לקחים ממאורעות 2014: עדיף הפעם שהפוליטיקאים ישתקו ולא ילבו את הלהבות

נהג הסעות שהותקף בדרכו לכותל, רב שהוכה ביפו על ידי נערים ערבים וחרדים שחוששים לעלות לרכבת הקלה או להגיע למזרח העיר בירושלים כדי שלא יפלו קורבן לעוד סרטון טיקטוק רווי אלימות ושנאה. אירועי הימים האחרונים בירושלים וביפו מסמנים עלייה מדאיגה במתח בין יהודים לערבים בערים שבהן דווקא הם חיים אחד לצד השני ובעיקר עלייה בתקיפת יהודים, בעיקר כאלו בעלי סממנים דתיים.

סיבות רבות ניתנו לתופעה המדאיגה הזו, השעמום בקרב צעירים בגלל הקורונה וסגירת בתי הספר עד לא מזמן, תחילת הרמדאן ואפילו השיח הפוליטי בין רע"ם ליתר המפלגות בכנסת, אלו שתוקפות את השת"פ האפשרי החדש ואלו שמחבקות את ההזדמנויות שלא היו כאן לפני כן. בפעם שעברה שהשטח התלקח בצורה כזו, ב-2014 לאחר אירוע חטיפת הנערים, זה נגמר במלחמה.

ברשתות החברתיות אפילו הרהיבו עוד חלקים בשמאל הישראלי ודרשו ש"מתנחלים" לא יתגוררו ביפו שכן הם גוררים את האלימות המתבקשת כלפיהם. מוזר שטענה כזו לא הושמעה כלפי עשירי תל אביב שקונים ביפו דירות יוקרה. גם הם יהודים כמדומני. אבל נניח את זה בצד. מהר מאוד ניסו למצוא לתופעה החדשה הסברים ותירוצים במקום להוקיע אותה לפני שהיא תכה שורשים. הרי מהר מאוד ראינו שמה שהתחיל בסרטון טיקטוק ברכבת הקלה בירושלים שבו נערים ערבים הכו חרדי, עבר ליפו ומשם חזרה לבירה.

דווקא הפעם שתיקתם של הפוליטיקאים מבורכת. שהרי אם היו ממהרים להגיע ולהתעלם בזירות האירועים האש הייתה אוחזת מהר יותר בחלקים אחרים בארץ. מערכת הבחירות שלא הסתיימה עדיין, לא מאפשרת לאף פוליטיקאי בימין או בשמאל להביע עמדה עניינית. הכל נגזרת של מערכת בחירות שעשויה להתרגש עלינו שוב בקרוב מאוד. נדרש גינוי של אנשי ציבור בחברה הערבית שיבלום את ההתפרעויות החדשות שלא מתרחשות במחשכים, אלא לעיני רבים ברחוב וברשתות החברתיות. לפני שזה יהיה מאוחר מדי.

בצד היהודי כדאי שמי שיתבטאו בנושא יהיו משכיני שלום ולא מחרחרי מלחמה. עדיף להרגיע את הרוחות ולא לשלוח את נוער להבה לצעוק מוות לערבים ברחובות ירושלים. ישראל היא מדינת חוק, יש לה אנשי אכיפת חוק שאמונים על הסדר הציבורי ובמקרה של מהומות אלימות גם כאלו שידכאו אותן בכוח ויביאו את הפורעים על עונשם כדי שהשקט ישוב. המסרים לציבור אמורים לא להלהיט את הרוחות אלא לדרוש שקט ולגנות אלימות. ואם הפוליטיקאים ממש בעניין, כדאי שאנשי המשותפת יגנו את האלימות הערבית ואנשי עוצמה יהודית ידרשו מבני הנוער לא לתקוף ערבים או שוטרים אגב מחאה לגיטימית נגד אלימות ערבית.

ארבע מערכות בחירות, היעדר פרטנר בצד הפלסטיני וצרות פנים ישראליות כמו גם שקט מבורך מול הגזרות בצפון ובדרום הובילו לכך ששכחנו את המתח הפנימי בין ערבים ליהודים. הוא לא נעלם ולא דעך. כמו שהוכח השבוע הוא מתפרץ כשהרוחות מתלהטות. ירושלים ידעה שנות טרור קשות, אבל השקט משכיח את המתיחות שנמצאת שם תמיד מתחת לפני השטח. אמנם כבר לא צריך להסתכל אחורה בעיר מחשש לסכין שתשלף לעברך או לחצות את הכביש בפחד ממכונית נהוגה בידי מחבל, אבל זה שם תמיד. כדי שאלימות נקודתית לא תהפוך לטרור צריך לבלום אותה מיד. בלי הכלה. בלי תירוצים ובעיקר בלי פוליטיקה.