טיסות לחלל הן הצעצוע החדש של עשירי העולם

בגובה מאה קילומטרים מעל פני כדור הארץ ירחף ג'ף בזוס, אוחז בחלום הילדות שלי

ג'ף בזוס / צילום: Shutterstock
ג'ף בזוס / צילום: Shutterstock

א. מה אתם עושים בעשרים ביולי? אם שום דבר לא ישתבש, אני אהיה בנופש משפחתי בווילה במרכז הארץ. בטח יהיה לי כיף, מקווה שגם לכם יהיה כיף בעשרים ביולי, אבל נראה לי שלג'ף בזוס יהיה יותר כיף מלכולנו, כי ביום שלישי העשרים ביולי הוא יטוס לחלל. אומרים שאי אפשר להשוות בין כיף לכיף, וזה יכול להיות נכון במגוון רחב של מקרים ודוגמאות שאינם כוללים טיסה לחלל - שמבחינתי ניצבת בודדה בקצה פירמידת האפשרויות שהחלומות שלי מטפסים עליה בלילות, יש להם ציוד והכל. לפעמים אני מתעורר בלילה מהדפיקות של היתדות שהם תוקעים בצד הפנימי של המוח שלי. ביום בו לא אחשוב על טיסה לחלל ימות הילד שבי - הוא בטח די דומה לילד שבכם גם אם החלום שלו אחר (אולי נפגיש ביניהם פעם? הם יכולים להסתדר) - או גרוע מזה: יתבגר.

אז ג'ף בזוס יטוס לחלל בחללית "ניו שפרד" (של חברת החלל שלו, בלו אוריגי'ן) שתעלה לגובה של כמאה קילומטרים, נמוך מדי בשביל להיכנס למסלול סביב כדור הארץ, אבל גבוה מספיק כדי לדגדג את הגבול העליון של האטמוספירה הדקיקה והיפה שלנו, ולחוות כמה דקות של ריחוף במיקרו־כבידה. הוא יגשים לעצמו את חלום הילדות שלדבריו יש לו מגיל חמש, מה שמעלה אצלי מיידית את השאלה לאן הולכים חלומות הילדות אחרי שהם מתגשמים? לדעתי הם פשוט מתמוססים בחזרה אל היקום ומחזירים אליו את האנרגיה והמסה שצברו, כמו שהעץ נובל אל תוך האדמה וכל טיפה היא בעצם כל המים כולם.
אתם יודעים מה זה אומר, נכון? שכל חלום ילדות שהוגשם, מעלה, ולו במעט, את מפלס חלום הילדות אצל כל אלה מאיתנו שחולמים אותו דבר. זה יכול היה להסביר את פשר השמחה הלא מוסברת שאני חש, אבל אני לא חש שמחה לא מוסברת.
בכל אופן, טיסה נעימה.

ב. אבל עם כל הפרגון, יש פה עניין. בזוס, האיש העשיר בעולם כידוע - בעל הון אגדי של 187 מיליארד דולר - יהיה הראשון מבין חבריו, ברוני החלל החדשים כמו אילון מאסק מספייס אקס וריצ'רד ברנסון מוירג'ין גלקטיק, שייצא בעצמו לחלל. מיליונרים אחרים, כמו איתן סטיבה שלנו, כבר מתכוננים לטיסות החלל שלהם - שעלותה כחמישים מיליון דולר. לא מכבר כתבתי על המיליארדר היפני יוסאקו מאזאווה שלוקח איתו שמונה אנשים לחלל. כל כך הרבה אנשים מגשימים את חלומות הילדות שלהם, איזה יופי!

איזה יופי? לא יודע. עם כל הכבוד לחלומות החלל של אחרים - אני בטוח שחלומותיהם ילדותיים וכנים כשלי, והרי אילון מאסק חולם גדול - קצת כואב לי לראות את השינוי שחל במעמד מגשימי החלום. מטייסים בעלי ניסיון שעמדו במבחנים הכי קשים ויכלו להם, שנאבקו וחצו את הגבולות של המין האנושי, אנשים כמו יורי גגארין, כמו ניל ארמסטרונג וממשיכיהם, שהיו חבורה קשוחה של אסטרונאוטים ואסטרונאטיות, מדענים, הרפתקנים, כאלו שנסעו בשם ארצם, בשם רעיון.

מאנשים כאלה, שהיו אלמונים עד שביצעו את המשימה, עבר החלום הגדול של טיסה לחלל מטמורפוזה לא נעימה והפך להיות, קשה לי לומר את זה, אני פוצע פה את עצמי, לצעצוע של העשירים ביותר. שלם כמה עשרות מיליונים ותוכל לראות את יפי העולם, שאותו אתה בעצם כבר לא מכיר, רק רוצה לנהל. הם כבר התנתקו מהעולם בפועל - טיסה של מאה ק'"מ מעל האדמה הפכה להיות עוד ביטוי של הניתוק הזה.

קצת לקחו לנו את החלל, אני מרגיש. יש ילדים, הרבה ילדים, שחולמים להיות האנשים הכי עשירים בעולם. אני מפרגן להם את החלום שלהם, אף פעם לא הפרעתי להם בזה, אבל למה הם נדחפים ומשתלטים גם על החלומות שלי ושל שאר האנשים הרגילים עם החלום הרגיל?

ג. ולא רק על החלומות הם משתלטים - גם על המציאות, וזה כבר הרבה פחות מקסים וילדותי. זו לא רק תחושה, אלה עובדות. רשימת המיליארדרים העולמית האחרונה של "פורבס" גדלה ל-2,755 חברים - תוספת של 660 מיליארדרים בשנת 2020 - כולנו סבלנו, אבל לא הם. יש לא רק יותר מיליארדרים - הם גם נהיים יותר ויותר מיליארדרים עם הזמן. ב-2020 הוסיפו 5 טריליון דולר להונם הכולל, 13.1 טריליון דולר.

אנחנו היינו בסגרים ובידודים, אבל למיליארדרים היתה שנה חלום: כתשעים אחוזים מהם התעשרו יותר במהלכה. בכל 17 שעות נוסף מיליארדר לעולם. גם בישראל היתה חגיגה משהו-משהו לעשירי ארצנו. לפי הדה מרקר, 500 האנשים העשירים ביותר בישראל שווים (נכון לאפריל) 326 מיליארד דולר - עליה של יותר משלושים אחוזים מאז אפריל 2020. תוך ארבע שנים הכפילו עשירי ישראל את הונם. זה מטורף. זה מעמד חדש לגמרי, לא מוכר, שושלות חדשות נולדות אל מול עינינו. זו חברה שהולך להיות מוזר מאוד לחיות בה.

170 מיליארדרים (בעלי הון של יותר ממיליארד דולר) יש בישראל היום - חמישים יותר ממה שהיו לפני שנה. לפני עשור היו פחות מחמישים. לפי בדיקת המרקר - במבחן של מספר מיליארדרים למיליון נפשות - ישראל עלתה למקום הראשון בעולם. זה לא קטע של שנאת עשירים, אבל ישראלי ממוצע כמוני לא יכול שלא לשאול את עצמו מה קורה פה? והרי שבוע אחרי שבוע אנחנו רואים כמה קשה להיות עני, זקן, חולה או נכה בישראל. אלה האנשים שמתו בשומר החומות, לא המיליארדרים. אם תבקש קצבה, יענו אותך עד שתצא נשמתך - ובאותו הזמן ממש אנחנו חיים במדינה שהיא בו בזמן לונה פארק, גן עדן ובופה אכול כפי יכולתך לעשירים ביותר. זה רקוב באופן הכי עמוק שיש.

ד. שום דבר אף פעם לא מספיק, אנחנו יודעים את זה. ועכשיו המיליארדרים של העולם עושים ביניהם תחרות מי יותר גדול לא רק על האדמה, אלא גם בחלל. למה? קודם כל כי אפשר. שנית, כי אולי לא מספיק להם לראות אותנו קטנים מגגות המגדלים ומהחלונות הכהים של המטוסים הפרטיים - הם רוצים להמריא הרבה יותר גבוה כדי שיוכלו לראות אותנו הרבה, אבל הרבה, יותר קטנים, ואם אפשר לא לראות אותנו בכלל, מה טוב. מגובה של מאה קילומטרים לא רואים את הקשיים ואת העיוותים בשיטה, מגובה של מאה קילומטרים אין עובדים עניים ועובדים מנוצלים, אין מפעלים מזהמים ושיכונים צפופים, אבל איזה כדור ארץ יפה וכחול יש לנו, הא?

צרו איתנו קשר *5988