אתם ואני והיקום, כולנו אותו הדבר: הכאוס בכל מקום, אבל גם הסדר. איך אפשר שלא להתפעם?

אדם הוא כמו גלקסיה: נראה שבלי החומר האפל, הסודות, השריטות, ההדחקות, אתה דליל ושקוף ולבד

גלקסיה בצילום של נאסא / צילום: Shutterstock
גלקסיה בצילום של נאסא / צילום: Shutterstock

א. זה היה שבוע מרגש ביותר מבחינתי ומבחינת כל המחפשים אחר היופי, המסתורין ושירת התנועה הבלתי פוסקת של החיים כפי שהם מתרחשים בכל מקום, כל הזמן ובכל קנה מידה ורוצים להרגיש שייכים בעולם.

מי שמתעניין בנושאים הנ"ל יכול להפוך כל שבוע לשבוע מרגש ביותר, אם רק יעיין קצת יותר במדורי המדע וקצת פחות במדורי החדשות, כמו שאני אומר שוב ושוב. אנשים שקוראים את מדורי החדשות וחושבים שהם מבינים מה קורה בעולם נדמים בעיניי כסטודנטים לווטרינריה המביטים בכוס חלב וחושבים שהם יודעים לנתח פרה.

אל תבינו אותי לא נכון. כמובן שאני בעד העיסוק בעניינים שעל סדר היום השוטף, השוצף, החולף. בעיניי כמעט הכל מעניין וכמעט הכל חשוב ולבטח הכל קשור. אין עניין שאיננו ברומו של עולם. אני צורך חדשות כמו שלווייתן אוכל צהריים באוקיינוס: פותח פה גדול ונותן להכל להיכנס.

כך, בין השאר, צפיתי השבוע בסרטון מהחתונה של צחי בוזגלו, איב מהצמד איב אנד ליר, שנשא לאישה את בח"ל קורל והלך אל החופה כאסיר האוחז בסורגי תאו לצלילי השיר "לקחו לי את החופש" של אלון חסון. אז קראתי קצת על הצמד הלוהט לשעבר, אחים למשפחה בת שבעה ילדים מאשקלון שעשו את זה לגמרי לבד. סיפור חמוד.

בראיון ל"ישראל היום" לפני כשנתיים אמר צחי: "אנחנו נותנים תקווה לאנשים ומראים שהכל אפשרי". לא יודע אם זה נכון, אבל תסכימו איתי שנעים לשמוע את המילים האלה מדי פעם. אחר כך קראתי שבשנה ממוצעת מתחתנים בישראל כחמישים אלף זוגות, שזה 136 חתונות ביום. כמה אהבה, אופטימיות ותקווה יש בעולמנו, הא?

חישבתי שאם הייתי רואה חמש דקות מכל סרטוני הכניסה לכל החופות זה היה לוקח לי כ-12 שעות ביום. האם בסופן הייתי יודע יותר על אהבה ממה שסטודנט לווטרינריה המביט בכוס חלב יודע על לנתח פרה?

מזל טוב מכל הלב, אבל האירוע הנ"ל לבדו לא יכול להספיק כדי להפוך את השבוע למרגש מבחינת החיפוש אחר היופי, המסתורין ושירת התנועה הבלתי פוסקת של החיים כפי שהם מתרחשים בכל מקום, כל הזמן ובכל קנה מידה. בשביל להרגיש שייכים לעולם יש לנו את המדע.

ב. עד כמה הכל יפה? השבוע למדתי על מחקר שמצא קשר בין תנועת החלבונים על פני הקרום הדק המקיף את התא האנושי שבגוף האדם, לבין תנועתן של סופות ההוריקן באוקיינוס, ועל הקשר בין תנועת המערבולות באוקיינוסים לבין תנועת החורים השחורים ביקום.

לפני שניגע בפרטים, בואו נמדוט רגע על המספרים: גודל תא אנושי הוא כמאה מיליוניות המטר, קוטר מערבולת באוקיינוס הוא כ-150 קילומטר, סופת הוריקן מגיעה לקוטר של כחמש מאות קילומטר, קוטר של חור שחור מסיבי יכול להגיע לכארבעים מיליארד קילומטרים. הפערים בסדרי הגודל הם בלתי נתפסים, כמובן, התפוצץ לי הראש כשניסיתי לחשב כמה מאה מיליוניות המטר נכנסות בארבעים מיליארד ק"מ. אבל מה שחשוב שהתנועה היא אותה התנועה, והמחשבה הזו היא כולה שלווה מוחלטת ושירה נשגבת.

כל תא בגופנו עטוף בממברנה, קרום דק מן הדק. על פני הקרום הגמיש, אותו מדמה המחקר לבועת סבון, נעים חלבונים מסוגים שונים בצורה כאוטית לגמרי, עד שחלקם מסתובבים סביב עצמם ויוצרים מערבולות זעירות בגודל מיליוניות המטר.

המחקר מצא שאותם חוקי שימור האנרגיה המוכרים פועלים גם בגודל הזה, ואיכשהו גורמים לכך שמתוך הכאוס מתגלמים ומופיעים אותם מבנים, מסודרים בזרימה הדומה עד מאוד לדינמיקה של הוריקנים ולתופעות אטמוספריות אחרות. מחקרים אחרים הראו עד כמה דומה תנועת המערבולות לתנועת החור השחור.

איך אפשר שלא להתפעם? רק לחשוב שבגופנו יש כמאה מיליארד תאים ובגלקסיה שלנו לבדה יש כמיליארד חורים שחורים, רק לחשוב על כל הרוחות והסופות והזרמים בכל האוקיינוסים - רק לחשוב על כל הסדר מגיח מתוך כל הכאוס כמו יום חדש ומלא תקווה. מהגדול אל הקטן, מהקרוב אל הרחוק, מהזר אל המוכר, בכל מקום וכל הזמן - אתם ואני והיקום, אנחנו כולנו אותו הדבר: סערות במגוון גדלים מתרגשות בתוכנו ומסביבנו, הכאוס בכל מקום, אבל גם הסדר. בסופו דבר רב המשותף על המפריד והנודע מתגלה מתוך הלא נודע כמו אוטובוס המגיח מעבר לפינה.

בואו ניקח מזה מה שאפשר לקחת בעודנו מדפדפים באתרי החדשות.

ג. ואם כבר לא נודע, הדבר הבאמת מרגש שקרה השבוע הוא הפרסום על כך שלראשונה נמצאה גלקסיה ובה אין חומר אפל. כן, אמנם אין לנו שמץ של מושג מהו החומר האפל ומה מרכיביו, אבל לפי הפיזיקה היום הוא פחות או יותר חייב להיות שם, אחרת אין לנו שום דרך להוכיח את צורת התפשטות היקום, מה קרה אחרי המפץ הגדול, מה קובע מהירות סיבוב הגלקסיות סביב עצמן ושאר סוגיות קריטיות המהוות את עמודי התווך של הידע האנושי.

אנחנו לא יודעים כלום על החומר האפל, מלבד זה שהוא בכל מקום. לדעתנו, יש פי עשרה חלקיקי חומר אפל על כל חלקיק של חומר מוכר ומשהו כמו מיליארד חלקיקים אפלים זורמים דרך כל מטר רבוע על כדור הארץ, כולל דרך הגוף שלכם והנייר או המסך שעליו את קוראים את המילים האלה, וגם דרך המילים האלה עצמן זורם החומר האפל. הוא הדבק שמדביק את היקום ביחד. אם אכן מצאנו מקום בו הוא איננו, אלה חדשות עצומות ודרמטיות לאין שיעור. האם זה סימן שטעינו כל הזמן או דווקא סימן לכך שהוא נמצא בכל המקומות האחרים? איזו התרגשות!

יש גם נקודה אישית: הגלקסיה חסרת החומר האפל שנמצאת בקבוצת הכוכבים לוויתן, כ-72 מיליון שנות אור מפה ופחות או יותר בגודל של הגלקסיה שלנו, נקראת NGC 1052-DF2, או בקיצור DF2, או בעברית: דרור פויר 2. היקום שותל לי מסרים. כך או אחרת, את גודלה, צפיפותה תנועתה ומיקומה של DF2 אי אפשר להסביר בשום דרך אחרת, כך נראה, מלבד על ידי היעדרו של החומר האפל.

מה קורה ל־DF2 בלי החומר האפל? היא מתנתקת מקבוצת הגלקסיות שלה ומרחפת לבדה בחלל, רחוקה, לא קשורה, דלילה, חשוכה ועצובה. קצה של קרחון ללא קרחון - היש דבר נוגע ללב יותר מבדידותה של גלקסיית דרור פויר 2?

נראה שבלי הדבק הבלתי נראה שמדביק הכל ביחד, אין שום דבר. מהו אותו דבר בלתי נראה, והרי אדם הוא כמו גלקסיה? נראה שבלי החומר האפל, הסודות, השריטות, ההדחקות, אתה דליל ושקוף ולבד. אדם צריך את החלומות, את הדברים שאינם קיימים, כי הרי גם מתוך הלא-כלום, כמו שלמדנו, בוקע סדר חדש ונובטים כל החלומות, או כמו שכתב פרננדו פסואה שנולד החודש לפני 133 שנים: "אני לא כלום תמיד אהיה לא-כלום אני לא יכול לרצות להיות כלום. חוץ מזה מצויים בתוכי כל חלומות העולם".

אכן, שבוע מרגש.

צרו איתנו קשר *5988