השיפוצניק שהפך למיליארדר: העבודות הראשונות של בכירי המשק

מנכ"לית וולט הייתה לקוחה סמויה, מנכ"ל אינטל ישראל היה מורה, ודב מורן היה שיפוצניק • מנהלים מובילים מספרים מה הייתה העבודה הראשונה שלהם ואיך זה הפך אותם למי שהם היום

ערן גפן והמנכ"לים / צילום: איל יצהר, תמר מצפי, ענבל מרמרי, כפיר זיו, אלון רון, בן הרצוג, עדי לם, אסף קרלה, מנחם רייס
ערן גפן והמנכ"לים / צילום: איל יצהר, תמר מצפי, ענבל מרמרי, כפיר זיו, אלון רון, בן הרצוג, עדי לם, אסף קרלה, מנחם רייס

אודות "מועצת המנהלים"

ערן גפן הוא מייסד G^Team , חברה לייעוץ אסטרטגי שעוזרת להנהלות ומנכ"לים לפתח מנועי צמיחה חדשים. בעלת ניסיון בעבודה עם חברות מובילות בארץ ובעולם ביניהן: קוקה-קולה, מיקרוסופט, קימברלי קלארק, שטראוס, וולט וסודה-סטרים. חברה קודמת שהקים נקנתה על ידי Wix. גפן מפעיל את הפודקאסט "חצי שעה של השראה" ומחבר הספר " יוצרים צמיחה - כך הופכים יצירתיות עסקית לתוכנית עבודה".

רשימה זו אינה ראיון במבנה הקלאסי, אלא מבוססת על שיחות בין חברים למקצוע. 

ערן גפן מייסד G^Team ב-״מועצת מנהלים״ עם בכירות ובכירי המשק

יום אחד מצאתי בשדה ליד הבית חמור. חמור חי, אמיתי! הייתי אז בבית הספר היסודי, לא זוכר בדיוק בן כמה, וחשבתי על רעיון עסקי מסחרר: לקחת אותו לגינת המשחקים ובעבור חצי שקל, להציע לילדים לרכוב עליו סביב הגינה. ואכן כך היה: החמור היה כזה להיט שכל השכונה ידעה עליו מהר מאוד, וכך גם אמא שלי, שהחליטה למנוע ממני לצאת לגיוס והנפקת ספאק.

זו הייתה העבודה הראשונה שלי. לשמחתה של אמא שלי, העבודה שלי כיום, כיועץ אסטרטגי, לא כוללת (לרוב) חיות בר, אבל היא כן כוללת שיחות ארוכות עם מנהלות ומנהלים. ובעבודה עם מנכ"לים שמתי לב שתמיד עולה העבודה הראשונה שלהם. ולא במקרה: אפשר ללמוד המון על המנהיגים שהפכו להיות ועל ההנהלות שעיצבו סביבם דרך העבודה הראשונה שלהם, שהרי משם כולנו מתגלגלים, התחלה צנועה אבל מלאת אמביציה ללמוד, להתפתח ולהצליח.

אז כינסתי את החברים ב"מועצת המנהלים" שלי וביקשתי מהם לשתף מה הייתה העבודה הראשונה שלהם ומה למדו ממנה.

נתן חץ, מנכ"ל אלוני-חץ: מתקין תריסי אלומיניום

העבודה האמיתית הראשונה שלי הייתה בקיץ של שנת 1969, בהיותי בן 17, במהלך החופש הגדול. ירדתי לעבוד כחודש ימים בתור "עוזר למתקין תריסי אלומיניום" בבניין שנבנה באילת. זו הייתה עבודה פיזית קשה של כעשר שעות ביום, על פיגומים מחוץ לבניין, בקיץ החם של אילת.

נתן חץ - אלוני חץ / צילום: תמר מצפי
 נתן חץ - אלוני חץ / צילום: תמר מצפי

הסיבה לעבודה הזאת הייתה הכורח שלי לממן החזר הלוואה שלקחתי מדוד שלי לצורך רכישת טוסטוס משומש (אופניים עם מנוע עזר) תמורת 250 לירות. הוריי התנגדו (עקרונית) לממן את רכישת "הכלי המסוכן הזה", וחשבו שבכך יורידו ממני את החשק לעניין. בצר לי, פניתי לדוד שלי, שנתן לי הלוואה של 200 לירות אשר בתוספת 50 לירות מחסכונות דמי הכיס שלי הספיקו לרכישת הטוסטוס המשומש. הבטחתי לדוד שלי שבמהלך הקיץ הקרוב אחזיר לו את ההלוואה.

אמי ההמומה, שראתה יום אחד שהגעתי הביתה עם הטוסטוס שרכשתי, בדקה איתי מאיפה היה לי כסף. סיפרתי לה שדודי נתן לי הלוואה עד הקיץ, שבו הבטחתי שאעבוד ואחזיר לו ההלוואה. אמי התקשרה לאחיה, דוד שלי, והתרגזה עליו על כך שעזר לי בעניין שהיא כל כך התנגדה לו. אחיה ענה לה שהוא סך הכול הקדים לי את הרכישה בכמה חודשים, אבל הוא חושב שזו הלוואה מאוד "חינוכית" כי היא תחייב אותי לעבוד קשה כדי להחזיר לו את החוב כפי שהבטחתי לו. וכך היה.

אני חושב שבאותם ימים למדתי שכשרוצים משהו לגיטימי, גם אם להורים יש דעה אחרת, יש לא מעט דרכים להשיג - בעבודה קשה - את המטרה. עוד למדתי שכשלקחת על עצמך משימה או הלוואה, עליך לעשות הכול על מנת לעמוד בה.

ליאור אשכול, מנכ"לית וולט: לקוחה סמויה

העבודה הראשונה שלי הייתה להיות לקוחה סמויה. פעמיים בשבוע הייתי הולכת למסעדות ובתי עסק, ומדווחת על השירות. הייתה לי רשימת משימות שנותן השירות בחנות או במסעדה צריך לעשות: האם הציעו לי שתייה, האם שאלו אותי בקופה מי עזר לי וכו'. והמטרה הייתה לדווח חזרה למטה אם העבודה בשטח תואמת את השירות שהם רוצים להציע.

ליאור אשכול / צילום: אסף קרלה
 ליאור אשכול / צילום: אסף קרלה

 

לקחתי מהעבודה הזאת את התובנה שאמנם החלטות של חברה לרוב מתקבלות בדרגים בכירים, אבל הבחירה של הלקוחות נקבעת על ידי שירות בשטח. גם בתפקידי הנוכחי, אני אישית עונה לפניות של לקוחות בכל שבוע, כדי להרגיש את המצב בשטח. והכי חשוב - למדתי שאסור להגיש שתייה במסעדה אחרי האוכל.

דב מורן, יזם וממציא: שיפוצניק

פעם אחת סבא שלי ראה שבבית המיועד להריסה בקצה הרחוב שגרנו בו יש תריסים חדשים יחסית לתריסי העץ הבלויים שהיו בבית המשותף שבו גרנו. אז הוא החליט על מבצע חידוש תריסים: הוא קיבל אישור לקחת את התריסים, וגייס אותי לעבודה. מאחר שסבא היה קטוע רגל, הוא לא יכול היה לטפס על סולם. כך מצאתי את עצמי עומד על סולם בקומה השלישית, מפרק או מרכיב תריסים.

דב מורן / צילום: תמר מצפי
 דב מורן / צילום: תמר מצפי

 

התריסים היו מורכבים על גליל שבו היה קפיץ שאפשר את הרמת התריס הכבד, בקלות יחסית. אני הייתי צריך לגלגל את התריס על הגליל, ואז לשחרר את הגליל תוך נעילת הקפיץ - כדי שלא ישתחרר ויעיף את התריס (ואותי) מהחלון למטה. זה היה כבד. זה היה קשה. אני זוכר אותי נאבק עם תריס עקשן במיוחד, סבי עומד למטה ונותן לי עצות. "תרים פה, תשחרר שם... עכשיו תמשוך...", ואני בן ה-14 על הסולם, כמעט באפיסת כוחות, תוהה אם נכון לי ליפול מהסולם או להסתכן בלעוף עם התריס מהחלון החוצה. ואז הוא הסתכל עליי ואמר לי: "אל תרפה". התגברתי. וזה מה שאני לוקח איתי עד היום: "אל תרפה".

עינת גז, מייסדת פפאיה גלובל: כתבת נוער

העבודה הראשונה שלי הייתה בגיל 14 ככתבת נוער במעריב לנוער. זו הייתה התגשמות של חלום. בתקופה הראשונה ביליתי בעיקר בשכתוב דרישות שלום וברכות שהתפרסמו בעיתון, אבל זכיתי גם לעבוד על כתבת תחקיר אמיתית, שלי, וללמוד מהו הכוח של המילה הכתובה ואיך זה לקבל ביקורת (גם קשה ונוקבת) מעורך על דברים שכתבתי.

עינת גז / צילום: ענבל מרמרי
 עינת גז / צילום: ענבל מרמרי

 

בישיבת המערכת הראשונה הסבירו לנו שדד ליין זה התאריך הכי חשוב בעולם. בגיל 14 לא ממש הבנתי מה זה אומר, וכמובן שאיחרתי בהגשה. את הצעקות שקיבלתי על אחריות של כתב אני זוכרת עד היום. ומה שלקחתי מהעבודה הזאת עד היום זה את התשוקה לכתיבה, הכוח שיש למדיום הזה בכל ממד בחיים - העסקי, הבין-אישי והעצמי.

מיכל קיסוס-הרצוג, מנכ"לית פפר: מדריכה בקייטנה

כשהייתי בת 15 הדרכתי בקייטנת נוער. דמיינתי איך זה יהיה, אגיד לכולם מה לעשות, מתי לעשות. אבל הרגע הראשון שבו עמדתי מול הילדים היה מאוד מאוד מעיר. כל מה שדמיינתי התפוגג בשנייה ונשארתי עם תחושת אחריות עצומה. הייתי קצת בשוק, איך אני עושה את זה?

מיכל קיסוס הרצוג / צילום: בן הרצוג
 מיכל קיסוס הרצוג / צילום: בן הרצוג

 

מרוב לחץ הייתי קמה ב-6:00 בבוקר, חוזרת בראש על המערך של היום. אחרי כמה ימים הלחץ נרגע ומה שנשאר זו התחושה של המשמעות שבעבודה - וזה נחרט. סיימתי את הקיץ במקום אחר מזה שהתחלתי. גדלתי אל מול האחריות, דאגתי שיהיו לי כל הכלים לעמוד בה. צברתי ניסיון וביטחון.

מאז אותו הקיץ זה מה שמוביל אותי בכל תפקיד ובכל בחירה בתפקיד, תחושת התכלית שהוא מכיל. זו שתישאר כשהלחץ והרעש ירדו.

רינת אפרימה, מנכ"לית אבן קיסר: מוכרת בחנות

לפני הצבא עבדתי בחנות של מרקס אנד ספנסר בקניון איילון. חנות כלבו ענקית יפהפייה, עם מחלקת הלבשה תחתונה מהחלומות, קונספט שהיה נדיר בישראל בזמנו. אני זוכרת שהייתי סקרנית מאוד: מי מחליט מה לייצר? מי קובע את הקולקציה ואיך? איך מנחשים מראש איזה פריט יהיה הצלחה ומייצרים בכמה צבעים או בכמות מוגדלת? עניינה אותי האופרציה שמאחורי הקלעים, השיטה.

רינת אפרימה / צילום: איל יצהר
 רינת אפרימה / צילום: איל יצהר

 

לימים, אחרי הצבא, הצטרפתי לשורות השיווק בעלית - וזה מה שהתמחיתי בו. עד היום זו אמנות שמרתקת אותי - החקר, התכנון, ההוצאה לפועל, אל מול המציאות של התנהגות והעדפת הצרכן בפועל, שמדי פעם נותנת לי שיעור בצניעות, שומרת אותי ערנית וגורמת לי להיות מדויקת יותר בפעם הבאה.

יניב גרטי, מנכ"ל אינטל ישראל: מורה בתיכון

במהלך הלימודים לתואר ראשון התחלתי לעבוד כמורה למתמטיקה ואלקטרוניקה בבית ספר תיכון. חשבתי שללמד זה דבר קל, פשוט ומתגמל (שהרי היה לי ניסיון בשיעורים פרטיים), אך אני עדיין זוכר איך ישבתי לכתוב את המבחן הראשון בחרדת קודש. מהר מאוד הבנתי שלמקצוע ההוראה אין אח ורע - זה מקצוע יחיד ומיוחד.

יניב גרטי - אינטל / צילום: איל יצהר
 יניב גרטי - אינטל / צילום: איל יצהר

 

היכולת להקנות כישורים וידע בעולם תוכן מסוים, להשפיע על אנשים צעירים ומוכשרים, היא משימה קשה ותובענית, אך גם מאוד מעשירה ומעצימה. היכולת להעשיר ולהעצים בצורה דו-כיוונית קיימת בכל מקום ובכל תפקיד, רק צריך לשים לב לכך ולכוון לשם. מי יודע, אולי עוד אחזור בעתיד שוב להוראה.

עדי אביטל, מייסד ובעלי גלידה גולדה ואניטה: עובד במכולת

העבודה הראשונה שלי הייתה בגיל 12, בחנות המכולת השכונתית של סבי ז"ל בפרדס חנה. אמי נהגה בכל חופשת קיץ לשלוח אותי לשהות בבית סבי במהלך כל החופש הגדול. תחושות הגאווה שהיו לי בתור ילד שסבא שלו לוקח דווקא אותו לעבוד איתו מילאו אותי באושר גדול. אני זוכר את ההתרגשות של לחכות למשאית של תנובה ב-6:00 בבוקר ולמהר לסדר את הדברים במקררים לפני שיגיעו הלקוחות הראשונים. ובכלל, כל דבר חדש שלמדתי הרגיש לי הכי חשוב שבעולם: עבודה על הקופה (השיא), סידור המחסנים (מעייף), קבלת סחורות מספקים (גאווה) ומתן שירות (שיא השיאים). כל אלה יצרו שגרת יום כמעט קבועה שנגמרה מאוחר בערב.
למדתי בעיקר לקחת אחריות, ולהבין שהכול מתחיל בחריצות ובעמידה בזמנים לא שגרתיים, שניתן ללמוד הכול. העבודה הפרונטלית ומתן שירות הלקוחות לימדו אותי ששירות זה מקצוע.

אלון זמיר, דירקטור בקוויק: מוכר במאפייה

עבדתי במאפייה גדולה בירושלים. התחלתי כמוכרן וקודמתי למנהל משמרת. זו הייתה עבודה במקביל ללימודים, בעיקר במשמרת לילה. פגשתי כל מיני טיפוסים מוזרים שמגיעים לקנות בלילה לחם ועוגות - וגם אנשים נחמדים, נהגי מוניות, מסיימי משמרת ערב ואפילו הורים שמעוניינים לקנות לילדים לחמניות טריות לבית הספר. למדתי מהעבודה הזאת שהכול מתחיל ונגמר באנשים. העובדים שלך הם שעושים את ההבדל, וכמה חשוב להתאים לכל עובד את החליפה הנכונה לו.

אלון זמיר / צילום: תמר מצפי
 אלון זמיר / צילום: תמר מצפי

רונן סמואל, מנכ"ל קורנית דיגיטל: קופאי בבריכה

העבודה הראשונה שלי הייתה בגיל 14 בבריכה השכונתית. היא הקנתה לי כמה תכונות שמלוות אותי עד היום. אחריות: הייתי אחראי לוודא שכל מי שנכנס לבריכה משלם את דמי הכניסה או שברשותו מינוי בתוקף. מערכתיות: לעתים הגיעו חברים שביקשו שאעלים עין מדמי הכניסה, אך הנאמנות למערכת גברה על הלחץ. שירותיות: פגשתי מגוון גדול של אנשים והיה לי חשוב שתהיה להם תחושה שהם באו ליהנות. איתנות: עבודת הגינון הייתה לא פשוטה אבל לימדה אותי שאפשר גם ליהנות מעבודה פיזית, והראתה לי שאני מסוגל לעשות דברים קשים גם אם הם לא מהנים. ועמידה בזמנים: פתיחת שערי הבריכה בשעות המוקדמות של הבוקר, כאשר חברי המועדון מחכים להיכנס לבריכה, לימדה אותי את החשיבות והאחריות של עמידה בזמנים. זהו ערך חשוב ביותר בעולם העסקי.

רונן סמואל, מנכ"ל קורונית דיגיטל / צילום: כפיר זיו
 רונן סמואל, מנכ"ל קורונית דיגיטל / צילום: כפיר זיו

ערן גפן הוא מייסד G^Team, חברה לייעוץ אסטרטגי שעוזרת להנהלות ומנכ"לים לפתח מנועי צמיחה חדשים. בעלת ניסיון בעבודה עם חברות מובילות בארץ ובעולם ביניהן: קוקה-קולה, מיקרוסופט, קימברלי קלארק, שטראוס, וולט וסודה-סטרים. חברה קודמת שהקים נקנתה על ידי Wix. גפן מפעיל את הפודקאסט "חצי שעה של השראה" ומחבר הספר "יוצרים צמיחה - כך הופכים יצירתיות עסקית לתוכנית עבודה".

צרו איתנו קשר *5988