי קבלת החלטות ולנשים בעמדות בכירות בשוק הפרטי, במגזר הציבורי או בפוליטיקה.

כי כמו שנאמר במשפט הידוע: "פמיניזם הוא התובנה הרדיקלית שנשים הן בני אדם".

הכותבת היא עיתונאית, ממייסדות תא העיתונאיות

צרו איתנו קשר *5988