שפת החייזרים אולי לא תהיה כל-כך זרה לנו כשניפגש

האבולוציה אמורה להעדיף מאפיינים אוניברסליים מסוימים בהתפתחות כל סוג של תקשורת על פני כל כוכב לכת

חייזרים / אילוסטרציה: שאטרסטוק
חייזרים / אילוסטרציה: שאטרסטוק

מגע אנושי עם תרבויות של חוצנים עשוי להיות סביר יותר משאנו חושבים. מחקר של נאס"א מהעת האחרונה העריך שצריכים להיות לפחות ארבעה כוכבי לכת (וכנראה יש יותר) הניתנים להיות מיושבים בטווח של 32 שנות אור מכדור הארץ - מרחק זריקת אבן ברמה קוסמית. כוכבי הלכת האלה אולי מקבלים רק כעת (אם כי בסיגנל חלש) את שידורי הטלוויזיה שלנו של השבעת הנשיא ג'ורג' בוש האב ב־1989. אבל האם חייזרים יבינו את השידורים האלה? האם אנחנו נבין חייזרים? האם אפילו נוכל לתרגם את השפות שלהם?

בסרט "המפגש" ("Arrival") משנת 2016 מתוארים מדענים הממהרים לפענח שפת חייזרים. למרות שהחייזרים על המסך תקשרו ואפילו חשבו בדרך שונה לגמרי מבני האדם - הגיבורה, אותה גילמה איימי אדמס, הצליחה כמובן. אבל מחוץ למסכי הוליווד, שפת חייזרים יכולה זרה, שאנו אולי לעולם לא נוכל להבין כלום לגביה. איך ניגש למשהו שהוא כל-כך לא ידוע בכללותו שעשוי גם להתגלות כמשהו שונה לחלוטין מכל דבר אליו אנו יכולים לצפות?

למעשה, שאלות לגבי טבעה האפשרי של שפת חייזרים הן שאלות בעלות ערך רב. שפה נותרה הדבר היחיד שנראה כי הוא מפריד בני אדם מחיות אחרות על כדור הארץ. ההשוואה בין שפת בני האדם לתקשורת בין חיות יכולה לעזור, אם אי-פעם נצטרך לפענח מסר מחייזר במהירות הבזק. אחרי ככלות הכול, חייזרים ודאי יפתחו את השפה שלהם על כוכב שבדומה לכדור הארץ יש בו הרבה מינים שאין להם שפה. אבל מה באמת ההבדל בין שפה ללא־שפה?

כשלב ראשון, הבה נשקול למה אנו חושבים שמילים אלה במאמר זה מהוות שפה, אבל שירת ציפורים אינה שפה. ישנן ציפורים המסוגלות לשיר מנגינות ארוכות ומתוחכמות בצורה יוצאת דופן. הציפור החקיינית, לדוגמה, יודעת לשלב 100 סוגי שירה לרצפים ארוכים שלעתים רחוקות מאוד חוזרים על עצמם. האם אנחנו יכולים לדעת בוודאות שהציפורים לא מדברות זו עם זו? או קטלנים (killer whales), שיש להם רפרטואר של יותר מ-100 קריאות שונות. האם הם לא משתמשים בתקשורת המשוכללת שלהם על-מנת לשוחח?

אולי אפשר לזהות טביעת אצבע טיפוסית המרמזת על התפתחות שפה.

השאלות ללא מענה האלה מכוונות אותנו לאן להסתכל בבואנו לפענח שפת חייזרים. אולי אנו יכולים לזהות טביעת אצבע כלשהי של שפה - סוג של מבחן סטטיסטי שיכול לתת סימן חד-משמעי שמסר מהחלל החיצון הוא אכן מסר ולא סתם רעש. מבחן שפה כזה גם ייתן אינדיקציה לגבי השאלה האם היונים מדברות מאחורי הגב שלנו: אם ההמיה שלהן תעבור את מבחן השפה, זה יראה שהן באמת אומרות משהו.

אבל למרות המורכבות של שירת הציפורים והלוויתנים, לא נראה שיש לחיות הרבה מה לומר זו לזו. "התרחק מהשטח שלי", "היזהר מהנמר" ו"בוא נזדווג" פחות או יותר מסכם את מגוון המסרים שאנו מצפים להם מחיות. הן יכולות לשלב את היכולות הקוליות שלהן בצורות רבות ומגוונות, אבל מנצלות רק חלק קטן מהיכולת הזו.

כל תקשורת - ובסופו של דבר, כל שפה - התפתחה לאט דרך ברירה טבעית. ריקוד הדבש של הדבורים; הציוץ של הזרזיר; הריקוד של ציפור המניקין ממין זכר - כולם מגיעים למורכבות המרשימה שלהם בתהליך איטי. לברירה הטבעית אין ידיעה מקדימה, ואין לה מטרה, אז הפתרונות שיהיו הכי מוצלחים הם אלה שהכי מתאימים לבעיה הנוכחית. להשמיע הרבה סוגי קולות זה שימושי - לא כי הם מהווים את הבסיס לשפה, אלא בגלל שהמסרים יכולים להיות ברורים וחד-משמעיים. לחיות יש רפרטואר גדול כתוצאת לוואי של צורכי התקשורת שלהם, לא בגלל שהן צריכות רפרטואר גדול.

תחביר לא חייב להיות נחוץ בשפות של חייזרים.

אולי תחביר הוא הגורם המבדיל בין ששפה ללא־שפה. אבל לחיות רבות יש תחביר כלשהו. לדוגמה, קופים, בעזרת רפרטואר מצומצם למדי של קולות, משלבים את הצלילים בדרכים שונות ויוצרים משמעויות חדשות. אבל כמו במקרה של הרפרטואר הגדול של הציפורים, זו רק דרך יעילה מבחינה אבולוציונית לארגן צלילים. נראה כי התחביר התפתח כמוצר לוואי ולא חייב להיות נחוץ בשפת החיות או החייזרים.

חשבו על דיונון השונית הקריבי, היוצר דוגמאות ספירליות על עורו על-ידי שימוש בתאי עור מיוחדים. אנו יודעים שדיונונים מתקשרים על-ידי שימוש בדוגמאות החזותיות האלה, אבל במקום שיהיה להן מבנה מורכב בזמן (כמו משפט), הן בנויות כמבנה מורכב בחלל, כמו ציור. אף אחד לא יכול להכחיש שציור יכול לבטא מסר מורכב מאוד, אבל האם יש לו תחביר? לא באמת. מה אם חייזרים ינסו לתקשר איתנו דרך ציורים? האם נזהה את זה כשפה?

קשה למצוא קריטריון כללי באמת - טביעת אצבע - לשפה, שיכול לכלול אפשרויות מגוונות כמו שירת הציפור החקיינית או הדוגמאות המופיעות על עורו של הדיונון. אבל לא משנה כמה מתקדמת תהיה תרבות חייזרית כלשהי, היא חייבת להיות כזו שהתפתחה מצורות חיים פשוטות יותר שתקשרו בדרכים פשוטות יותר. ישנם מאפיינים אוניברסליים שהאבולוציה צריכה להעדיף לטובת התפתחותה של כל שפה על פני כל כוכב לכת.

נראה כי החשוב מביניהם הוא זה: השפה צריכה להיות מורכבת דיה על-מנת להעביר את המידע הדרוש, אך לא מעבר לכך. שפה מורכבת בצורה בלתי רגילה משמעותה שחייזרים יצטרכו מוח גדול מאוד כדי להבין אותה. האבולוציה מעריכה יעילות, ושפה מורכבת באופן מגוחך אינה יעילה. העיקרון הזה נכון לגבי שירת הלוויתן כפי שהוא נכון לגבי הפרסקאות של מיכאלאנג'לו: אנו יכולים להבין את המשמעות של יפי הציור בגלל שהוא מאוזן, לא בגלל שהוא מורכב.

עיקרון כזה צריך לפעול גם על שפת חייזרים, ולכן גם על המסרים שישלחו לאנשי כדור הארץ. אפילו אם חברה מתקדמת מחליטה להבנות את השפה מחדש כך שתהיה יותר שגרתית, כפי שבני אדם עשו במקרה של אספרנטו, כבר מאוחר מדי. המוחות שלנו מעוצבים על-ידי השפה שלנו באותה מידה שהם מעצבים אותה, ולאספרנטו בכל זאת נותרו מאפיינים של השפות הפחות שקדמו לה שהתפתחו באופן פחות מובנה.

כימות המאזן האבולוציוני בין מורכבות לפשטות הוא עניין קל יחסית, מפני שיש רצף מתמטי הנע בין רנדומליות לשגרתיות. נראה כי השפה האנושית יושבת בדיוק באמצע בין מורכבות לפשטות, אבל רוב החיות נופלות רחוק לצדדים. שירת ציפורים - יפה ככל שתהיה - היא יותר מדי חזרתית וסטראוטיפית כדי להיחשב לשפה. תקשיבו לציפור, ותשמעו את אותן פראזות מושרות שוב ושוב; בני אדם לעתים רחוקות מדברים כך, אלא אם הם מוכרים בשוק.

האם על שפת חייזרים לציית לאותו איזון? איננו יכולים לדעת. אבל אם נלמד משהו על חייזרים, זה שהם התפתחו בכוכב שלהם דרך אבולוציה וברירה טבעית, בדיוק כפי שהתפתחנו אנו בני האדם. האבות הקדמונים של החייזרים בוודאי עשו כל מיני קולות כמעט ללא משמעות, בדיוק כמו אבותינו הקדמונים. אז אולי השפות שלהם ירשו את טביעת האצבע הבסיסית הזו, בדיוק כפי שקרה אצלנו. זה נותן לנו נקודת מוצא מעולה להבין את החיפוש לפיענוח מהיר של מסרים מהחלל החיצון - אם אי-פעם יישלחו אלינו.

ד"ר קרשנבאום הוא זואולוג באוניברסיטת קיימברידג'. המאמר לעיל לקוח מספרו החדש "מדריך הזואולוג לגלקסיה: מה חיות על כדור הארץ מלמדות אותנו על חייזרים - ועל עצמנו", שפורסם לאחרונה בהוצאת פינגווין.

צרו איתנו קשר *5988