בעקבות אסון הר מירון: אלו כל האפשרויות על הקמת ועדות חקירה

 מיד לאחר אסון הר מירון הודיע היועץ המשפטי לממשלה כי תיפתח חקירה במחלקה לחקירות שוטרים, במטרה לברר אם יש חשד לפלילים מצד שוטרים במסגרת האסון. בשלב זה הודיע מנדלבליט כי לא ייגבו עדויות משוטרים.

מח"ש היא הגוף הביצועי המתאים לחקור קיומן של עבירות פליליות כאשר החשד המרכזי הוא אחריות המשטרה, זאת לצד בדיקה של הרשויות המקומיות ורשות הכבאות. הבעיה היא שמח"ש חסרה מומחיות בתיקים מורכבים מסוג זה. היא תתקשה לבצע חקירה מקצועית בנוגע לאירוע בסדר גודל זה, הכולל חקירה של גורמים רבים במשטרה ובמשרדי ממשלה נוספים.

לצד הבדיקה הפלילית, ניתן להקים ועדת חקירה ממלכתית לבדיקת הכשלים שהובילו למותם של עשרות אזרחים, לאחר שוועדה פרלמנטרית כבר קמה ב-2008 והתריעה על הכשלים שבהגעתם של ההמונים להר מירון.

ועדות החקירה 

ועדת חקירה ממלכתית מתאימה בשל עצמאותה של הוועדה, והסמכויות הקיימות בחוק. זאת לצד היותו של האסון אירוע לאומי, שמצדיק בדיקה של התנהלות של הממשלה וחלק מהשרים לצד הדרג הפיקודי במשטרה.

ישנם שלושה סוגים של ועדות חקירה: ממלכתית, ועדת בדיקה ממשלתית ו-ועדת חקירה פרלמנטרית.

ועדת חקירה ממלכתית 

מדובר בוועדה ציבורית המוקמת על פי החלטה של ממשלת ישראל לצורך בדיקת עניין בעל חשיבות ציבורית חיונית. בראש הוועדה עומד שופט בפועל או בדימוס שמונה על ידי שופט בית המשפט העליון. הוועדה מורכבת בדרך כלל משלושה חברים, ובמקרים מיוחדים ממספר אי זוגי גדול.

הוועדה לביקורת המדינה רשאית במקרים מסוימים, בהסכמה של שני שליש מחבריה ובהסכמת מבקר המדינה, להורות על הקמת ועדת חקירה המקבלת את סמכויותיה של ועדת חקירה ממלכתית. עד היום נמנע בית המשפט מלחייב את הממשלה להקים ועדת חקירה ממלכתית.

הוועדה פועלת מכוח חוק ועדות חקירה משנת 1968, וניתנו לה סמכויות רחבות ומשמעותיות ביותר לפי החוק. בסמכותה לכפות על עדים להעיד כאשר הנחקרים זכאים לייצוג משפטי. היא יכולה לכפות להמציא לה מסמכים והיא מחזיקה בסמכויות של בית המשפט, בין היתר סנקציות על עדות שקר. הוועדה מסוגלת לחקור באופן אקטיבי, ולרוב חבריה הינם בעלי ידע מקצועי בתחום הנבדק ובסופו של יום היא מסוגלת להביא להדחתם ש בכירים מתפקידם.

מאז נחקק החוק הוקמו 18 ועדות חקירה ממלכתיות בישראל - שתיים מהן בעקבות מלחמות - ועדת אגרנט בשנת 1973 לאחר מלחמת יום הכיפורים, ו-ועדת כהן בשנת 1982 לבחינת אירועי סברה ושתילה במלחמת שלום הגליל. ועדת חקירה ממלכתית הוקמה לאחר רצח רבין ולאחר ההתנתקות - בעקבות ההרוגים בפיזור הפגנות.

אחד העקרונות המרכזיים של הוועדה הוא עקרון הפומביות. תפקיד הוועדה נועד לחשוף עובדות ולבחון התנהגות של יחידים ושל משרדי ממשלה. יחד עם זאת, הוועדה רשאית לקיים דיונים בדלתיים סגורות אם הדבר דרוש לשמירה על ביטחון המדינה, שמירה על יחסי החוץ דרכי פעולה חסויות, או הגנה על שלומו של אדם.

האם הממשלה מחויבת לקבל את ההמלצות?

לא. החוק לא קובע זאת. קיימת מחלוקת האם הממשלה חייבת לבצע את ההמלצות של ועדת החקירה הממלכתית. יש גישה הטוענת כי עצם ההחלטה על הקמת ועדת חקירה ממלכתית מסכימה מראש להמלצותיה, ולכן רק במקרים חריגים לא יתקבלו ההמלצות. גישה אחרת טוענת כי הממשלה לא מחויבת להמלצות, ולא יתכן שוועדה ציבורית תכתיב לממשלה את דרכי פעולתה.

עד היום, ממשלות ישראל לא התעלמו מהמלצותיהן האישיות של הוועדות שהוקמו, ואף קיבלו את מרביתן. בדרך כלל ההמלצות האישיות של הוועדה הנוגעות להעברת גורם מתפקידו מיושמות, ואילו ההמלצות המערכתיות לא מגיעות לכדי מימוש.

במקרה של ועדת אגרנט שהמליצה להעביר מתפקידם קצינים בכירים ההמלצה יצאה אל הפועל, אבל לא בכל מה שנוגע ליחסים בין הדרג הצבאי למדיני.

באסון וורסאי, אירוע בו קרסה רצפת אולם אירועים במהלך חתונה ונהרגו 23 אנשים, בשנת 2004 הורשעו שלושת בעלי האולם ומהנדסים בגרימת מוות ברשלנות ונגזרו עליהם עונשי מאסר. הוקמה ועדת חקירה ממלכתית בראשות השופט בדימוס ורדי זיילר המנוח, שמטרתה היתה לדון בעניין בטיחות מבנים. המלצות רבות של ועדת זיילר הנוגעות להיבטים בטיחותיים בבנייה, התקנת גז, חשמל ועמידות בפני רעידות אדמה לא יושמו, גם שנים לאחר האירוע.

ועדת בדיקה ממשלתית

אפשרות נוספת היא הקמת ועדת בדיקה ממשלתית המוקמת על פי החלטה של שר בממשלה או החלטת ממשלה, מכוח סמכותו בחוק הממשלה לצורך בדיקת נושא בתחום אחריותו. את חברי ועדת הבדיקה הממשלתית ממנה ראש הממשלה או השר שהחליט על הקמת הוועדה, ולכן היא מטיבה פחות עצמאית.

בניגוד לוועדת חקירה ממלכתית, שאת חבריה בוחר גורם חיצוני שאינו בממשלה, החוק לא קובע מי יעמוד בראש הוועדה ומה יהיה הרכבה ואין חובה ששופט יעמוד בראשה. החוק לא קובע באיזה אופן צריכה ועדת בדיקה ממשלתית לקיים את דיוניה והיא רשאית להחליט על כך בעצמה. שר המשפטים רשאי לקבוע כי יהיו בידיה סמכויות של ועדת חקירה.

הממשלה מעדיפה בד"כ להקים ועדת בדיקה ממשלתית שאת חבריה היא יכולה למנות ושסמכויותיה מצומצמות בהשוואה לוועדת חקירה ממלכתית.

 אלו כל האפשרויות על הקמת ועדות חקירה בעקבות אסון הר מירון

גם במקרה של ועדה זו, אין חובה בחוק לקבל את המלצות ועדת הבדיקה. מסקנותיהן גם לא חייבות להתפרסם בציבור, ולכן השר שמינה או הממשלה חופשיים יותר בהחלטה אם ליישם את ההמלצה. בדרך כלל הלחץ הציבורי הוא שמשפיע.

החוק גם לא מחייב מעקב אחר ביצוע הוועדות. הממשלה רשאית להקים ועדת שרים או ועדה ציבורית לעקוב אחר ההמלצות, וגם הכנסת יכולה לעקוב באמצעות ועדות. נקודה זו נכונה גם לוועדת חקירה ממלכתית.

למעשה, מרגע פרסום ההמלצות, הביקורת העיקרית על ביצוען היא זו הציבורית. הלחץ הציבורי הוא גם זה שמביא מראש למינוי ועדות החקירה, ולא ניתן לחייב את הממשלה להקים.

ועדת בדיקה ממשלתית מונתה בעקבות אירועי המשט לעזה - ועדת טירקל שמונתה בעקבות הכשל בפעולת צה"ל בעת השתלטות על ספינת המרמרה במשט לעזה במאי 2010. הוועדה המליצה לבצע שינויים דרמטיים בדרך קבלת ההחלטות בנוגע לחקירת תלונות על פשעי מלחמה שייטען כי מבצעים חיילי צה"ל. בעקבות ההמלצות מינתה הממשלה צוות מיוחד ליישום המסקנות.

בשנת 2006 הוקמה הוועדה לבדיקת אירועי מלחמת לבנון השנייה. בראש הוועדה עמד השופט בדימוס אליהו וינוגרד. בדוח הוועדה נמצאו כשלים בדרג המדיני והפוליטי. נקבע כי ראש הממשלה אהוד אולמרט, שר הביטחון עמיר פרץ והרמטכ"ל דאז דן חלוץ כשלו בתפקידם, בקבלת החלטות ובניהול המלחמה, וכי ההחלטה לצאת למלחמה נעשתה באופן מהיר ולא אחראי.

ועדת חקירה פרלמנטרית

הוועדה השלישית היא ועדת חקירה פרלמנטרית המוקמת על ידי הכנסת, ובודקת תופעות ולא אירועים - ולכן לא מתאימה למקרה של אסון מירון. הוועדה מתמנה על ידי המליאה לפי חוק יסוד הכנסת. סמכויותיה הנקבעות על ידי הכנסת ויהיו בה נציגים של סיעות לפי יחסי הכוחות בכנסת. רוב הוועדות שהוקמו היו לצורך מסוים.

אחת הוועדות שהוקמו היתה בדיוק בנושא התשתית והתחזוקה בהר מירון בשנת 2008 בעקבות דוח מבקר המדינה, שהתריע שהמתחם אינו ערוך לקליטת אלפי האנשים שמגיעים אליו מידי יום, במיוחד באירועים המוניים שאליהם מגיעים עשרות ומאות אלפי מבקרים. תוצאותיה העיקריות של ועדת החקירה הפרלמנטרית היתה הצעת חוק - להקים מנהלת לניהול האתר ושימורו הכפופה לרבני המועצה האזורית והשר לשירותי דת.

ב-2011 הפכה ההצעה להחלטה ממשלה על השקעה בתשתיות הנדרשות להסדרת האתר והתאמתו לאירועים המוניים, ואף הוקמה חברה שהיו אי הסכמות בנוגע לסמכויותיה. היא תיקנה מספר ליקויים, והקימה גדרות בין המתחמים. בהמשך, סמכויותיה הועברו למרכז לפיתוח המקומות הקדושים תחת המשרד לשירותי דת, אלא שהמרכז עסק בעיקר בארגון ההסעות למקום וניהול החניונים ודרכי הגישה, ופחות בסוגיות הבטיחותיות.

ועדות פרלמנטריות נוספות שהוקמו היו בנושא האלימות בעת פינוי עמונה (2006), עמלות הבנקים, קליטת יוצאי אתיופיה (2008-2009), והתנהלות המערכת הפיננסית בהסדרי אשראי ללווים עסקיים גדולים (2017-2019).