הבירה שגרמה למבקר שלנו לשנות את דעתו

בעוונותיי כי רבים אני בסך הכול אדם די שמרן כשזה מגיע לטעמי בבירה. אני חובב גדול של בירות גרמניות בהירות מרירות לאללה או מקסימום צ’כיות מרירות קצת פחות; אוהב מאוד גינס ועדיין נאמן קיצוני לגולדסטאר, שאינה מזכירה כלל אף אחד מהז’אנרים הנ"ל אך מעוררת בי לנצח זיכרונות נעורים מתוקים.

ולכן מעולם לא הצלחתי, למרות התפקיד המחייב, להתחבר לאחד הז’אנרים הכי אופנתיים ומקובלים בעולם בירות הבוטיק, הלוא הוא בירה עם כל מיני תוספים שונים ומשונים. זה לא אתן, זה אני. ועדיין, מדי פעם, יש הפתעות. קחו למשל את אחת התוספות הכי נפוצות. לימון. כמו שאין סבלנות לקורונה, גם לבירה וגם למגפה, ככה אין לי כוח לבירות בטעם לימון, טבעי או לא. לימון זה בשביל קולה. והנה, לכבוד יום העצמאות הקרב ובא, חג הבירה הלאומי (מה, לא?) התגלגלו לפתחי כמה בירות שגרמו לי לשנות את דעתי, גם אם זמנית ונקודתית.

משפחת קלוצמן (לימים אלון) מפריחה את שממת עמק חפר מאז 1906. סבא-רבא דב נטע פרדסים. סבא חיים, שהיה ממקימי ההגנה ומוותיקי היישוב חדרה, הגדיל את שטחם. בנו אורי המשיך את דרכו, וב-1998 עבר לקובה, לא פחות, ושם הפך ליועצו של פידל קסטרו לענייני הדרים. שותפו לעסקים עם הקובנים היה לא אחר מאשר רפי איתן המנוח.

 ברגמוט / צילום: גל קולוג

ב-2005 שב לארץ, ויחד עם שני בניו, גל ובן, החליטו להשקיע את מרצם בגידול זני לימונים יוצאי דופן, כאלה המככבים במטבחי מסעדות יוקרה יותר מאשר אצלנו בבית. את היוזו האקזוטי דומה שמכירים כבר כל מי שאכלו בטאיזו ודומותיה. עכשיו הגיע תורם של הברגמוט המריר והמיוחד (זה המשמש לתיבול תה הארל גריי), הקלמנסי, פינגר ליים וכמובן הדרים קצת יותר מוכרים כמו קלמנטינות, ליים ותפוזי דם. משפחת קלוצמן-אלון כיכבה אפילו בסרט של ערוץ 4 הבריטי היוקרתי על גידול הדרים עולמי.

ב-2019, החליטו בן וגל להוציא לדרך עוד פנטזיה, ולייצר בירה. בשיתוף פעולה עם מבשלת בירבזאר מקריית גת, מייצרים השניים את בירה קלוצמן, סדרה של ארבעה סוגי בירה, המתובלים כולם בהדרים אקזוטיים במיוחד.

המוטיבציה לייצור בירה נגרמה בנסיבות לא ממש משמחות. בן אלון, אחד משני האחים, משרת במילואים ביחידת החילוץ וההצלה של פיקוד העורף. ב-2016 היה בתוקף תפקידו חלק מהצוות שהוזעק לחניון שקרס ברמת החי"ל. והנה דווקא משם, בארצנו רוויות הדרמות, חזר כשהוא בפוסט-טראומה, שרק אחרי שלוש שנים הבין שזה מה שהיא. מה שהרגיע אותה היה, ובכן, אלכוהול.

אלא מה, זה לא היה לו טעים. ולכן במקום להפוך לשתיין, הוא החליט לייצר בירה בעצמו.
את הבירות של בני משפחת אלון (קלוצמן) אפשר להשיג באתר שלהם - וגם באתר של "עלה הביתה" של "עלה-עלה", ספקית הירקות והפירות המיוחסת מעמק חפר וגם שותפה במיזם הבירה.

 מימין: ברגמוט, קפיר ליים וקלמנסי / צילום: גל קולוג

www.klotsmanbeer.com

טעימה 

אינטרדונאטו - בירה בסגנון IPA (India Pale Ale) מתובלת בהדרי האינטרדונטו הסיציליאניים, הזן המשמש לייצור הלימונצ’לו הקלאסי. לצד חמיצות הדרית מאופקת יש כאן גם מרירות מצוינת, מה שהופך אותה לחביבה במיוחד בעיני חובב בירות מרות כמוני למשל. 14 שקלים, כשר

קפיר ליים - בירת בסגנון הביטר האנגלי, מתובלת בעלי קפיר ליים, אותם עלי זן ליים אסייתי המוכר למי שמתעניין קצת בבישול תאילנדי ואינדונזי. התוצאה כאן אמנם לימונית מאוד לטעמי, תוצאה של שילוב העלים בתוספת גרידת לימון מכמה זנים, ועדיין מאוד משמחת. בירה מרעננת, קלילה וטעימה לאללה. 14 שקלים, כשר

קלמנסי - בירה בסגנון פייל אייל מתובלת בהדרי הקלמנסי, שהתגלו לראשונה בפיליפינים ויש הטוענים שבמלזיה. בירה עדינה מאוד, רכה ובעלת חמיצות לימונית מאופקת מאוד. אחוז אלכוהול נמוך במיוחד (4.5%). תלווה נהדר מאכלי דגים, אם יורשה לי. יופי. 14 שקלים, כשר

ברגמוט - בירה בסגנון סזון בלגי, מתובלת בהדרי הברגמוט המהוללים (המשמשים כאמור גם בתה הארל גריי) שמקורם במחוז קלאבריה האיטלקי. המיוחדת והיוצאת דופן מכולן. קצת קשה אמנם לזהות את הריח המוכר מתה הארל גריי (ואולי טוב שכך?), אבל כל מי שמחבב בירות בלגיות חזקות (וגם כאן יש לא מעט אלכוהול, 6.2%) ייהנה מהתוצאה כאן. גם אני. 14 שקלים, כשר