אי אפשר "למחוק את חמאס" - זה פשוט לא אפשרי

ישראל כבר חזרה לגבולות 67' בעזה. הכיבוש הסתיים, אך שורה של אינטרסים כלכליים ופוליטיים השאירו את מדינת ישראל אחראית ל-2 מיליון אזרחי עזה. ואולם, למדינה יש כעת אפשרות להתיר את הפלונטר שבו אנו תקועים מאז 2005.

בכל סבב של אלימות מאז 2007 נשמעים קולות בישראל הקוראים "לנתק חשמל", "להרוס את עזה". הקולות האלה מימין מגוחכים באותה מידה כמו הקולות בשמאל, שמזדעקים: "להחזיר את שלטון הרשות הפלסטינית". לא ניתן לנתק את החשמל משום שחשמל מפעיל לא רק מחרטות של טילים אלא גם אינקובטורים בבתי חולים והרשות אינה באמת גוף מתפקד בעל יכולת שליטה צבאית. כמו בסיום כל מבצע עולים הקולות (מימין ומשמאל): "לחסל את שלטון החמאס" - זה הרי הפתרון האולטימטיבי לעזה.

בשנת 2004 הייתי באמצע כפר פלסטינאי בגדה. עוד לא היו אז התראות מאתרי חדשות בטלפון הנייד. פתאום התחלתי לחוש באוויר שמשהו קרה. הסתלקנו במהירות ולאחר מכן למדנו שישראל חיסלה את מייסד החמאס השייח יאסין. לפניו ואחריו, מזמן איבדתי ספירה כמה פעמים חיסלנו את רמטכ"לי חמאס: סלאח שחאדה ואחמד ג'עברי ובכירים כמו המהנדס יחיא עייש ואת סעיד סיאם - שהייתה הדמות שאירגנה את כיבוש עזה מידי הרשות הפלסטינאית ב-2007.

כמו למדוזה במיתולוגיה היוונית, כאשר חותכים את הראש נולד אחד חדש במקומו. בניגוד לישראלים רבים נהגתי לנסות להבין את מצב הרוח הפלסטינאי בצורה בלתי אמצעית. בסוף מה שקובע הוא לא דוחות מודיעין ממקורות סודיים - ניתן ללמוד יותר מהתחושה ברחוב. מי שהסתובב בתחילת 2005 בגדה יכול היה לראות את התקווה שתלו הפלסטינאים באבו מאזן. שנה אחר כך כבר אפשר היה לחוש בשינוי ולהעריך את התחזקות החמאס בדעת הקהל שלפני בחירות 2006.

15 שנים עברו מאז, אבל לא הרבה השתנה. אני זוכר איך כבר אז הבחנתי בתופעה שבה ילדיהם של אנשים שהכרתי כתומכים נלהבים של פת"ח מביעים דעות הקרובות בהרבה לחמאס - הן ברמה הדתית והן ביחס הגורף אלינו: שלילה מוחלטת של ישראל ושל זכותנו כעם היהודי למדינה כלשהי במזרח התיכון. אתה לומד הרבה על מה אנשים לא יגידו לך בפרצוף בעזרת שיחה עם ילדיהם.

אם לא בדור הנוכחי, אז בדור הבא 

חמאס, כידוע, אינו רק ארגון טרור, חמאס אינו רק תנועה דתית, חמאס הוא רעיון. אמנם רעיון שטני בעיני כישראלי - אבל זוהי תנועה רעיונית שתמשיך להתקיים לפחות במשך עשורים רבים שבהם היא כבר עיצבה ותמשיך להשפיע על כל פלסטינאי באזור ובעולם. אולי הדבר הכי מדאיג בה - הוא שיש לה זמן.

חמאס לא בהכרח רואה בדור הנוכחי כדור שיממש את מטרותיה ארוכות הטווח של התנועה - שחרטה על דגלה גירוש בכוח של בני העם היהודי מכל אדמת מה שהם רואים כאדמת פלסטין. כל ישראלי חייב לקרוא את אמנת החמאס. זה לא מסמך חסר חשיבות - אלא הבסיס הרעיוני של התנועה.

לנוכח מצב זה, מי שחושב שניתן לחסל את הרעיון החמאסי באמצעות עוד מבצע צבאי דמוי חומת מגן, או גדול מכך - לבתר את הרצועה, להטיל עליה טונות של פצצות ולעבור מבית לבית עד מציאת אחרון מנהיגי חמאס, פשוט מתעלם מהאזור ומהתקופה בה אנחנו חיים. רעיונות נהיים חזקים יותר כאשר האנשים שמסמלים אותם כבר לא בחיים. 

חמאס מעולם לא באמת התכוון להיות השלטון בעזה שאחראי לנהל את הביוב ואיסוף האשפה מהמקום הצפוף בעולם. ב-50 שנות כיבוש ישראלי עזה צמחה מלהיות 350,000 איש לשני מיליון, והיא תגיע בתוך דור נוסף למספר דמיוני של 4-5 מיליון איש.
מבחינת חמאס, עדיף עבורו מצב דמוי לבנון: ממשלה אחראית אזרחית ואילו חיזבאללה השולט צבאית במדינה עד ליום פקודה במבצע לחיסול מה שהם מכנים "הישות הציונית".

כל ניסיון ישראלי לכיבוש הרצועה יהיה מתנה לחמאסניקים

כל נסיון ישראלי לכבוש את הרצועה כדי להמליך עליה איזה אבו מהרש"פ יהיה המתנה הגדולה ביותר שיכולה ישראל להעניק לחמאסניקים: חלקם יברח לחיי פאר בחו"ל, חלקם יתחזק את ה"התנגדות" בעזה, חלקם יאשים את ישראל בפשעי מלחמה נוראיים (כיבוש עזה לא רק יעלה במאות נפגעים ישראלים אלא באלפים רבים של אזרחים פלסטינאים שיפגעו בלי שהם חלק מהלוחמה), כך שיכולת הלוחמה בטרור של ישראל תוגבל בגלל שדעת הקהל העולמית תצא נגדנו הרבה לפני השלמת מבצע צבאי כלשהו ובסוף - מי יבטיח לנו שכאשר תאוחד הגדה עם עזה ותתרחשנה סוף סוף הבחירות הבאות לא יצביע שוב הציבור הפלסטינאי בהמוניו למען חמאס? האם שכחנו מה קרה כאשר ניסינו להשפיע על השלטון בלבנון ולהמליך את באשיר ג'ומייאל בשנות ה-80. לכאורה חתמנו אז חוזה שלום עם לבנון - הנקרא חוזה ה-17 במאי 1983. איך זה נראה כיום?

הפרס הגדול עבור חמאס היא הגדה - משם הוא יוכל לבצע פי שש יותר טרור כלפי ישראל - לא רק ברקטות. כל מחשבה על כיבוש עזה וסילוק החמאס צריכה לקחת בחשבון שהתוצאה תהיה נפילת הגדה לידיו כפרי בשל. חמאס, כמו תמיד, מוכן להמתין לכך זמן רב.

הכותב הוא חוקר כלכלת חמאס בעזה