פטור ממס של כ-10 מיליון שקל לזאב לדרמן על מכירת מניותיו בוויקס

זאב לדרמן, מהמשקיעים הראשונים בחברת וויקס, פטור ממס רווחי הון על מכירת מניותיו בשנים 2011 ו-2014 בסכום כולל של מעל 10.5 מיליון שקל - כך קבע השופט הרי קירש, שקיבל את ערעורו של לדרמן על החלטת פקיד השומה למסותו על רווחים אלה

השופט הרי קירש / צילום: דוברות בתי המשפט
השופט הרי קירש / צילום: דוברות בתי המשפט

זאב לדרמן, מהמשקיעים הראשונים בחברת וויקס, פטור ממס רווחי הון על מכירת מניותיו בשנים 2011 ו-2014 בסכום כולל של מעל 10.5 מיליון שקל - כך קבע שופט בית המשפט המחוזי בתל אביב הרי קירש, שקיבל את ערעורו של לדרמן על החלטת פקיד שומה תל אביב 5 למסות אותו על רווחים אלה. 

המחלוקת סבבה סביב שאלת מקום מגוריו של לדרמן בשנים בהן מכר את המניות. לדרמן נולד בארה"ב בשנת 1961 ו-1973 עלה לישראל יחד עם הוריו ואחיו. המשפחה התגוררה בירושלים. לאחר שירות צבאי למד לימודי תואר ראשון במשפטים באוניברסיטה העברית, השלים את התמחותו במשפטים, ולמד לימודי תואר שני במשפטים באוניברסיטת בר אילן. בשנת 1990 התקבל ללימודי תואר שני במינהל עסקים באוניברסיטת סטנפורד שבקליפורניה, ועזב את הארץ.

במהלך תקופת לימודיו בסטנפורד המערער הכיר את נגה אשבן, אזרחית ישראלית שהתגוררה בארה"ב, ובשנת 1993 השניים נישאו. לאורך שנים שימש לדרמן כבכיר בחברות אמריקאיות והקים משפחה עם נגה בארה"ב. במהלך השנים נתקלו יחסי בני הזוג בקשיים אישיים ואחרים אשר הובילו לכך שנגה עברה עם שני ילדיהם לישראל בסוף שנות ה-90 תחילת שנות ה-2000, בעוד לדרמן חילק את זמנו בין ארה"ב לישראל. נגה שבה לישראל סופית בשנת 2003 עם ילדי בני הזוג, בעוד לדרמן רכש בית בארה"ב והמשיך לכהן במשרות בכירות בחברות שם. זאת, תוך שהוא מגיע רבות לישראל. לטענתו, החל משנת 2009 הוא חזר לגור יחד עם נגה וילדיו בדירה משותפת באלנבי. פקיד השומה טען מנגד כי הוא שב לישראל כבר ב-2002, כאשר נגה וילדיהם שבו לישראל.

תושב ישראל מחויב במס הכנסה על הכנסות שהפיק בכל העולם, ואילו תושב חוץ מחויב במס רק על הכנסות שהפיק בישראל. הגדרת התושבות בפקודת מס הכנסה נקבעת על-פי חזקות מספריות שלפיהן אדם הנמצא למעלה מ-183 יום בשנה בישראל - הוא תושב ישראל. גם מי ששהה בישראל 30 ימים או יותר בשנת מס אחת, כאשר סך-כל תקופת שהייתו בישראל בשנת המס ובשנתיים שקדמו לה הוא 425 ימים או יותר - ייחשב תושב המדינה לצורכי מס.

בנוסף לחזקות המספריות, קיים מבחן "מרכז החיים", הבוחן את הזיקות של אותו אדם לישראל, ובכלל זה: בית קבע, בני משפחה שנותרו בארץ, זיקות עסקיות, מיקום הנכסים, שייכות למועדונים חברתיים מקצועיים, זיקות חברתיות וכלכליות ועוד. ואולם חזקות אלה ניתנת לסתירה, ובמקרים רבים נישומים השוהים בישראל מעל 183 יום בשנה, טוענים כי אינם צריכים לשלם מס בישראל, כיוון שהם ניתקו את הקשר מהמדינה. מנגד, גם רשות המסים טוענת כי נישומים ששהו בישראל פחות מ-183, חייבים במס בישראל לפי המבחן המהותי.

את המאבקים הללו מבקשת רשות המסים לבטל, או לכל הפחות לצמצם, באמצעות רפורמה במיסוי הבינלאומי שמתגבשת בשנים האחרונות ואשר נחשפה לראשונה בגלובס.

השינוי הדרמטי ביותר שבו עוסקת הרפורמה הוא באי-הכרה בפיצול התא המשפחתי בעת יציאה לרילוקיישן. ברירת המחדל הייתה לקחת את המשפחה לחו"ל בעת רילוקיישן, ובכך לנתק את הקשר הצמוד לישראל, אבל בתי המשפט הכירו בעבר במצבים שבהם הייתה הפרדה של התושבות באותה משפחה - האב נחשב תושב חו"ל, ושאר בני המשפחה (האישה והילדים) נחשבו לתושבי ישראל.

רשות המסים מבקשת לסגור פירצה זו ברפורמה המתוכננת, במסגרתה היא מבהירה כי אם בת הזוג או בן הזוג נותרו בישראל, ובן/בת הזוג שיצאו לחו"ל מגיעים לארץ לפחות 90 ימים בשנה - אז אין ספק שהיוצא לחו"ל הוא תושב ישראל. כלומר: לא יוכר עוד פיצול התא המשפחתי.

המקרה של לדרמן סיפק מחלוקת דומה. לדרמן ופקיד השומה היו חלוקים בשאלת אופן חיוב המכירות במס: האם לדרמן זכאי להיחשב כתושב חוזר ותיק כהגדרתו בפקודת מס הכנסה, כך שרווח ההון אשר נצמח לו פטור ממס, או שמא, כעמדת פקיד השומה, סיווג זה אינו חל, ועל כן רווח ההון חייב במס. ההכרעה במחלוקת הייתה תלויה בקביעת שנת חזרתו של לדרמן לישראל לאחר תקופה ארוכה של מגורים בארה"ב. שאלה קשורה לכך הייתה האם מדובר במועד נפרד ומאוחר לזמן שובם ארצה של אשתו וילדיו, אשר שבו לפניו לישראל.

לדרמן טען כי הוא חזר לישראל בחודש ספטמבר 2009 ועל-כן הוא נחשב לתושב חוזר ותיק וזכאי לפטוֹר ממס. מנגד טען פקידשומה תל אביב 5 כי לא התקיימו התנאים לקבלת הפטוֹר ממס לפי הוראות אותו סעיף 97(ב3)(3) לפקודה, שכּן לדרמן היה תושב ישראל לכל המאוחר משנת-המס 2002 וממילא הוא לא נחשב לתושב חוץ בעת רכישת המניות (שנת-המס 2006) ולא כל שכּן נחשב לתושב חוזר ותיק.

בפסק הדין קיבל השופט קירש את עמדתו של לדרמן, תוך שהוא מבהיר כי מדובר ב"מקרה גבולי".

מערכת יחסים בשלט רחוק

קירש התייחס בהרחבה בפסק הדין לסוגיית ההפרדה בין מרכזי החיים של משפחה גרעינית - האישה והילדים חיים בארץ בעוד האב חיי בחו"ל (פיצול המשפחה) תוך שהוא מציין כי "לצורך קביעת מקום מרכז חייו של אדם, בתי המשפט מייחסים חשיבות למקום מגורי המשפחה. אך לא מדובר באינדיקציה מכרעת או יחידה. כל מקרה נבחן לפי מכלול נסיבותיו הייחודיות, והראיות שהובאו בקשר לכך".

עוד ציין השופט כי "ייתכנו נסיבות שבהן בני זוג ינהלו מערכת יחסים טובה 'בשלט רחוק', כך שלמרות הקרבה האישית ביניהם, מקום מרכז חייהם יהיה נפרד", וכי "בנסיבות המתוארות, אין מקום לייחס משקל גבוה מדי לכך שנגה וילדיו הקטינים של המערער שבו לגור בישראל".

קירש סיכם את מסקנותיו וכתב כי "המערער נולד וגדל בארה"ב עד תחילת שנות העשרה לחייו. המערער עזב את ישראל, כשהיה כבן שלושים, לטובת לימודי מינהל עסקים בארה"ב. לאחר מכן השתלב בתחום העסקים והיזמות בארה"ב. הידע והקשרים שהוא רכש בשוק האמריקאי הם פרי לימודיו ועיסוקיו במשך מעל עשר שנים בהן התגורר, לדעת שני הצדדים, מחוץ לישראל (והם גם אלה שהובילו להתעניינות מצד מייסדי וויקס בגיוס המערער מלכתחילה). בתקופת שהותו בארה"ב, המערער צבר נכסים ורכוש, כגון: השקעות בתאגידים אמריקאים שבהם היה פעיל, ונכסי נדל"ן. להוציא וויקס, זיקותיו העסקיות והכלכליות היו לארה"ב. אפשר לומר שעיסוקו והשקעתו בוויקס, שעל מאפייניהם עמדתי בהרחבה מעלה, כמעט ולא שינו מצב זה. מבחינה אישית-משפחתית, המערער היה רווק כשעזב לארה"ב. הוא הכיר את נגה שם, התחתן, ולאחר ניסיונות ממושכים - הפך לאב. לאחר לידת הבנים, כל אחד מבני הזוג משך לכיוון אחר: המערער רצה להמשיך בעשייתו בארה"ב, ונגה העדיפה לחיות עם הילדים בישראל. כך נוצרה הפרדה, לפחות גיאוגרפית, בקרב המשפחה".

עוד ציין קירש כי: "המערער נכח בישראל לפרקי זמן משמעותיים, והשתדל לשהות במחיצת המשפחה בחגים ובמועדים. לאורך השנים הוא דאג לכלכלת המשפחה, אך מסתמן שלא היה מעורה בשגרת היום- יום. למערער היו בתי קבע בארה"ב ובישראל, והם שימשו למגוריו בפועל. כאזרח אמריקאי, המערער הגיש במשך השנים דיווחים לשלטונות המס בארה"ב. 139. שגרת חייו של המערער נותרה בעינה, פחות או יותר, עד לשנת 2008, אז חווה לדבריו מספר קשיים שהובילו אותו "לחישוב מסלול מחדש".

"נקודת התפנית בחיי המערער התבטאה בצעדים מעשיים שנקט (שאינם שנויים במחלוקת), ביניהם: מכירת בית מגוריו בטקסס (ששימש באותה עת כבית הקבע בטקסס); צמצום חלק מעיסוקיו בארה"ב, ומנגד הגברת הפעילות הקשורה לישראל (כאמור, זולת וויקס לא הייתה למערער זיקה עסקית כלשהי לישראל); וכן הצטרפותו לקופת חולים. בשנת 2009 יש גם עלייה ניכרת בזמן שהות המערער בישראל. בתקופה שקדמה לכך, היו למערער כמה "נקודות יציאה" שבהן יכול היה לנתב את מהלך חייו לישראל (למשל, לאחר סיום עבודתו ב-Aduva בשנת 2006 (אך הוא בחר אחרת)".

על כך כותב קירש: "בנסיבות המתוארות, אין מקום לייחס משקל גבוה מדי לכך שנגה וילדיו הקטינים של המערער שבו לגור בישראל. בעיני המשיב, כמוסבר, היה זה שיקול מרכזי". 

לדברי רו"ח אלי אליס, ראש מחלקת מיסוי בינלאומי ב-BDO, "ישנה חשיבות רוחבית תקדימית להחלטה בתיק. בית המשפט התייחס באופן כבד-משקל לעובדה שהיחיד היה תושב ארה"ב ושילם שם מס כתושב. בנוסף, העובדה שבן הזוג תמך כלכלית באופן מלא בבת הזוג והילדים, לא עמדה לו לרועץ ביחס לתושבותו, וזאת בניגוד מסוים לפסק דין אמית, בו הפקדת כספים באופן תכוף בישראל סייעו בהכרעת תושבותו הישראלית.

"כמו כן, בית המשפט קיבל את טענת אי-תושבות למרות קיום חזקת ימי שהייה - שהה ממוצע 154 ימים בישראל. זהו מהלך חריג שמאפשר לנישום לקבל הטבה של תושב חוזר ותיק, הטבה שבדרך-כלל הרשויות נמנעות מלתת אותה אלא למי שמגיע לו".

עם זאת, אליס מציין כי "יש לקרוא את את החלטת בית המשפט בהקשר הנכון, מכאן שלא כל זוג אשר מפצל תא משפחתי יוכל לטעון לפיצול, אלא בהתאם לנסיבות הספציפיות והיכולת לתמוך בכוונה אמיתית לפיצול התא המשפחתי".

צרו איתנו קשר *5988