תוכנית רה"מ ושר האוצר: ההבדל בין כלכלת בחירות למשילות

נבחרי ציבור צריכים לקבל את ההחלטות אך מידור גורמי המקצוע במשרד האוצר יצור את המשבר הכלכלי הבא שאיתו תתמודד המדינה • תפקיד הפקידות המקצועית גם בעת הזו היא לדאוג לאחריות תקציבית, ולקבוע את מסגרת הגירעון שמותאם למשבר כלכלי גלובלי

בנימין נתניהו וישראל כץ / צילום: אמיל סלמן-הארץ, אוהד צויגנברג ידיעות אחרונות
בנימין נתניהו וישראל כץ / צילום: אמיל סלמן-הארץ, אוהד צויגנברג ידיעות אחרונות

דמיינו לרגע את ראש הממשלה מכנס מסיבת עיתונאים ומכריז יחד עם שר הביטחון כי הם החליטו לפתוח במלחמה אזורית כוללת. עומד הרמטכ"ל פעור פה ונדהם לשמוע על התוכנית בפעם הראשונה בטלוויזיה. הוא מנסה להתווכח, להגיד שלדעתו זאת טעות איומה, אך ראש הממשלה ושר הביטחון נוזפים בו בטענה שהוא רק פקיד. הם נבחרי הציבור והם מקבלים החלטות, ותפקיד הרמטכ"ל רק לבצע.

אולי זו סיטואציה שנשמעת הזויה, אך היא זהה לחלוטין למה שהתרחש במסיבת העיתונאים של ראש הממשלה בנימין נתניהו ושר האוצר ישראל כ"ץ. במסיבה זו הוצגה תוכנית בעלות של מיליארדי שקלים, ללא כל כיסוי תקציבי וללא התייעצות מוקדמת עם אנשי המקצוע.

משילות ומימוש רצון העם כפי שבא לידי ביטוי בהליכים דמוקרטים הם חשובים ביותר. אין ספק שתפקיד השר הוא לבחור את המדיניות הרצויה ואת היעדים החשובים לו, ותפקיד הפקידות הוא לסייע לשר לממש את מדיניותו. אולם כל אלו צריכים להתנהל בהליך מקצועי תקין.

על הפקידות המקצועית להציג בפני השר חלופות אפשריות למימוש מדיניותו, ולהסביר את ההשלכות של כל חלופה. הפקידים אמונים על מסירת נתונים מהימנה לשר ולציבור, על מנת שיוכל לקבל החלטות מושכלות וכדי לחשוף לציבור את המשמעות של החלטות השר. דבר מכל אלו לא התרחש בתוכנית הזו. לא התקיימה שום התייעצות ולא נותחו שום חלופות. הפקידות המקצועית באוצר נותרה ככלי חסר ערך וחסר שימוש.

התנהלות תקציבית אחראית, מאז ומעולם נוגדת את האינטרסים המידיים של הפוליטיקאים. אלו, נבחרים על פי מעשיהם בטווח הקצר, אך שמירה על מסגרת התקציב מתגמלת את הציבור רק בטווח הארוך. בנוסף, אלו שיישאו בעול המסים ושיאלצו להחזיר את החובות העתידיים, חלקם עודם ילדים חסרי זכות בחירה, וחלקם אף טרם נולד. כבר חזינו במדינות נעדרות חוקים הכופים על פוליטיקאים מסגרת תקציב, ולא בכדי ההתדרדרות בהן לעבר חדלות פירעון היתה בלתי נמנעת.

בישראל השכילו כל השנים להפנים בתקציב המדינה כללים שמנעו מנבחרי הציבור הפקרות תקציבית, כמו כלל ההוצאה והנומרטור. ואכן במאמץ סיזיפי מתמשך, ירד יחס החוב-תוצר לאורך השנים, מה שאיפשר למדינה לקחת הלוואות בתנאים נוחים יחסית בתקופת משבר הקורונה.

כמובן שמגבלות תקציביות כאלו אינן מתאימות ככתבן וכלשונן לתקופת המשבר הנוכחי. אולם, אין זה אומר כי נבחרי הציבור יכולים לפרוץ כל תקציב ולהגדיל את החובות כאוות נפשם. ראינו כבר כי בהיעדר כל ריסון תקציבי, אין לפוליטיקאים שום תמריץ להגביל את ההוצאות, שהרי גידול בהוצאות, במיוחד בתקופת בחירות, מניב להם רווח אלקטורלי מידי. לפיכך, תפקיד הפקידות המקצועית בעת הזאת היא לדאוג לאחריות תקציבית, ולקבוע את מסגרת הגירעון שמותאם למשבר כלכלי גלובלי.

השיקולים שצריכים להילקח בחשבון הם, למשל, מצב החובות הנוכחי, תנאי הריבים הצפויים, ציפיות לאינפלציה, ופוטנציאל הצמיחה. מאידך גיסא, התפקיד של נבחרי הציבור הוא לדאוג לחלוקת התקציב באופן שישקף את סדר העדיפויות של ציבור הבוחרים. כך, תוכניות לחלוקת כספים לכל ילד, או סיוע מוגדל לעסקים ולנכים או לכל קבוצה אחרת, תהיינה חייבות להיות מלוות במקור תקציבי. חלוקה פזרנית של כספים ללא כל בקרה של אנשי המקצוע באוצר, אולי תביא כמה קולות נוספים בבחירות, אך עלולה להוות את המצע להיווצרותו של המשבר הכלכלי הבא.

הכותבת היא ד"ר לכלכלה, חוקרת בפורום קהלת לכלכלה ומרצה באוניברסיטת אריאל

צרו איתנו קשר *5988