מט"ח | דעה

האיום המרכזי הוא מגפת הדולר. כיצד נתחסן ממנה?

כדי להבריא את המשק, משרד האוצר צריך לחבור לנגיד בנק ישראל - שנתן את מנת החיסון הראשונה - לאותת לעובדים כי לא יפקיר אותם אל מול השינויים בשער המטבע, ולייצר סביבה עסקית תחרותית • נשיא התאחדות התעשיינים בטור מיוחד לגלובס

מעבדה אינטל / צילום: אינטל
מעבדה אינטל / צילום: אינטל

בשנה האחרונה פקדה מגפת הקורונה את העולם וישראל, ועוררה סערה חסרת תקדים במשק הישראלי. הסערה הורגשה כמעט בכל בית בישראל, והשפיעה על פרנסת מיליוני ישראלים ועל אורח החיים של כל היתר. עם זאת, מתחת לפני השטח התפתחה מגפה נוספת - מגפת הדולר. יש לה השלכות כלכליות חמורות, היא משפיעה על מאות אלפי עובדים, והיא גם עלולה להוביל לפיטורים נרחבים דווקא בענפים בעלי הפריון הגבוה ביותר אשר משלמים שכר גבוה משמעותית מהשכר הממוצע.

זה התחיל בכך שהדולר נחלש מול השקל, פרץ את קו ה-3.4 שקל לדולר, צלל מתחת ל-3.3 שקל והגיע לאזור ה-3.11 שקל - רמה המהווה סכנה קיומית לתעשייה ולחלקים הולכים וגדלים בהייטק. היצוא הישראלי סופג מכה בהכנסות בשנים האחרונות, ואנו מגלים בכל בוקר מחדש כיצד בעקבות שינויים חדים בשערי המטבע, שורות הרווח הולכת ומתכווצת - בעוד המטבע הישראלי הופך להיות החזק בעולם.

אל מול התחזקותו החדה של השקל עמד נגיד בנק ישראל, המנהיג הכלכלי שנתן את מנת החיסון הראשונה לכלכלה - באמצעות ההודעה על השינוי במדיניות המוניטרית. אולם המנה השנייה עדיין חסרה. משרד האוצר וממשלת ישראל בחרו להתעלם מהסערה השקטה, ולהדהד את נתוני דירוג האשראי של ישראל. הם טועים: התעלמות ממשבר שער החליפין תסכל כל מאמץ לצמיחה ביציאה ממשבר הקורונה, תמנע עידוד תעסוקה ותסכן את פרנסתם של רבים.

ללא הפעולה המבורכת של נגיד בנק ישראל והוועדה המוניטרית, כולל הודעה מראש על רכישת 30 מיליארד דולר בשנת 2021, עלול היה הדולר להידרדר לרמה של 3 שקל ואף למטה מזה.

האטרקטיביות של חו"ל

לאחר תקופת הישרדות והתייעלות בצל נגיף הקורונה, החלו היצואנים הישראלים לחשוב על איזה לקוחות לוותר ועל איזה קווי ייצור לצמצם, כשהמשמעות של צמצום הפעילות היא פחות הכנסות למדינה ופיטורים של עד עשרות אלפי עובדים.

במקביל יש לזכור כי מדינות העולם המתחרות ביניהן על הגברת התעסוקה לאור המשבר הכלכלי העולמי, ומציעות תמריצים ופיתויים רבים. על פי דיווחי מנכ"לים בחברות תעשייה והייטק, הקלות היחסית של הקמת חברה ואף מפעל מעבר לים הופכת אטרקטיבית יותר, לאור חוסר היכולת של הממשלה לשפר את הסביבה העסקית לצד התחזקות השקל.

כפי שציין המשנה לנגיד, אנדרו אביר, בשבוע שעבר: "אני לא רוצה להיות במצב ששער החליפין יגרום לחברות להפסיק פעילות או להעבירה לחו"ל בגלל ייסוף זמני, כי אחרי שהחברות יצאו מכאן, מאוד קשה להחזיר אותן, גם אחרי שהייסוף יתמתן. אנחנו לא מוכנים לתת לשער החליפין לקבוע את פרנסתם של עובדים". אביר אף רמז לאפשרות של ריבית שלילית, צעד שבהחלט חייבים לקדם רעיונית ובהמשך ייתכן ומעשית.

נתוני הצמיחה עדיין פחות גרועים ביחס לעולם? נכון. אולם הכלכלה מצליחה לשרוד בזכות הגמישות וההסתגלות של המגזר הפרטי שאותו מובילים יזמים, תעשיינים, מתכנתים, סוחרים וחקלאים; ולמרות הממשלה - אשר לא טרחה להעביר תקציב מדינה זה למעלה משנתיים, יצרה כשלים ארוכי טווח בשוק העבודה, 'בזבזה' את משבר הקורונה ללא שבוצעו רפורמות משמעותיות ברגולציה להקלה על העסקים, ועכשיו אף מטילה עלינו עלות של יום שבתון נוסף.

בשעה ששער הדולר צונח, בעיקר מתחילת שנת 2021, לא טרחו במשרד האוצר אפילו לקיים דיון פנימי בנושא והשפעותיו על מאות אלפי משרות.

נוגסים בבשר החי

יהיו שיגידו, 'אז מה, תנו לחזקים לשרוד ומי שפגיע, סימן שמקומו לא איתנו'. אבל טיעון זה מתעלם מהעובדה שמדובר במשבר כלכלי חסר תקדים, שבו נשברו כל החוקים הכלכליים. כיום המדינות המפותחות הן שמייצרות את כללי המשחק, ויוצרות יתרון תחרותי לעסקים הפועלים בהן באמצעות מדיניות מוניטרית ופיסקלית אגרסיבית. זאת כאשר ישראל נשרכת מאחור גם ביתר תנאי הסביבה העסקית. המשקולות של הבירוקרטיה והרגולציה, ואי העדפת תוצרת ישראל, עדיין מוטלות על כתפי התעשייה וההייטק הישראלים.

התעשייה הישראלית אמנם רוכשת חלק מחומרי הגלם שלה במטבע זר, אך לעלויות המוצר מצטרפות עלויות עבודה ותשומות שקליות שבישראל הן גבוהות לעומת העלויות המקומיות ברוב העולם. הן גם מתייקרות לאורך זמן, וגורמות לאובדן התחרותיות של התעשייה הישראלית מול חו"ל.

שולי הרווח של התעשייה אינם גבוהים, וירידה ריאלית של למעלה מ-10% בהכנסות (במקרה הנוכחי בתוך כרבעון), כתוצאה משינוי שערי מטבע, נוגסת "בבשר החי" וגורמת לעסקאות רבות להפוך להפסדיות - כמו גם להפסד עסקאות והזמנות עתידיות. כל בעל עסק צריך לחשוב כיצד יכול היה להתקיים אם הכנסותיו היו יורדות בשיעור זה, ומה המשמעות לגבי העובדים שהוא מעסיק.

פגיעה ישירה בפריפריה

חברות התעשייה וההייטק, המקבלות יותר ויותר הצעות להעתקת הפעילות אל מעבר לים, ישרדו אמנם באופן אישי את המשבר, אך לא ניתן להעתיק את מאות אלפי העובדים שאנו מעסיקים במעלות, בהרצליה, בדימונה, בשדרות ובכל מקום בו קיימת פעילות חדשנית, יצרנית, תורמת - תוצרת הארץ.

העתקת קווי ייצור אינה תהליך פשוט. על כן, תעשיינים רבים נושכים שפתיים ומושכים עוד קצת לפני שיחליטו אם לצמצם פעילות, לסגור ייצור או להעתיק. לעומת זאת, כאשר מדובר בהרחבת הייצור, הפיתויים להתרחב מעבר לים לא משאירים הרבה מקום לספק, ובוודאי כשמדובר בחברות תוכנה.

אם הדולר ימשיך להיחלש, התעשייה הישראלית תיפגע ועובדים אלו יפוטרו. החלפת התעשייה וההייטק - המהווים בסיס משמעותי לחוסן הכלכלי שנבנה - בפעילות עסקית המאופיינת בפריון ובשכר נמוך יותר, תוביל לפגיעה ישירה בפריפריה. שיחות רבות שעשיתי עם ראשי ערים בחודשים האחרונים העלו את התובנה שרובם לא ירחיבו את יישוביהם ללא יצירת מקומות עבודה שווים בסמוך. התעשייה היא הפתרון לכך.

על כן, כדי להבריא את המשק מ"מגפת הדולר", משרד האוצר צריך לחבור לנגיד בנק ישראל, לפעול בנחישות כבר כעת, ולאותת לעובדים כי לא יפקיר אותם אל מול שינויים בשער המטבע. על משרד האוצר ובנק ישראל לבחון כל כלי מדיניות אשר ישמר את היצוא הישראלי, ויאפשר לו לשרוד: הפחתת עלויות שקליות דוגמת מס מעסיקים (ביטוח לאומי מעסיקים) ועלויות מוניציפליות, וקביעת ריבית שלילית במשק בכדי לצמצם את פערי הריבית מול העולם.

בנוסף, יש לבחון קרן פיצויים להתמודדות עם השלכות שער החליפין, בדומה לתוכנית אשר פיצתה עסקים על הפגיעה הכלכלית מנגיף הקורונה. צריך גם לבצע מהלכים מהירים להורדת הנטל הרגולטורי על התעשייה (תכנון ובנייה, רישיונות עסק ועוד), לחזק את כושר התחרות באמצעות עידוד הגדלת הפריון לעובד, ולהגדיל את הביקושים המקומיים כתחליף לביקושים העולמיים היורדים, באמצעות השקעה בתשתיות.

המשימה העיקרית שתעמוד בפני הממשלה הבאה היא צליחת המשבר התעסוקתי והחזרת מאות אלפי מובטלים למעגל התעסוקה. הדרך לעשות זאת היא על ידי המרצת הפעילות הכלכלית במשק ועידוד ביקושים מקומיים. אולם על מנת לצלוח את המשימה, הממשלה חייבת לפעול מיידית ובכל דרך ליצירת סביבה עסקית שתהפוך את התעשייה וההייטק בישראל לתחרותיים לאורך זמן.

הכותב הוא נשיא התאחדות התעשיינים

צרו איתנו קשר *5988