ימי נתניהו, סיכום מדיני ביטחוני: מהלכים פורצי דרך לצד מחירים כבדים

לפי בנימין נתניהו עדיין לא הגיע הזמן לסכם את מורשתו. אבל סיכום ביטחוני־מדיני אפשרי והכרחי - ובתחום הזה הוא בהחלט בלט. הוא אחד מהמנהיגים הוותיקים בעולם, וכזה ששמו תופס כותרות גם במדינות האזוטריות ביותר, ומעסיק את החדשות הבינלאומיות.

בישראל השילוב המדיני-ביטחוני צמוד והולך ביחד, ונתניהו תיפקד או ניסה להיות לאורך כהונותיו מאז 2009 כשר על לענייני חוץ וביטחון. הוא עשה מהלכים פורצי דרך, אבל לא תמיד הביא לתוצאות הדרושות ולעתים המחיר ששולם היה כבד. 

התוכנית נחשפה, הפצצה לא נמנעה

גולת הכותרת של כהונתו בעיניו היא המאבק בתוכנית הגרעין הצבאית של איראן. נתניהו רואה בה את האיום הקיומי הגדול ביותר על ישראל. יש מי שמעלה את התקרבותה של איראן לגרעין כעת ככישלון של נתניהו, אבל התמונה הרחבה מורכבת בהרבה - ולנתניהו הישגים רבים בה.

הוא הכריח את מנהיגי המעצמות להתייחס לתוכנית ולהיאבק בה ולהטיל על איראן עיצומים משתקים החל מ-2011. בהיבט הצבאי נתניהו בהשקעת עתק הורה על הכנת תוכנית תקיפה, כששר הביטחון שלו אהוד ברק תומך ומגבה. התוכנית לא יצאה לפועל כשבסביבת נתניהו מאשימים, כי הדלפה כנראה מצד ברק לממשל אובמה בלמה אותה. הדרך השנייה הייתה באמצעים החשאיים. המוסד בהנחיית נתניהו - מימי מאיר דגן ועד ליוסי כהן - עשה שורת מבצעים מפוארת שפגעה קשה בפרוייקט הגרעין וחשפה את המידע אודותיו לעולם כולו.

גישתו הובילה לעימות הגדול עם הנשיא ברק אובמה. הוא לא יכול היה להתעלם מההתגרענות האיראנית, והפתרון שלו היה להגיע עימה להסכם. נתניהו החליט ללכת לעימות עם אובמה בעניין והתוצאה הייתה שישראל בסופו של דבר השפיעה פחות מכפי שיכלה על גיבוש ההסכם ב-2015. ההסכם הביא להתעצמות צבאית אדירה של איראן, להאצת תוכנית הטילים שלה ולחיזוק ארגוני הטרור הנתמכים על ידה.

נתניהו הימר על הרפובליקאים ככלל וגם במאבק הזה, וטראמפ הנשיא מ-2016 סיפק את הסחורה עד הסוף. בהיבט האיראני הוא יצא מהסכם הגרעין חידש את העיצומים, והביא את איראן למשבר כלכלי קשה. לקראת הבחירות לנשיאות ארה"ב ב-2020 איראן בין השאר במטרה להשפיע על הבחירה, האיצה את העשרת האורניום הרבה מעבר למותר ולצרכים האזרחיים. ביידן נבחר והוא מקדם את השיחות לחזרה להסכם, אבל בהבדל גדול. ביידן נלהב פחות מאובמה, ומעלה סייגים חדשים ודרישות שהאיראנים בשלב זה לא מוכנים להן.

למהלכים בסוגיית איראן היו השלכות מדיניות וביטחוניות חשובות. יריבותיה של איראן בעולם הערבי, ערב הסעודית בראשן ועמה גם מצרים, התקרבו לישראל. בתקופת נתניהו התפתח מאוד הקשר החשאי עם מדינות המפרץ, והקשר האישי של נתניהו עם מנהיגים כמו מוחמד בין סלמאן יורש העצר הסעודי, עמיתו מהאמירויות מוחמד בין זאייד, סולטן עומאן ואחרים. את הקשרים הללו ניצל נתניהו בסופו של דבר להביא את אחד מההישגים המדיניים הגדולים ביותר שלו - הסכמי אברהם. ההסכמים עם איחוד האמירויות, בחריין, סודאן ומרוקו, שהתבססו על הברית האסטרטגית הזו. בהיבט הבטחוני משמעה - בסיס קדמי של ישראל מרחק עשרות קילומטרים בלבד מהחוף האיראני במפרץ.

הפלסטינים נדחקו מסדר היום

בהיבט הפלסטיני נתניהו הצליח, בהיפוך מאיראן, לדחוק את הסוגיה מסדר היום העולמי. המערב והעולם הערבי עסקו בעשור האחרון באביב הערבי והשלכותיו, מלחמת האזרחים בסוריה, עליית דאע"ש, ועוד. כל אלה הביאו למחיקת התפיסה שהייתה רווחת כי הסוגיה הפלסטינית היא הסיבה לאי היציבות במזרח התיכון.

בתקופת טראמפ הוא הצליח להשיג הכרה אמריקאית דרמטית בזכות ישראל על יהודה ושומרון, הכרה בגולן והסכמה דה פקטו על הריבונות הישראלית בהתנחלויות. ממשל ביידן החזיר חלקית את הגלגל לאחור אבל נתניהו השיג לימין הישראלי ולמתנחלים הרבה יותר מכל קודמיו בתחום.

מנגד מול חמאס ברצועה קרסה גישת ההסדרה, שניסתה להביא לשקט עם הסכמות מול חמאס תוך שיפור המצב הכלכלי. ההבטחה של נתניהו למוטט את שלטון חמאס לא מומשה, והאיום האסטרטגי הזה על ישראל, שנולד בשל ההתנתקות, בעינו.

האזהרות מבידוד מדיני התבדו

בהיבט המדיני הכללי - החששות והאזהרות משמאל בדבר בידודה של ישראל בשל סרבנות מדינית התבדו לחלוטין. היחסים עם אירופה התהדקו דווקא, וכך גם עם מדינות וגושים אחרים כמו דרום אמריקה לרבות ברזיל, הודו ואחרות. נתניהו כאמור עבד מעל משרד החוץ, ואת המשרד עצמו ואנשיו ייבש תקציבית והתייחס אליהם בחשדנות. עם ארצות הברית הצליח נתניהו להשיג בממשל טראמפ הישגים אסטרטגיים אך המחיר כבד - הקשרים עם המפלגה הדמוקרטית שהפכו כמעט עוינים. 

את ההשלכות המדיניות והביטחוניות של תקופת נתניהו צריך יהיה לבדוק לטווח הארוך אבל בהחלט ניתן לקבוע כי הוא עשה שינויים אסטרטגיים במצבה של מדינת ישראל במישור המדיני וממשיכיו יעמלו בעיקר על תיקון הליקויים ובראשם הקשר עם ארצות הברית של אמריקה.