קריסת הליגה החדשה מוכיחה: הקבוצות שייכות לבעלי ההון, הכדורגל עדיין של האוהדים

הזעם שהתעורר בעיקר בקרב אוהדי כדורגל מאז הודעת הפרישה של 12 המועדונים "הגדולים" לטובת הקמת הסופר ליג היה הדבר העיקרי שהמועדונים לא חשבו עליו עד הסוף • וכך התפרק הדומינו: צ'לסי ומנצ'סטר סיטי ראשונות, אחר כך כל שש האנגליות הודיעו רשמית שהן בחוץ • הליגה הגדולה של אירופה נותרה עם שש קבוצות משתי מדינות בלבד, ומעשית - היוזמה נפחה את נשמתה

קבוצת הכדורגל צ'לסי / צילום: Shutterstock
קבוצת הכדורגל צ'לסי / צילום: Shutterstock

עסקי הכדורגל הם לא עסקים רגילים. זהו לא מפעל הייטק שאנשים באים והולכים ומייצרים ערך כספי לבעלי המניות. עסקי הכדורגל כוללים אוהדים ומורשת. הם נולדו והגיעו לפני עידן הבעלות הפרטית. תמורת 50 או 100 אירו, פעם בשבועיים, בשמש, בגשם, בשלג, כשהם מניחים את הישבן שלהם ביציע שמאחורי השער, הם קונים לעצמם את הזכות המלאה להגיד מה הם חושבים על יוזמות כמו הקמת הסופר ליג. אתמול, הזעם של אוהדי צ'לסי גרם לכאוס ולדחייה של רבע שעה בפתיחת משחק הבית מול ברייטון בלונדון, אבל בפועל התברר שהוא משמעותי הרבה יותר.

הזעם שהתעורר בעיקר בקרב אוהדי כדורגל מאז הודעת הפרישה של 12 המועדונים "הגדולים" לטובת הקמת הסופר ליג היה הדבר העיקרי שהמועדונים לא חשבו עליו עד הסוף. אבל זה לא היה רק זה - גם אנשים מתוך המועדונים עצמם דיברו בגנות המעסיקים שלהם ונגד היוזמה. שחקנים פנו למועדונים ואמרו כי הם לא רוצים לסכן את הקריירה הבינלאומית שלהם ולהיזרק מהנבחרת או לא לשחק בליגה המקומית, בגלל רצון של בעלים להכניס כסף. הם צייצו והתראיינו, לא דרך הדלפות עיתונאיות בעילום שם, נגד המעסיקים שלהם שמשלמים להם 400 ו-500 אלף ליש"ט בשבוע כדי לשתוק ולשחק. נגד הבעלים האמריקאים, הרוסים, השייחים.

היוזמה נפחה את נשמתה

וכך מתפרק הדומינו, אבן אחרי אבן, הרבה מוקדם יותר מהצפוי. צ'לסי ומנצ'סטר סיטי הודיעו ראשונות, אחר כך כל שש האנגליות (צ'לסי, ליברפול, סיטי, מנצ'סטר יונייטד, ארסנל וטוטנהאם) הודיעו רשמית שהן בחוץ. תוך שעות התגלו גם קרעים בתוך המועדונים עצמם - אד וודוורד, מנכ"ל מנצ'סטר יונייטד ויד ימינם של הבעלים משפחת גלייזר, עזב. מועדונים שרק אתמול היו שותפי סוד לזעזוע ענק מדברים כעת על תביעות ענק אחד נגד השני בגין נטישת החזית והתקפלות. הליגה הגדולה של אירופה נותרה עם שש קבוצות משתי מדינות בלבד - איטליה וספרד. ומעשית - היוזמה נפחה את נשמתה.

האם המועדונים העשירים ספגו פגיעה במאבק שלהם לסחוט עוד כסף ממשפחת הכדורגל? אפשר להניח שכן. העזיבה המוקדמת מדי מוציאה במשהו את העוקץ מעמדת הכוח שאיתה היו יכולים להגיע לשולחן המו"מ מול אופ"א. עוד שבועיים שלושה של איומים, הצגת חזית אחידה, סכסוכים משפטיים, היו יכולים להקנות למועדונים אפשרות טובה יותר להשיג את מה שממילא רצו - כסף.

אבל גם הצהרת הכוונות הזאת אמורה לייצר עבורם משהו. כלומר, כסף. אופ"א תצטרך לבחון לעומק איך 12 מועדונים הציגו תוכנית כלכלית אמיתית, כך נראה לפחות, שמבטיחה להם הכנסות אדירות. החבירה של 12 המועדונים למורגן סטנלי ולגופים פיננסיים גדולים יכולה להיות תשתית שאופ"א תידרש לשכפל כעת כדי לחזק את ליגת האלופות. ייתכן שאופ"א תצטרך לגנוז את התוכניות שלה לעצירת התמלוגים שהיא משלמת למשתתפות בליגת האלופות בשנים הקרובות בגלל הקורונה, ולהשתמש ברזרבות שלה (מאות מיליוני אירו) כדי ליצור מנגנון שירצה את המועדונים הגדולים.

ודבר אחרון - אולי הכי מעניין: דווקא הליגות המקומיות שחובטים בהן על הפערים שנוצרו בהן, על חוסר התחרותיות, הן אלו שבסופו של דבר מנעו מהקבוצות העשירות של אנגליה ללכת, ובכך הקריסו את כל המודל. תנו לאוהדי מנצ'סטר יונייטד ללכת לראות משחק ליגה ביום שבת בשעה 14:00 מול סאות'המפטון ולהמשיך אחר כך לפאב. כל השאר הרבה פחות חשוב.

צרו איתנו קשר *5988