די לסגרים: כך צריכות לפעול הממשלה ומערכת הבריאות

המחיר שתושבי ישראל משלמים על כל יום של סגר הוא הרבה יותר מסל בריאות אחד, מבניין אשפוז, ממחלקה לטיפול נמרץ, ממיטות אשפוז רבות ומאיחור קטלני בטיפול במחלות כרוניות רבות • יש דרך אחרת להתמודד מול המגפה, וניתן ליישמה עוד היום

חולה קורונה מטופל בבית החולים שיבא / צילום: רובי קסטרו, וואלה חדשות
חולה קורונה מטופל בבית החולים שיבא / צילום: רובי קסטרו, וואלה חדשות

ככל הנראה, גם השבוע מדינת ישראל תמשיך בסגר הדוק אליו הובילו הממשלה ומשרד הבריאות כצאן המובל לטבח. מלבד קבוצה קטנה של רופאים ומדענים בכירים ועתירי נסיון הזועקים שהמלך הוא ערום ושהסגר אינו נחוץ - השיירה עוברת. משרד הבריאות, אשר מוביל את השיירה, מספק את הנתונים והעקומות המעידים על קריסתה הצפויה של מערכת הבריאות, את סיפורי האימה על החולים והמתים, ואת מקהלת מנהלי בתי החולים אותם הוא מעודד להקים קול זעקה על המצוקה כדי ללחוץ על הפוליטיקאים שיזרזו את הטלת הסגר.

אותו משרד בריאות שמסרב לספק תשובה לשאלה, מה אחוז התפוסה השנה במחלקות הקורונה, הפנימיות והטיפול נמרץ אל מול אחוז התפוסה בשנים קודמות במחלקות הפנימיות וטיפול נמרץ, שכן מחלקות הקורונה הן מחלקות פנימיות שהוסבו לשם כך או לשאלה כמה מונשמים יש השנה בבתי החולים אל מול מספר המונשמים בשנים קודמות.

כל אלה נתמכים על ידי תחזיות מלומדות של קבוצת מומחים לפיסיקה ולביוסטטיסטיקה, אשר לא טיפלו בחולה אחד ומאחוריהם בינתיים תחזיות שעד עתה לא התקיימו. והציבור, למרות שאיבד מזמן את אמונו במשרד הבריאות ובדובריו, נופל שבי בידי התעמולה המפחידה החוזה שחורות המקיפה אותו מכל צד ולכן יציית לסגר בחריקת שיניים ובתחושה של אין ברירה, למרות הסבל והנזק העצום שסגר כזה שוב יגרום לו.

לכל פעולה של מערכת הבריאות יש מחיר - לשמירה על הבריאות יש מחיר וגם למתים יש מחיר. בתוך כך, המערכת, אם תופעל בצורה נכונה, מסוגלת לטפל בהרבה יותר מ-1,000 חולים קשים וקרוב לוודאי ביותר מ-2,000 חולים גם כן. מנגד, המחיר שתושבי ישראל משלמים על כל יום של סגר הוא הרבה יותר מסל בריאות אחד, מבניין אשפוז, ממחלקה לטיפול נמרץ, ממיטות אשפוז רבות ומאיחור קטלני בטיפול במחלות כרוניות רבות. למעשה, דווח לא פעם כי קיימת ירידה של עשרות אחוזים בבדיקות לגילוי מוקדם של סרטן, בבדיקות לאיזון סכרת ולחץ דם ומודעים היטב לעובדה הכואבת על ההגעה המאוחרת, מאוחרת מידי, לחדרי המיון של אנשים עם התקפי לב ואירועים מוחיים.

תוכנית הפעולה הנדרשת כיום, אותה ניתן לבצע ללא סגר מדינתי, דורשת בחיזוק ושינוי הפעולה של מערכת הבריאות כמו במצב חירום: יש להבטיח קודם כל איוש של מחלקות קורונה, הכשרת צוותים תומכים בכל בתי החולים, ניוד של כוח אדם וציוד והזרמת המשאבים הדרושים כדי לעמוד במטלות הגדלות, כך שבתי החולים יהיו מסוגלים לעמוד בעומס גובר של חולים. מאחר שאין מחסור במכונות הנשמה או במיטות חירום, יש להערך בצורה נאותה כדי להשתמש בהן.

כמו כן, על מנת להבטיח פעילות זאת יש להשתמש בכל הנהלים שכתובים וידועים לשעת חירום שכן אין צורך להמציא עכשיו גלגלים חדשים. במקביל לזאת, יש להתרכז באוכלוסיות הסיכון ולהבטיח לפחות שני דברים עיקריים - חיסון כל האוכלוסייה שבסיכון ובידוד או הגנה עליה בשבועות הקרובים. מעבר לכך, יש להתמיד כמובן בכללים המקובלים של הגנה ומניעה- מסכות, מיעוט בהתקהלויות וכיוב'. יחד עם זאת, יש לפתוח את מערכת החינוך ואת המשק, לאפשר פתיחת הקניונים, המסחר והשגרה הרגילה וללמוד לחיות עם הקורונה עד שתגמר. מהלך עיקרי נוסף שנדרש לעשות הוא לראות בסגר כאמצעי האחרון, ולנסות ולמנוע או לפחות לדחות אותו עד כמה שאפשר ולא לראות בו את הפתרון היחידי למצב.

בהתייחס להחלטת הממשלה על הטלת סגר הדוק, כולל סגירתה של מערכת החינוך לשבועיים הקרובים עם אפשרות להארכה נוספת שלו, נראה כי ראש הממשלה ומשרד הבריאות (בתמיכות המל"ל) ומנהלי בתי החולים מציגים לנו תמונה מצב מפחידה. אך האם זה אכן המצב, והאם אלה הצעדים היחידים אשר יש לנקוט בהם? האם לא קיימים שיקולים אחרים ואולי זרים המשפיעים על החלטה זו?

כמי שמכיר את מערכת הבריאות היטב לאורך שנים רבות ומהסתכלות על הנתונים שמערכת הבריאות עצמה מפרסמת, ברור כי מערכת הבריאות רחוקה מלקרוס ומצבה היום איננו חמור יותר מבחינת העומס שעליה בהשוואה לתקופות המקבילות בכל השנים האחרונות. התפוסה הכוללת במרבית בתי החולים גם אם היא גבוהה, היא עדיין אינה מגיעה לתפוסה המלאה. יותר מזה, משבוחנים את התפוסה הכוללת בכל בתי החולים בחורף של כל אחת מחמש השנים האחרונות, מגלים כי היא אינה שונה משמעותית מזאת של השנה. כך גם לגבי מחלקות הקורונה והעומס בחולים מונשמים.

קיימת עלייה במספר החולים המאושפזים בהן ובמספר החולים המונשמים וללא ספק ישנו עומס מוגבר על הצוותים הרפואיים, אך בשום פנים אין מצב של קריסה או אי יכולת לעמוד בעומס. יתר על כן, מערכת הבריאות כולה יכולה לעמוד בעומסים גדולים פי כמה מבלי לקרוס.

סגר הוא נשק יום הדין והוא האמצעי האחרון שיש להשתמש בו כדי להתגבר על מגפה, וזאת רק כאשר מערכת הבריאות קורסת ואינה מסוגלת לטפל בחולים. מועצת החירום הציבורית בה אני חבר, מכירה היטב את מערכת הבריאות ומעודכנת כל העת במצבה האמיתי לפי שעה. על בסיס זה יודעים חברי המועצה לקבוע כי אין המצב שונה מהותית ממה שחזינו בשנים האחרונות בתקופת החורף באותה מערכת שאף פעם לא דרשה סגר באותם תנאים. 

הכותב הוא חבר מועצת החירום למשבר הקורונה, מומחה לרפואה פנימית ומחלות זיהומיות וחלוץ רפואת האיידס בישראל