"תמיד חששתי מיום כזה. אומרים לך 'אתה לא חיוני'. זה כל כך מוריד את האנרגיות וגורם לך לפקפק בעצמך "

רועי חיגשי, מורה ל"חיוך גופני", מאמן לבריאות בהומור, בעל תואר שני בחינוך לפעילות גופנית ובריאות, ויזם חינוכי • "הסגרים גרמו לי להבין שאם אני רוצה להרגיש חיוני אני חייב להתחבר לעבודה מרחוק" • גלובס שם את הסיוע לעסקים קטנים ולעצמאים במרכז 

רועיקי המצחיקי / צילום: ניקול טל לוקייניץ
רועיקי המצחיקי / צילום: ניקול טל לוקייניץ

לרועי חיגשי, מורה "לחיוך גופני", מאמן לבריאות בהומור ומי שמוכר לילדים ולהורים כ"רועיקי מצחיקי", היה הרבה מזל. הוא נכנס אל תוך משבר הקורונה כשהוא חובש שני כובעים: כובע העצמאי וכובע השכיר, וכך הוא ניצל ממשבר כלכלי עמוק שאליו נקלעו רבים ממאמני הכושר ובעלי המכונים.

"לפני המשבר עבדתי פול טיים ג'וב. עבדתי בבתי ספר בבוקר בתור מקדם בריאות בתוכנית לקידום בריאות שיזמתי, כמורה לחינוך גופני בצהרונים ובחוגים שונים במתנסים, כמדריך קפוארה, שחיה, אתלטיקה והתעמלות לגיל הרך, והיו לי גם הופעות בקניונים (עם ההצגה "גם פיל יכול להיות פעיל") ובימי הולדת, עם המותג 'רועיקי מצחיקי' שיזמתי. עבדתי 40% כשכיר ו-60% כעצמאי, וזה מה שהציל אותי כשהמשבר הגיע".

המשבר אמנם עצר את הכול, אבל חיגשי גילה שהמדינה נמצאת שם עבורו. "בקורונה הכול התאפס ביום אחד. ירדתי מאלף לאפס. סגרו את המתנ"סים, את ימי ההולדת, את הבריכה, את המופעים וההצגות בקניונים, החוגים נסגרו ובבתי הספר אני רשום כתוכניות העשרה אז גם כשהם פתוחים אני לא נחשב לחיוני וגם זה נסגר. תמיד חששתי מיום כזה. אומרים לך 'אתה לא חיוני'. זה כל כך מוריד את האנרגיות וגורם לך לפקפק בעצמך. הבריאות, הכושר וההומור לא חיוניים. עברנו למצב שרק מי שחיוני נחשב. לשמחתי, ובניגוד להמון אנשים מסביבי, המדינה מאוד דאגה לי. אני בין הבודדים שיכול לומר את זה. מכיוון שהייתי שכיר ועצמאי ביחד כל השנים זכיתי לקבל תמיכה כספית גם מפה וגם מפה. אני זכאי לתשלומי חל"ת וגם מקבל את המענקים לעצמאים. אלמלא זה הייתי מתרסק".

וזה מה שמחזיק אותך לאורך כל החודשים?
"בעיקר. 'רועיקי מצחיקי' היה בונוס מטורף מבחינה כלכלית בימי שגרה, והווייב שנוצר סביב הדמות, עם ההופעות שהיו לי וכל מה שמסביב, אבל הקרקע של השכיר היא זו שהצילה אותי כשהקורונה הגיעה. מצבי מעולה לעומת חבר שלי שהגשים חלום ופתח סטודיו מדהים בתל אביב, ועכשיו הוא בחצי מיליון שקל חובות בגלל שהמדינה לא סייעה לו, והוא סגר את העסק. יש לי חברים טובים מאוד שהתרסקו כי לא היו להם שני כובעים. היה לי הרבה מזל שפחדתי לפתוח סטודיו עם התחייבויות גדולות, שכירות וארנונה, ושמרתי גם על עבודה כשכיר, אז המענקים כן עוזרים לי מאוד. זה גם מה שנתן לי את הדחיפה לומר לעצמי 'אתה אומנם לא חיוני אבל עכשיו אתה בונה משהו חדש שיהיה לאחרי המשבר'".

חיגשי, בעל תואר שני בחינוך לפעילות גופנית ובריאות ויזם חינוכי, החליט לקחת את המותג "רועיקי מצחיקי" שהמציא לפני כחמש שנים - כדרך לקדם בריאות בהומור בקרב ילדים באמצעות דמות אנימציה - לפתח אותו ולהנגיש אותו לכולם. "לאחר הסגר הראשון, שגרם לי לזהות את הצורך, התחלתי לפתח אתר ייחודי לקידום הכושר, ההעצמה והבריאות לילדים. האתר מאפשר לילדים בגילאי 3-8 להורים ולאנשי חינוך, לבנות אימוני כושר אישיים וקבוצתיים, בשילוב אנימציה ומוזיקה -אימון רועיקי".

זה כלי חינמי?
"פתחתי את זה חינמי מתוך הבנה למצוקה שהרבה אנשים נמצאים בה, במצב של חוסר עבודה ואין הרבה כסף, ורציתי להנגיש את הנושא של החינוך לבריאות לילדים לכולם. הילדים בישראל הם במקום השני בעולם בהשמנה, כל ילד שלישי סובל מעודף משקל או השמנה. אנחנו מקום ראשון בחוסר פעילות גופנית לילדים ובני נוער ובמקום הראשון בצפייה במסכים בעולם - פי שניים מהממוצע של ה-OECD. משם הכאב שלי, ואני מגיע ממקום של שליחות לעשות לטובת הילדים והנוער שלנו. כרגע אני לא מרוויח מזה, אבל אני מאמין ומקווה שיש קארמה ואני אשתמש בכלי הזה בהמשך גם כדי לייצר הכנסה. אני מתרגם את האתר לאנגלית ומתכנונן לתרגום לשפות נוספות. על פי ניתוח הנתונים האתר כבר הגיע לארה"ב וקנדה, היה שם שימוש גבוה, אולי בקרב הקהילות היהודיות, וגם בברזיל ודנמרק כבר נכנסו. הוא מגיע כבר ליעדים בעולם".

המענקים והחל"ת מספקים את כל הפרנסה שאתה צריך?
"לא מדובר בסכומים גבוהים, אז הייתי צריך למצוא גם ממה להתפרנס. בסגר הראשון קצת התביישתי לעבוד בזום, הרגשתי לא נוח לגבות כסף על אימון בזום, אז כמעט לא עשיתי את זה. בסגר השני עשיתי כמה ניסיונות ובסגר השלישי כבר ממש פתחתי הרבה זומים. הסגרים גרמו לי להבין שאם אני רוצה להרגיש חיוני אני חייב להתחבר לעבודה מרחוק. בין הסגרים אני מעביר אימונים בדשא לילדים. ההורים היו אלה שהקימו לי את הקבוצות ואני חייב להם המון, אבל כל שבוע מחדש יש רישום לשיעור, וזה יוצר תחושה של בסיס לא יציב".

יש חששות מהעתיד?
"אני חושש מהעתיד. אני לא אשקר. היה לי לו"ז מטורף ומהנה לפני המשבר. הרגשתי מאוד חיוני והרגשתי שאני ממצה את עצמי ומגיע לקהלים מאוד גדולים. מתישהו המענקים יסתיימו, האבטלה תיגמר ואני אצטרך לנסות להמציא את עצמי מחדש באמצעות האתר או לעבוד בעבודות שלא קשורות למקצוע. ברגע שאני אהיה עם הגב עם הקיר ואני אראה שהמקצוע שלי כבר לא נדרש אני אצטרך לעשות את ההתאמות.

"יש פה אבסורד משמעותי. מצד אחד הקורונה גורמת נזקים קשים שהופכים את המקצוע שלי לנדרש, כי ההשמנה רק עולה וחוסר הפעילות בתקופה הזאת יצר נזקים לגוף, אבל מצד שני אין לעוסקים בתחום הכושר שום ודאות לגבי העתיד של התחום כי כמה אפשר להעביר אימונים מרחוק. אני לא מרגיש נוח שאין לי בסיס כלכלי איתן. בסוף הדלת תיסגר ואני אמצא את עצמי בלי עבודה.

לא רוצה להרגיש שעושים לי טובה או לגרד את עצמי. אתה לומד הרבה מאוד שנים, ומחזיק תשע תעודות הדרכה - ובין רגע אני לא חיוני. בשלב הזה אני לא שולל חזרה להוראה בבתי ספר, כפי שעשיתי 17 שנים, אם לא תהיה לי ברירה".

עצמאים, בעלי עסקים קטנים ושכירים בעלי שליטה - אנחנו רוצים לשמוע אתכם. להשתתפות במדור אפשר לפנות למייל i-can-help@globes.co.il

צרו איתנו קשר *5988