השקעות | פרשנות

אם הבועה של טסלה תתפוצץ, לא תבוא קטסטרופה בעקבותיה

לא כל הבועות נבראו שוות • אפשר ללמוד מבועת מניות האופניים הבריטיות בשנות ה-90 של המאה ה-19 לקחים לגבי הטירוף סביב מניות הקשורות למכוניות חשמליות

רכבי טסלה חדשים שלא נמכרו עדיין / צילום: Associated Press, David Zalubowski
רכבי טסלה חדשים שלא נמכרו עדיין / צילום: Associated Press, David Zalubowski

הניסיון של העת האחרונה וסיפורי מורשת הקרב של עולם הפיננסים יוצרים רושם שהתפוצצות של בועות גורמת להרס כלכלי. אבל זה לא תמיד המצב. ההגזמות במניות של מה שאופנתי עכשיו- כלי רכב חשמליים, אנרגיה ירוקה וקנאביס במיוחד - מאיימות על שווי ההון של מחזיקי המניות האלה. אפילו אם יש בועה באופן נרחב יותר, זה עשוי להיות דבר לא כל כך רע לאמריקה.

ניסיון העבר מהעשורים האחרונים מצביע על ההיפך. יפן עדיין מצולקת מהבועה בשוק המניות והנדל"ן של תחילת שנות ה-80, בועת הדוט-קום גרמה להפסדים עצומים ומשבר הסאב-פריים הביא בעקבותיו משבר כלכלי כלל-עולמי.

אבל לא כל הבועות נבראו זהות. הסכנות הכלכליות של בועת מניות מגיעות מאנשים הלוקחים על עצמם חובות כדי לרכוש מניות ומחברות שמשקיעות יותר מדי. כשהבועה מתפוצצת, בעלי מניות שמשקיעים יותר מדי חייבים לקצץ בהוצאות או לפשוט רגל. חברות שפתאום עומדים מולן משקיעים הדורשים החזרים חייבות לפטר עובדים ולקצץ בהשקעות.

כל זה אינו רלוונטי לבועות הברורות שכרגע אנו רואים במניות אופנתיות. טסלה מוערכת כל כך גבוה שהיא כיום החברה החמישית בגודלה בארה"ב לפי שווי שוק. אפילו אם יצרנית המכוניות החשמליות תיעלם מחר, תהיה לזה השפעה זניחה על הכלכלה, כי פעולותיה של טסלה הן קטנות. רובה ממומנת בניירות ערך, כך שכשלון שלה לא יגרום לאפקט דומינו של נפילות בנקים. ואמנם בעלי מניות טסלה ייפגעו, אך אין סיבה לחשוב שזה יוביל לקריסה של ההוצאה הכספית ברחבי המדינה.

שגעון האופניים הבריטי בשנות ה-90 של המאה ה-19

המקבילה הקרובה ביותר אינה בועת הדוט-קום, על אף נקודות הדמיון הרבות, אלא שגעון האופניים בבריטניה בשנות ה-90 של המאה ה-19. אופניים היו כלי הרכב החשמליים של התקופה ההיא: פריצות דרך בטכנולוגיית צמיגים והילוכים הפכו אותם לכלי רכב נוח וידידותי לסביבה, אם כי יקר. משקיעים מיהרו להיכנס ומקדמי מניות זיהו הזדמנות להציף כל חברה הקשורה לתעשייה, בעיקר בבירמינגהם. ההשקעה המסיבית הביאה לפריצות דרך נוספות; בשיא, 15% מכל הבקשות לרישום פטנטים היו קשורות לאופניים.

מניות אופניים קיבלו עידוד ממה שאז היה ההחזר הנמוך ביותר על אג"ח ממשלתיות בריטיות, וזה יצר בועות קטנות סביב מכרות באוסטרליה ומבשלות בירה.

בספר "Boom and Bust", החוקרים וויליאם קווין וג'ון טרנר מאוניברסיטת קווין, בלפאסט, תיעדו 671 חברות אופניים חדשות, שגייסו בשנת 1896 לבדה 27 מיליארד פאונד - מקביל ל-1.6% מהתל"ג באותה שנה. לשם ההשוואה, חברות הצ'ק הפתוח המהוות מסלול אלטרנטיבי להנפקה (SPACs) גייסו כ-0.4% מהתל"ג של ארה"ב בשנה שעברה ולגבי השנה הנוכחית הן בינתיים עומדות על שיעור של 1.3%.

חצי מחברות האופניים שנכנסו לשוק נכשלו עד סוף העשור. הספקולנטים שנשארו בפנים כשהבועה התפוצצה ספגו צניחה של 71% במניות אופניים לעומת השיא שלהן בתוך שנה וחצי בלבד.

הכלכלה האזורית נפגעה כשהמניות התרסקו, אבל בריטניה באופן כללי בקושי שמה לב, ושאר השוק כמעט ולא הושפע.

"בועות שנוצרות על ידי בנקים היו אלה שהסבו נזק משמעותי"

ומה אם הניפוח שאנו רואים בשוק הוא לא רק במניות ספקולטיביות כמו טסלה, אלא בכל השוק? אני לא חושב שחברות הטכנולוגיה הגדולות - אפל, אמזון, מיקרוסופט ופייסבוק - הן בועה מכיוון שניתן להצדיק באופן כללי את הערכות השווי הגבוהות על ידי תשואות אוצר נמוכות מאוד. אבל אם אני טועה ומניות בתחום המוערך מאוד של טכנולוגיה והתחומים המשיקים לו היו מתרסקות, זה בטח לא היה כל כך נורא.

כמובן, משקיעים - אתם ואני - היינו מפסידים כסף. אבל למעט מקרים יוצאי דופן, החברות האלה לא לוות כסף או מנפיקות מניות חדשות למימון השקעות חדשות, והמשקיעים שלהן לא כל כך ממונפים. אם מחיר מניית אפל ייחתך בחצי, זה לא ישנה כהוא זה לעסק שנמצא בבסיס המניה. זה מצב שונה מתקופת הדוט-קום, אז חברות נאלצו לקצץ בהוצאות כשהשוק התרסק, והן איבדו את היכולת להנפיק מניות חדשות ויקרות.

"הלקח ההיסטורי הוא שהתרסקויות בשוק המניות לא באמת גורמות לנזק רב כל כך", כתב קווין. "בועות שנוצרות על ידי בנקים היו אלה שהסבו נזק משמעותי".

יום שני השחור של 1987 הוא דוגמא קלאסית: חלום בלהות לבעלי מניות, אך לא רלבנטי לשאר הכלכלה.

כמובן, אנו לא יכולים להיות בטוחים בעצמנו מדי שהכל יהיה בסדר. אז בואו נעבור על הסיכונים.

שלא כמו במקרים קודמים, הפדרל ריזרב לא יכול לעזור כל כך בקלות עכשיו. שיעורי הריבית כבר על הרצפה. לאחר שהשוק באופן נרחב קרס חצי שנה אחרי שהתפוצצה בועת הדוט-קום הפד מיהר לקצץ את הריבית מ-6.5% ל-1.75% ובסוף ל-1%, ועזר להגן על הכלכלה מדעיכת שוק המניות.

גם החוב התאגידי גבוה בצורה יוצאת דופן. חברות חלשות יותר לוו כסף כדי לשרוד בעת הסגרים של המגפה, וחברות חזקות לוו כסף כדי לקנות בחזרה מניות. אמנם המשמעות של שיעורי ריבית נמוכים היא שיותר קל להיכנס לחובות מאי פעם בעבר, אבל אם השוק יאבד ביטחון מימון החוב הזה מחדש עשוי להתגלות כמשימה קשה ויקרה.

נפילות גדולות במניות יכולות לעבור הלאה לכלכלה בכך שהן גורמות לאנשים להרגיש עניים יותר וכך להוציא פחות כסף.

לבסוף, התחושה הכללית שנותן המשק היא חיוניות. רוב העובדים לא יושפעו באופן מידי מקריסה גדולה של מניות, בגלל ש באופן יחסי מעט אנשים מחזיקים מניות, אפילו אחרי העלייה הגדולה בסחר בשנה שעברה. אבל כשמחירי מניות הם נושא חם בחדשות, קריסה עשויה ליצור אווירת נכאים לאומית, ולזה יהיו השפעות על ביטחון התאגידים והצרכנים, שבתורם פוגעים בהוצאת הכסף במשק.

אני לא מודאג מהסיכונים האלה בגלל שאני חושב שיש רק מערכת קטנה של מניות בועה, והן יכולות להתפוצץ בלי לגרום לנזק משמעותי. אם אני בכל זאת טועה ויתברר שהבועה גדולה מזה - אחרי ככלות הכל, כמעט הכל מאוד יקר לעומת העבר - אז הייתי מודאג יותר. אבל הכלכלה בטח תהיה עדיין בסדר, וודאי במצב טוב יותר מהתקופה בה הבנקים מימנו בועה בתחום הדיור.

צרו איתנו קשר *5988