מנסור עבאס לא רק נכנס לכנסת, אלא הצליח לשבור את ההגמוניה של חד"ש

יש מי שמתארים את הניצחון של הרשימה הערבית המאוחרת של מנסור עבאס רק כניצחון בבחירות לכנסת, אבל מדובר ביותר מכך. עבאס ניצח ראשית בשבירת ההגמוניה של חד"ש, שהכתיבה את הנרטיב ואת סדר היום הפוליטי בחברה הערבית מאז הקמתה. היו ניסיונות בעבר להתחרות בחד"ש, הבולט שבהן היה מפלגת בל"ד שהוקמה לאחר האינתיפאדה השנייה, אבל זה ניסיון שנכשל במיוחד אחרי שמייסדה עזמי בשארה עזב את הארץ.

השבוע, לראשונה בחברה הערבית, תנועה דתית פוליטית מקבלת את מספר המנדטים הגדול בכנסת. במילים אחרות, רע"ם וגישתה (שכרגע עומדת על 4 מנדטים) קיבלה את אחוז התמיכה הגדול בין כל המפלגות הערביות האחרות בזירה הפוליטית (חד"ש 3, תע"ל 2 ובל"ד 1).

מדובר בנקודת מפנה בפוליטיקה הערבית בישראל שמעידה על שינוי בתפיסה הפוליטית של כחצי מהמצביעים מקרב החברה הערבית. אלו, הצביעו באופן ברור על רצונם לקחת צעד קדימה את ההשתתפות במשחק הפוליטי. מה שהתחיל בהמלצת המשותפת על גנץ ושיח על גוש חוסם עבור ממשלתו, הכשיר את הקרקע להיכנס למשא ומתן עם כל מועמד להרכבת ממשלה, כולל את האחראי לחקיקת חוק הלאום וחוק קמיניץ.

ההצלחה של עבאס לא מבשרת איזו תמיכה חסרת תקדים בתנועה האיסלאמית ובדרכה, כמו שהיא מעידה בראש ובראשונה על רצון רב של הציבור הערבי להשתלב במשחק הפוליטי הישראלי בכל מחיר, ועל התייחסות לכנסת רק כזירה פרלמנטרית שכל מטרתה זה לשפר את תנאי חייו של קהל הבוחרים של אותה מפלגה - בדומה לגישה של המפלגות שמייצגות את הציבור החרדי. מדובר בגישה שהרשימה המשותפת, על כל מרכיביה, פוסלת, כי היא מאמינה שהייצוג בכנסת מכיל בתוכו יותר מכך ומוכרח להכיל בתוכו מאבק על סוגיות פוליטיות עקרוניות.

הניצחון השני של מנסור עבאס הוא בתוך התנועה שלו, התנועה האסלאמית. גם בתוך ביתו שלו הוא קיבל ביקורת ומחלוקות עם הגישה שלו להתפצל מהמשותפת וללכת בדרך החדשה עד הסוף, גם אם זה גובל בסכנת היכחדות פוליטית במידה ורע"ם לא תעבור את אחוז החסימה.

רע"ם שנתפסה כפייסנית כאשר השלימה עם הקו של חד"ש בתוך המשותפת, היא לא אותה רע"ם תחת הנהגתו של מנסור עבאס. כעת כל מתנגדיו בתנועה האסלאמית יאלצו להודות שהוא המנהיג שהביא להישג הגדול והחשוב בתולדות המפלגה, ושדרכו בפיצול מהמשותפת הובילה לשינוי היסטורי בחברה הערבית.

מחוץ לרע"ם והשיח בחברה הערבית, עבאס ניצח ביישום ההבטחה שהפכה לסלוגן הבחירות שלו "קול משפיע". המושג "לשון המאזניים" שמתלווה לרע"ם בכל מהדורות החדשות הוא מבחינתה ניצחון לא פחות חשוב מכל דבר אחר. הוא הצליח לשים בלב השיח את הסוגיות הבוערות של החברה הערבית ודרישותיה. גם בימין וגם בשמאל, ביום שאחרי הבחירות - האזרח הערבי במרכז.

ממשלות הימין בכלל ובנימין נתניהו בפרט, טענו לאורך השנים שמה שמונע את שילוב הערבים בפוליטיקה זה הם עצמם. עכשיו הגיע עבאס וטוען שהוא מוכן לדון בתמיכה בכל ממשלה, עם תג מחיר כמובן. למרות הפלירטוטים עם עבאס שקדמו לפירוק הכנסת, לא בטוח שנתניהו חשב שיגיע לרגע הזה שבו יצטרך את קולותיו כדי להמשיך לכהן.

יש להניח שנתניהו היה מעדיף לראות את עבאס מתחת לאחוז החסימה. כעת, במצב שנוצר, הליכוד נאלץ להתמודד עם שאלות קשות בנוגע לכניסת ערבים לממשלה ועם הקמת בריתות עמם.

השיח הזה לא חדש בגוש המרכז-שמאל והיה גם ניסיון עבר איתו בממשלת רבין, שהסתמכה על גוש חוסם של חברי הכנסת הערבים. אך פעם אחר פעם השמאל מצא את עצמו מתגונן בפני הימין ומנסה "להפסיק לתת תחושה שהוא תמיד אוהב ערבים", על פי יושב ראש מפלגת העבודה לשעבר יצחק (בוז'י) הרצוג.

נתניהו יכול לעשות את מה שבוז'י, בני גנץ וכל האחרים בגוש השמאל מרכז משקשקים מפחד - להסתמך על הקול הערבי להקמת הממשלה. למעשה, זה לא נתניהו שחיזק כל כך את מנסור עבאס. זה בני גנץ, שבכניסתו לממשלת נתניהו במקום להסתמך על קולות הערבים הוביל לייאוש הגדול בחברה הערבית מהשמאל הישראלי ומהמשחק הפוליטי בכלל.

אך יחד עם כל הניצחונות שמתגאה בהם רע"ם יש כישלון אחד גדול יותר שמחכה בפתח - כשיחליט הרוב היהודי גם בימין וגם בשמאל שאיננו מוכן להשאיר את ההכרעה הפוליטית בישראל בידיו של המיעוט הערבי במדינה, ויכריז על בחירות חמישיות. אני בספק אם אז "הקול המשפיע" של רע"ם יהדהד כמו בימים אלה. ימי הזוהר של עבאס ספורים. הוא יודע את זה, ונהנה מכל רגע.

הכותב הוא ראש חטיבת החדשות ברדיו נאס ומגיש בכיר בערוץ מוסאווא