איך ביידן מתכוון להציל את כלכלת אמריקה, וכיצד יושפעו מכך השווקים הפיננסיים

בפני המנהיג בן ה-78 ניצבים כמה אתגרים קשים מבית ומחוץ: חברה מפולגת, תשתיות פיזיות ואנושיות לקויות ואיום ענק מצד סין • בהיטב הכלכלי, ביידן אימץ תוכנית שאפתנית, אגרסיבית ומרובת ממדים, שבבסיסה עומדים שכל ישר ואימוץ הגישה של קפיטליזם קשוב • איזה סקטורים ושווקים יושפעו, ואילו מניות יכולות ליהנות מכך

ג'ו ביידן / צילום: Shutterstock, NumenaStudios
ג'ו ביידן / צילום: Shutterstock, NumenaStudios

לא מעט חזאים העריכו שניצחון של ג'ו ביידן בבחירות לנשיאות ארה"ב יהיה רע לבורסה האמריקאית, מחשש שהוא יעלה את שיעור מס החברות, מה שיפגע בשווי מניותיהן, וכן ירחיב את הרגולציה בכלל ויבצע מהלכים שיפגעו בחברות הטכנולוגיה. עוד רבים טענו שעדיף כי מול ביידן כנשיא יעמוד סנאט עם רוב רפובליקאי, שלא יאפשר לו "לבזבז יותר מדי כסף כמנהג הדמוקרטים".

והנה, ביידן נבחר, הדמוקרטים זכו ברוב, מהומות פרצו בבניין הקפיטול - כל מה שהחזאים חששו מפניו אכן קרה, אבל הבורסה בשלה - עולה.

מבחינת השווקים הפיננסיים, ביידן "פתח טוב". מאז נודע על היבחרו ב-4 בנובמבר ועד היום, מדד ה-S&P500 עלה ב-16% בפרק זמן של קרוב לחצי שנה, וב-100 הימים הראשונים של נשיאותו תשואת המדד הגיעה ל-8.1%, התשואה הגבוהה ביותר עבור נשיא ב-100 הימים הראשונים מזה כמה דורות. להצלחת מבצע החיסונים נגד קורונה ברחבי ארה"ב בהחלט יש חלק בכך.

חשוב, קודם כל, להבהיר את הקונטקסט הכולל. ביידן בהשקפת עולמו הוא קפיטליסט מובהק. אמנם לא ימין כלכלי, אלא איש מרכז, אך גם לא כמו ש רבים שמחים לצייר אותו - כאיש שמאל כלכלי. כל מה שהוא עושה הוא פועל יוצא של שכל ישר שמתכתב עם המציאות הנוכחית של ארה"ב, ובהחלט ניתן לראות בו קפיטליסט קשוב.

מבחינת הכלכלה האמריקאית, ולא פחות מכך מבחינת החברה האמריקאית, ביידן קיבל ירושה קשה. הוא יזדקק ללא מעט חסדי שמים, תמיכה של הקונגרס ושכל ישר כדי לצלוח את תקופת הכהונה שלו.

הוא מקבל לידיו חברה שהיא לא רק מפוצלת מבחינה פוליטית, אלא גם קיים בה פער עצום בין עשירים לעניים, ובין לבנים לשחורים, פער שרק החריף בעקבות משבר הקורונה. מבחינה כלכלית, ארה"ב נמצאת באחת השעות הקשות שלה בעקבות הקורונה ומחדל הטיפול של הנשיא היוצא טראמפ במגפה, לרבות הכשל בנושא החיסונים. אלו נובעים כמובן גם מחוליי מערכת הבריאות שלא התחילו בימי טראמפ, לצד שיעור אבטלה גבוה, גירעון תקציבי עצום, עלייה מהירה ביחס חוב/תוצר, ורוב דחוק בשני בתי הקונגרס שלא מבטיח לביידן העברה קלה של תוכניותיו. זאת אף שבחלק מהן יש באפשרותו לעקוף את הצורך באישור הקונגרס באמצעות שימוש בצווים נשיאותיים, והוא אכן עושה בהם שימוש אינטנסיבי.

ביידן מקבל לידיו מעצמה שהתשתיות הפיזיות והתשתיות האנושיות (חינוך) שלה רעועות מן היסוד, מעצמה שהעליונות הטכנולוגית שלה, ובעתיד גם הצבאית, מאותגרת על ידי סין, ועוד לא הזכרתי סוגיות גיאופוליטיות כבדות משקל ובראשן איראן וצפון קוריאה. בקצרה, מערכת שלמה של אתגרים, בעיות וסיכונים שאיתם ביידן יצטרך להתמודד.

"הממשלה היא הפתרון": השקעות עתק וסיוע למשקי הבית

התוכנית הכלכלית של ביידן היא לא פחות מגרנדיוזית. מאחורי התוכנית עומדת תפיסת עולם שלפיה אי אפשר לסמוך לחלוטין על תיאוריית השוק החופשי, ודאי לא במצבי משבר, ובוודאי לא אחרי הזנחה מתמשכת של שני דורות של התשתיות הפיזיות והאנושיות בארה"ב, ולכן מעורבות גדולה יותר של המדינה היא הכרחית. הממשלה בסיטואציה זו היא בעיניו הפתרון, בעוד שרייגן למשל הגדיר אותה כבעיה. זה כמובן לא מבטל את תפקידו החיוני של המגזר העסקי.

1.9 טריליון דולר זרמו עד כה למטרות מיידיות שונות, ובכלל זה לכיסי משקי הבית כדי לסייע להם להתגבר על האבטלה וכדי לעודד את הצריכה.

מעבר לכך, התוכנית ארוכת הטווח שלו לתקופת כהונתו מדברת על הקצאת 4 טריליון דולר, מהם כ-2.25 טריליון לתוכניות השקעות, בדגש על השקעה בתשתיות תחבורתיות ואחרות, תעשייה, אנרגיה מתחדשת, מו"פ (בעניין זה הוא למד מסין), ועוד כ- 1.75 טריליון דולר למערכת החינוך ולמערכת הבריאות. בכל הקשור לתשתיות הפיזיות ביידן כבר הציג את תוכניתו, שכוללת שדרוג וסלילת כבישים, שדרוג גשרים, שיפור התחבורה הציבורית, שדות תעופה ונמלים, תשתיות אינטרנט מהיר, והכול בהיקפים חסרי תקדים. כל זה יספק עבודה למיליוני אמריקאים.

תוכנית כל כך אגרסיבית שמסתכמת ב-6 טריליון דולר, מעוררת באופן מיידי את השאלה מהיכן יבוא הכסף. קרוב לחצי מהסכום הזה יגיע מהגדלת נטל המס על יחידים אמידים, הגדלת מס הירושה (הורדת הרף), אולי מס עושר, אולי העלאת שיעור המע"מ, ובעיקר - העלאת שיעור המס על חברות מ-21% ל-28%, ועל רווחים של חברות אמריקאיות הפועלות בחו"ל מ-10.5% ל-21%. כדי שזה יפעל, שרת האוצר ג'נט ילן הציעה להנהיג משטר מיסוי בינלאומי שיקבע שיעור מס מינימלי, הצעה מורכבת מאוד לביצוע.

בנוסף, לאחרונה פורסמו ידיעות על כוונת הממשל להעלות את שיעור המס על רווח הון. החצי השני של הסכום יתווסף לגירעון התקציבי הגבוה מאוד ממילא, מה שידחוף את יחס החוב-תוצר הפדרלי של ארה"ב לרמת שיא של כ-120% לעומת כ-40% לפני מעט יותר מעשור.

ואשר לסין, ביידן יהיה מאוד נוקשה כלפיה, כי לא מדובר במלחמת סחר גרידא אלא במאבק על עליונות טכנולוגית בין שתי מעצמות-על. טראמפ נכשל כליל בכך, לביידן לפחות יש סיכוי לנצח בנקודות, לא בנוק-אאוט.

ענקיות הטק יאבדו גובה

לתוכנית הכלכלית של ביידן יש משמעות חברתית בהקשר של צמצום רמת האי-שוויון. עוד מרכיב בתוכנית הוא הרחבת הרגולציה, ככל הנראה בשלושה תחומים עיקריים: בנקאות ופיננסים, פארמה וטכנולוגיה. חברות הענק הטכנולוגיות רגישות במיוחד לכל סממן של רגולציה והן עלולות לגלות שהמשטר המקל של טראמפ בנושא מתחלף במשטר נוקשה של ביידן, שכן כבר היום הן מצויות תחת מתקפה ציבורית, תקשורתית ורגולטורית עם לא מעט תביעות משפטיות.

לכל התוכניות האלה עשויות להיות השלכות על השווקים הפיננסיים שאת חלקן ניתן כבר לראות, והמשקיעים חייבים להביא אותן בחשבון.

אחת התוצאות האפשריות היא אינפלציה גבוהה יותר ממה שהעולם, וישראל בתוכו, הורגלו לה בשנים האחרונות. האינפלציה בארה"ב עשויה לעלות כתוצאה מיציאת העולם ממשבר הקורונה, כאשר הביקוש המרוסן כרגע ישתחרר וימצא מולו היצע שלא גדל די הצורך כדי לענות על הביקוש. התנהגות מחירי הסחורות, הן החקלאיות והן התעשייתיות, כמו גם התנהגות מחיר הנפט והתובלה הימית, מרמזות בכיוון הזה, ותוכנית התשתיות האגרסיבית של ביידן עלולה לתדלק את המגמה הזו. יו"ר הפד, ג'רום פאוול, כבר התייחס לאפשרות המאוד ממשית של עלייה באינפלציה, אבל הרגיע את חששות המשקיעים מפני העלאת ריבית קרובה.

אשר לשוקי המניות, סביר יהיה להניח שמניות ענקיות הטכנולוגיה שהובילו את העליות בשנים האחרונות לא ימשיכו להוביל גם בשנים הקרובות, מה שאינו נכון לגבי חברות הטכנולוגיה מהשורה השנייה והשלישית. מכיוון שהתוכנית אמורה לעודד את הפעילות במשק האמריקאי ולהגדיל את הצריכה המקומית, הרי שחברות שמתבססות בהכנסותיהן על השוק המקומי יכולות בהחלט ליהנות מכך, וזה עשוי להשתקף במדד הבורסאי שמרכז את רובן, ראסל 2000.

יחד עם זאת, כדאי להדגיש שמעבר להשקעה בענף כזה או אחר, או בגיאוגרפיה כזו או אחרת, מרחפים מעל השווקים לא מעט "ברבורים שחורים" שלכל אחד מהם פוטנציאל להרוס את המסיבה. היחסים בין ארה"ב לסין הם רק דוגמה אחת אפשרית.

הכותב הוא מבעלי בית ההשקעות מיטב דש. אין לראות בכתבה המלצה או תחליף לשיקול דעתו העצמאי של הקורא, או הזמנה לבצע רכישה או השקעות ו/או פעולות או עסקאות כלשהן. במידע עלולות ליפול טעויות ועשויים לחול שינויי שוק

צרו איתנו קשר *5988