רק אל תיפגעו מהכתבה הזאת: כך מזהים אנשים עם אישיות קורבנית

ד"ר רהב גבאי וד"ר בועז המאירי מאוניברסיטת תל אביב פיתחו מדד חדש לאבחון אישיות קורבנית, ואל תתבלבלו - היא לא מאפיינת דווקא אנשים שבאמת היו קורבן • בשיחה עם גלובס, הם מסבירים איך מתפתחת אישיות כזאת ומה קורה כשתחושת קורבנות הופכת להיות קולקטיבית

כך מזהים אנשים עם אישיות קורבנית / צילום: Shutterstock
כך מזהים אנשים עם אישיות קורבנית / צילום: Shutterstock

השבוע הודיעו החוקרים ד"ר רהב גבאי וד"ר בועז המאירי מאוניברסיטת תל אביב על פיתוח מדד לאבחון אישיות קורבנית. עצם המונח עשוי לעורר אנטגוניזם. מה זאת אומרת אישיות קורבנית? קורבן הוא הרי אדם שנעשה לו עוול, לרוב עוול גדול. העוול נעשה על ידי אדם אחר, שמאפייני האישיות שלו הם שלו, והם אלה שהובילו לכך שבוצע עוול. לדבר על אישיות קורבנית, זה נשמע קצת כמו האשמת הקורבן.

"אלה שני דברים שונים", מסבירה גבאי. "קורבן הוא אכן אדם שנעשה לו עוול. אנחנו יכולים לקרוא לו גם 'נפגע'. קיימים תהליכים פסיכולוגיים שנובעים מכך שעברת פגיעה, לפעמים אפילו יכולה להיווצר תסמונת פוסט טראומטית, כך שיש טעם לדבר על פסיכולוגיה של אדם שנפגע והתהליכים שהוא עובר, יש דבר כזה פסיכולוגיה של נפגע. אבל קורבניות, אישיות קורבנית, זה משהו אחר. הרציתי פעם לנשים שנפגעו מאלימות על ידי בני זוגם, והם אמרו שהתיאור של האישיות הקורבנית דווקא הולם מאוד את בני הזוג הפוגעים. יכול להיות שהוא אפילו חלק מהבעיה האישיותית אצלם".

המחקר בכל זאת צמח מתוך מחקר הקורבנות ה"אמיתית". "קראתי מאמר של הפסיכולוג ד"ר אבי ברמן שדיבר על אנשים שכן נפגעו מטראומה שלא טופלה עד הסוף, ואז הקורבניות הפכה להיות חלק מהדפוסים של האדם", אומרת גבאי. "אלה היו תצפיות קליניות ולא מחקר אמפירי, ואני רציתי לדעת מה קורה עם זה באוכלוסייה הלא קלינית, זו שלא נפגעה, והאם הקורבניות מופיעה כתכונת אישיות".

המאירי, חוקר בתוכנית לניהול סכסוכים וגישור בפקולטה למדעי החברה ע"ש גרשון גורדון, בוחן את רכיב הקורבניות בסכסוכים בין קבוצות. "אנחנו יודעים שחלק מהפתרון של סכסוכים כרוך במענה על הרצון של קבוצה אחת לקבל הכרה מהקבוצה השנייה ומהעולם על כך שהיא הקבוצה הנפגעת. כאשר ניתנת הכרה, זה יכול לקדם את פתרון הסכסוך ולשחרר את הקבוצה מהמצב הקורבני. אבל ייתכן שלפעמים גם קבוצות מפתחות מאפיינים של אותה 'זהות קורבנית', מעין תרבות קורבן, ואז החברים בקבוצה עלולים לאמץ את הזהות הזו, בעיקר במפגשים שלהם עם חברי הקבוצה השנייה".

 
  

החיים בשחור ולבן

מהי בעצם אותה אישיות קורבנית? לדברי גבאי, "האדם הקורבני הוא אדם שחווה פגיעות באופן תדיר יותר, בעוצמה גבוהה יותר, משך הפגיעה הוא ארוך יותר, והיא באה לידי ביטוי ביותר סוגים של יחסים".

אם הקורבניות מופיעה מול אדם אחד בלבד, היא עשויה להיות חלק ממערכת יחסים ספציפית או שבאמת יש פגיעות חוזרות ונשנות. ברגע שאדם מרגיש שהוא נפגע ממגוון אנשים בחייו, יש סיכוי גדול יותר שמדובר באישיות קורבנית. החוקרים לא בדקו אם אותם אנשים באמת נפגעים יותר, אך נקודת המוצא היא ההערכה שמדובר בנטייה לפרשנות קורבנית של סיטואציות שבהן יש כמה פרשנויות אפשריות, או בנטייה להתמקד בסיטואציות של פגיעה ולא בסיטואציות אחרות.

לחוויה הקורבנית יש ארבעה ממדים. הראשון הוא צורך עז לקבל הכרה בפגיעה, גם מהתוקף וגם מצד שלישי. לפעמים הצורך בהכרה מופיע יחד עם צורך עז בפיצוי, מצד התוקף או מצד החברה. בדינמיקה של קורבנות "אמיתיים", פיצוי הוא אכן אחד הדברים שיכולים לעזור לנפגע להתמודד עם הפגיעה ולהרגיש שהוחזר קצת צדק לעולם. אצל האישיות הקורבנית, יש תחושת פגיעה תדירה ולפעמים רצון תמידי לפיצויים, מהתוקף הנתפס או "מהעולם". לפעמים הצורך בהכרה בפגיעה מופיע יחד עם רצון בכך שיכירו ממש בזהותך כקורבן, כלומר כמי שנפגע לעתים קרובות.

הממד השני הוא אליטיזם מוסרי. "זו התחושה שאתה צודק יותר, מוסרי יותר, מצפוני יותר. התחושה שאתה עוזר יותר לצד השני מכפי שהוא עוזר לך, שאתה שם בשבילו והוא לא בשבילך".

הממד השלישי הוא חוסר אמפתיה: "אין יכולת לקבל את הפרספקטיבה של הצד השני. הרי רוב הקונפליקטים הם דו-צדדיים, הפוגע הוא גם הנפגע. זה לא תמיד נכון לגבי יחסים היררכיים, אבל בדרך כלל כן נכון ביחסים אישיים וקולגיאליים. אבל אם מישהו הוא קורבני באישיותו ודורש הכרה בזהותו כקורבן, יש לו קושי לחלוק את המשבצת הזו עם הצד השני, ולומר כן, יכול להיות שיש פה שני נפגעים ושני פוגעים. זו עמדה של פיצול שרואה את העולם כשחור לבן, פוגע או נפגע.

"הממד הרביעי הוא הרומינציה, מחשבות חוזרות ונשנות על הפגיעה שנמשכות זמן רב. הרבה יותר קשה לעבור הלאה".

זוכרים יותר מילים שליליות

כיצד נמדדת האישיות הקורבנית? תחילה מבקשים החוקרים מהנבדק לתאר בכתב שלוש פגיעות שחוו מצד אנשים שונים, "כדי לעורר את הזיכרון שלהם לפגיעות אמיתיות". אחר כך הם עונים על 22 שאלות, שבהן הם מתארים את התגובות שלהם בזמן פגיעה. לאחר איתור האישיות הקורבנית, ערכו החוקרים כמה מחקרים שבחנו את דפוסי המחשבה ואת דפוסי ההתנהגות של בעלי האישיות הקורבנית, לעומת אחרים.

"אנחנו רואים שמי שיש להם את ארבעה הממדים של הקורבניות, יש להם גם הטיות קוגניטיביות. יש להם הטיות ייחוס - לאותה התנהגות יש יותר סיכוי שייחסו כוונות זדון. למשל, נתנו להם דוגמה של ביקורת מהבוס. הם נטו יותר לייחס זאת לבוס - הוא אדם רע או הוא קם במצב רוח רע, אולי יש לו ציפיות מוגזמות. הם נטו יותר לומר שהוא אדם כזה, הוא תמיד יהיה כזה. התרכזות במאפיינים של הבוס ופחות האשמה עצמית - עשיתי עבודה לא טובה, אני תמיד עושה עבודה לא טובה. אבל גם פחות התמקדות בסיטואציה האובייקטיבית - הפעם זה לא יצא טוב, נראה מה הייתה הטעות ומה הוביל אליה ואיך אפשר לשפר".

הטיה נוספת הייתה הטיית זיכרון. "קראנו לנבדקים מילים חיוביות ושליליות הקשורות ליחסים בין אישיים, והנבדקים שהיו להם ציונים גבוהים יותר במבחן הקורבניות זכרו יותר מילים שליליות".

הטיה שלישית, וכנראה עיקרית, הייתה פרשנות שלילית יותר של סיטואציות שיכולות להתפרש כפגיעה, אבל יש להן גם פרשנות אחרת.

"ההטיות הללו קיימות גם ברמה הבין-קבוצתית", אומר המאירי. "חוקרת בשם ד"ר נעה שחורי אייל פיתחה כלי להראות עד כמה קבוצות מרגישות שהן קורבנות תמידיים. היא בחנה קבוצות בחברה הישראלית ומצאה שאנשים שחושבים שהקבוצה שלהם היא קורבן תמידי, באמת מפרשים סיטואציות לא חד משמעיות כיותר שליליות, בהקשר של אותו קונפליקט. נניח מישהו שנתקע עם הרכב בכביש, והנה מגיעים אנשים - האם הם מאיימים או רוצים לעזור? מי שרואה את הקבוצה שלו כקורבן תמידי, ייטה יותר לחשוב שהסיטוציה הזו מסוכנת".

ד"ר בועז המאירי / צילום: תמונה פרטית
 ד"ר בועז המאירי / צילום: תמונה פרטית

להטיות המחשבתיות יש גם תוצאות התנהגותיות. "התחושה של הקורבניות הזו מובילה לפוטנציאל גבוה יותר לפגוע בחזרה", אומרת רהב. "את זה ראינו ממש בניסוי. הפגשנו אנשים קורבניים ולא קורבניים עם אדם שהם לא פגשו מעולם, ואז יצרנו מצב שבו האדם השני התנהג מולם באופן לא הוגן, במסגרת משחק על כסף. האנשים שקיבלו ציון גבוה יותר בקורבניות נטו יותר 'לנקום' בצד השני אפילו אם זה עלה להם בכסף במשחק. נקמה טהורה ללא רווח". לדברי רהב, הנטייה הגבוהה יותר לנקמנות כנראה נבעה מהייחוס המוגבר של כוונות רעות ותכונות אופי שליליות חד משמעיות, שחור או לבן, לצד השני שכלל לא הכירו.

במחקר של גבאי והמאירי, שנערך בהנחיית פרופ' אריה נדלר, השתתפה גם החוקרת ד"ר תמי רובל-ליפשיץ, מהמחלקה לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה באוניברסיטה העברית. "היא בעצם לקחה את שאלון הקורבניות שלנו למחקרי המשך, והראתה שזה גורם להקצנה פוליטית גם בשמאל וגם בימין", אומר המאירי.

"במחקר אחר שהייתי שותף לו בארה"ב, ובחן דמוקרטים מול רפובליקאים, הראינו שאנשים שיש להם תפיסה של הקבוצה שלהם כקורבן מוכנים יותר להשתמש באלימות כדי לקדם את המטרות שלהם, כל אחד נגד הצד השני. מצאתי את זה בעוד מקומות, נניח בסכסוך בין ניגרים מוסלמים ונוצרים".

איך נוצרת אישיות קורבנית? זה רק מולד או גם נרכש?
גבאי: "ראינו קשר לסגנון התקשרות חרד. זה דפוס תקשורת שנוצר כאשר היחס מהמטפלים העיקריים הוא לא עקבי, וכתוצאה מכך הילד מרגיש צורך קבוע לקבל אישור. כמובן, לא שעשינו מחקר אורך כדי לראות שילדים עם מטפלים עיקריים לא עקביים גדלים להיות קורבניים, אבל אנחנו רואים מתאם בין הדפוס התקשורתי שיש עדויות שנוצר כך, לבין הקורבניות.

"הגיוני להעריך שיש גם העברה בין דורית, למשל אם זו הדרך שבה אמא מקבלת תשומת לב מאבא, או להיפך כמובן. ואגב, אין שום הבדל בין-מגדרי בקורבניות על פי המחקרים שלנו. אנשים שואלים אותי על זה הרבה, אבל לא. זה מאפיין גברים ונשים באותה מידה.

"אבל אם נחזור לילדות, ילדים הם בהכללה מאוד קורבניים. הם בוכים ואומרים 'זה לא הוגן', אבל הגיוני לחשוב שאם מעבדים איתם את התחושה שלהם ומחזירים להם ראייה אמפתית אבל לא קורבנית, אז תתפתח תקשורת יותר בטוחה".

ד"ר רהב גבאי / צילום: תמונה פרטית
 ד"ר רהב גבאי / צילום: תמונה פרטית

עם אילו תכונות נוספות רואים מתאם?
המאירי: "נוירוטיות, קושי לתת אמון, רגישות לדחייה חברתית - זה מדד קיים שמראה שאנשים מרגישים שדוחים אותם חברתית גם כשהסיטואציה לא ברורה, וכשדוחים אותם באמת יש תגובה חזקה ואלימה. אז המדד הזה ומדד הקורבניות נמצאים במתאם. מדד קיים נוסף הוא 'זכאות ביחסים רומנטיים' - ציפיות גבוהות, תחושה של 'מגיע לי' ביחסים, ואכזבה לעתים קרובות. אנשים שיש להם מודעות עצמית ציבורית משקיעים הרבה מחשבה בשאלה איך הם נראים בציבור, איך הם נתפסים על ידי אחרים. נתון מפתיע יותר אבל הגיוני כשחושבים על זה, היה שיש להם פחות נטייה ליזמות".

פיתחתם גם טיפול באישיות קורבנית?
גבאי: "לא פיתחנו שיטה. אני חושבת שכל טיפול יעזור, כי טיפול מאפשר לראות את הסיטואציות בחיינו מפרספקטיבה ולהבין שההתנהלות שלנו היא לא היחידה האפשרית. אני חושבת שטיפול נכון בקורבניות יכול להגיע מהמחשבה על הרווח וההפסד של המטופל, כי הרי יש רווח מהקורבניות. אנשים עם התכונה הזאת חושבים שאין להם דרך להשפיע בדרכים המקובלות. משהו בעמדה הקורבנית נותן להם כוח, ואפשר אולי לתת להם את תחושת הכוח והשליטה הזאת בדרך אחרת. אגב, כשקורבניות מגיעה עם כוח רב בעולם האמיתי, זה יכול להיות חומר נפץ. נניח אצל מנהיגים שיש להם תחושת קורבניות".

תחושת קורבניות אמיתית, או שזה חלק מהקמפיין?
המאירי: "יכול להיות שיש מנהיגים שיש להם תחושת קורבנות אמיתית, את זה לא חקרנו. אני כן מכיר מחקרים, לא שלנו, שהראו שאנשים שיש להם נטייה אישיותית כמו מקיאווליזם ופסיכופתיות מוכנים יותר להשתמש בקורבנות באופן מניפולטיבי כדי להשיג מטרות".

נראה שיש לכם דעה שלילית לגבי קורבניות, אבל האם יש מקרים שבהם זו ההתנהגות הנכונה והאדפטיבית?
גבאי: "כשמדובר במאבק חברתי צודק, האנרגיות האלה יכולות לשמש כדי לקדם אותו. גם ביחסים אישיים זה עניין של מינון. אם נחשוב על ההיפך מקורבנות, אז גם להיות תמיד בריצוי ולהעמיד פנים שהכול בסדר זו עמדה לא בריאה. לפעמים קורבנות יכולה להוביל  להגברת רגישות אצל הפוגע".

המאירי: "מאמר שפרסמנו ממש לאחרונה הראה שבקרב ישראלים יהודים, ככל שהם יותר ממוקמים גבוה יותר במדד הקורבנות על פי השאלון שלנו, כך הם יותר שומרים על הנחיות הקורונה. למה? אנחנו לא בדיוק יודעים. אולי זו חרדתיות שמשפיעה גם על זה וגם על זה, נטייה לחשוב שהם מאוימים, אבל הנה תוצאה חיובית אפשרית של הנטייה האישיותית הזאת".

צרו איתנו קשר *5988