האם ממשלת נתניהו הרסה עשרת אלפים בתים בנגב?

כמה בתים נהרסו בנגב בשנים האחרונות? התשובה מפתיעה מכל מיני סיבות • המשרוקית של גלובס

האם יכול להיות שממשלת נתניהו הרסה בחמש השנים האחרונות לא פחות מעשרת אלפים בתים? ועוד בתקופה שבה אנחנו שומעים על היעדר האכיפה והמשילות בפריפריה? זה שאמר יו"ר רע"ם מנסור עבאס, בראיון לתוכנית "המקור", כשנשאל על הצטרפותו לקואליציה הנוכחית. בשמיעה ראשונה המספר נשמע גבוה מאוד, שלא לומר מוגזם. אלא שפנייה לדוברו של עבאס הניבה מיד הפנייה למקור הנתונים: דוח של "פורום דו קיום בנגב", שעוקב אחר הריסות הבתים ביישובי הבדואים, באמצעות בקשות חופש מידע שהוא מפנה מדי שנה ל"מנהלת דרום לתיאום האכיפה", הפועלת תחת המשרד לביטחון פנים (חלק מהנתונים שנביא כאן מבוססים על דוחות המנהלת עצמם, וחלק על נתוני המנהלת כפי שהוצגו בדוחות של הפורום).

עיינו בנתונים והם אכן עולים בקנה אחד עם טענתו של עבאס. בין 2016 ל-2020 נהרסו כ-10,500 מבנים בנגב, והנתונים נמצאים באופן כללי במגמת עלייה. אפשר היה לסגור את הבדיקה כאן, אלא שאז התגלה פרט מעניין. אלפי ההריסות שנעשות מדי שנה מיוחסות ל"מבנים" ולא ל"בתים". זה אינו עניין סמנטי. הנה פירוט של חלק מהמבנים שנהרסו ב-2019 על פי הדוח של מנהלת דרום: 478 פחונים, 358 גדרות, 325 מכלאות, 185 סככות, 116 "מבנה בלוק", ו-106 מכולות. וזה פירוט דומה מ-2017 שבה נהרסו: 317 פחונים, 190 גדרות, 112 סככות, 98 "מבנה בלוק", 52 מכלאות ו-38 מכולות.

 
  

ב"פורום דו קיום" פילחו את מספר המבנים ששימשו למגורים ונהרסו וקבעו על סמך הנתונים כי (נכון ל-2018) "ישנה עלייה מתמדת במספר המבנים אשר שומשו למגורים ונהרסו". יחד עם זאת, נראה כי האחוז שמהווים המבנים האלה מתוך סך ההריסות דווקא קטן. כך, ב-2016 יותר משליש מההריסות היו של מבנים למגורים. ב-2017 ו-2018 רק כרבע. ובכל מקרה, בכל השנים הללו רוב ההריסות לא היו של מבנים למגורים.

הדוחות מעלים זווית מעניינת נוספת שקשורה לעניין המשילות שבו פתחנו. מי הורס בפועל את אלפי המבנים הללו מדי שנה? מנהלת דרום מסווגת את ההריסות כך: "הריסות יזומות", "הריסות עצמיות" ו"הריסות תוך כדי תהליך". גם הסעיף האחרון הוא למעשה הריסה עצמית, שמבוצעת עוד לפני שהוצא צו הריסה רשמי, וכך, כשסוכמים יחד את שני הסעיפים מגלים נתון מפתיע: כמעט 90% מההריסות (89% ב-2018, ו-88% ב-2019) נעשות על ידי התושבים עצמם. מה הסיבה לכך? במסמך של "פורום דו קיום" מסבירים זאת, בין היתר, ב"רצון להימנע מהטראומה הכרוכה בהגעת כוחות משטרה גדולים ללא התראה מוקדמת"; בסנקציות הפליליות שעשויות להינקט; ביכולת להציל חלק מהציוד וחומרי הבנייה; וגם בחשש מהעול הכלכלי הכבד ("כל עלויות ההריסה מוטלות על בעלי המבנים", נכתב שם).

במנהלת דרום, מנגד, מתגאים באחוז הגבוה של ההריסות העצמיות, ש"מעיד, כי ממשיך להתקיים מימד ההרתעה... (התושבים) מעדיפים להרוס עצמית, על מנת למנוע את הגעתם של המפקחים עם כוח משטרתי". כך או כך, נראה כי הנתונים הללו יכולים לספק עוד נדבך עובדתי לדיון החשוב על מה שמתרחש בנגב.

בשורה התחתונה: דבריו של עבאס דורשים הקשר. בנגב אכן נהרסו בחמש השנים האחרונות למעלה מעשרת אלפים מבנים, והנתון נמצא במגמת עלייה. יחד עם זאת, רוב המבנים הללו לא שימשו למגורים ואינם "בתים".

תחקיר: יונתן כיתאין

לבדיקה המלאה לחצו כאן

שם: מנסור עבאס
מפלגה: רע"ם
תוכנית: "המקור", רשת 13
תאריך: 1.7.21
הציטוט: "מה האלטרנטיבה, לחזור לממשלת נתניהו שהרסה עשרת אלפים בתים בחמש שנים?"
ציון: דרוש הקשר

יו"ר רע"ם, מנסור עבאס, התראיין בהרחבה בתוכנית "המקור" ברשת 13, וכשהתייחס לקושי של חבר הרשימה, הח"כ הבדואי סעיד אל ח'רומי, לתמוך בקואליציה החדשה שקמה, הוא הגיב בשאלה רטורית: "מה האלטרנטיבה, לחזור לממשלת נתניהו שהרסה עשרת אלפים בתים בחמש שנים?"

המספר נשמע גבוה. כך, למשל, נתון לא רשמי שהתפרסם בכלכליסט מדבר על כך שבעקבות "חוק קמיניץ" גבר קצב הריסת המבנים הלא חוקיים, כך שבשנתיים האחרונות נהרסו כ-600 מבנים לא חוקיים.

פנינו לדובר מפלגת רע"ם, וליד אלהואשלה, והא שלח לנו מיד את הנתון שעליו התבסס עבאס: דוח של "פורום דו קיום בנגב לשוויון אזרחי", שמפרט כמה מבנים נהרסו מדי שנה ביישובים הבדואים בנגב. המסמך מפרט הריסות מבנים לפי שנים עד 2019, אך במקביל הוא העביר לנו נתון נוסף, גם הוא מתבסס על מסמך של "פורום דו קיום", שמתייחס למספר הריסות המבנים ב-2020. סכימת הנתונים בשנים 2016 עד 2020 מעלה נתון שתואם את טענתו של עבאס: בחמש השנים הללו נהרסו כ-10,500 מבנים של בדואים בנגב.

"פורום דו קיום" מגדיר את עצמו כך: "ארגון ערבי-יהודי שהוקם בשנת 1997 על ידי תושבים יהודים וערבים בנגב, במטרה לשמש מסגרת לשיתוף פעולה יהודי-ערבי כבסיס למאבק משותף לשוויון זכויות אזרחי. הפורום מנהל מאבקים נגד אפליה בתעסוקה ובשירותים, מאבקים לצדק חלוקתי, ולמען מציאת פתרונות הולמים לתושבי הכפרים הבלתי מוכרים. במרכז פעילות הפורום עומד עידוד השותפות היהודית-ערבית במאבק למען זכויות אזרח ושוויון אזרחי לערביי הנגב. הפעילות והפרויקטים של הארגון מבוססים תמיד על פעילות משותפת ערבית-יהודית".

הנתונים שמופיעים בדוחות של הפורום נסמכים על בקשות חופש מידע שהוגשו ל"מנהלת דרום לתיאום האכיפה של דיני המקרקעין", הפועלת תחת המשרד לביטחון פנים. אנחנו הצלחנו לאתר את התשובות המקוריות של מנהלת דרום רק בכל הנוגע לשנים 2016, 2018 ו-2019. הנתון שמוזכר בדוחות הפורום לגבי שנת 2017 (הריסת 2220 מבנים), מופיע גם בכתבה שעלתה באתר "הארץ" בנושא. הנתון לגבי 2020 נסמך רק על הודעה לעיתונות שפרסם הפורום במרץ 2021. בהודעה מצוין כי הנתונים "מבוססים על מידע שמסרה מנהלת דרום לתיאום אכיפת דיני מקרקעין". פנינו לדוברות המשרד לביטחון פנים כדי לקבל את הנתונים הרשמיים גם לגבי השנים שחסרות לנו, אך נכון לשעת פרסום הבדיקה טרם קיבלנו לידינו את הנתונים הללו.

ההבדל בין "מבנים" ל"בתים"

כאמור, בשנים 2016 עד 2020 נהרסו כ-10,500 מבנים של בדואים בנגב בדומה לנתון שהזכיר עבאס. אך עבאס התייחס בדבריו ב"מקור" לבתים, ומהפירוט שמופיע בדוחות של מנהלת דרום עולה כי יש הבדל גדול בין השניים. כך, למשל, מהפירוט של סוגי המבנים שנהרסו בשנת 2019 עולים בין היתר המספרים הבאים. נהרסו: 478 פחונים, 358 גדרות, 325 מכלאות, 185 סככות, 116 "מבנה בלוק", 106 מכולות ו-0 בתי אבן. ב-2017 נהרסו: 317 פחונים, 190 גדרות, 112 סככות, 98 "מבנה בלוק", 52 מכלאות ו-38 מכולות.

לפי ניתוח הנתונים שערכו ב"פורום דו קיום" ישנה עלייה מתמדת במספר המבנים ששימשו למגורים ונהרסו. יחד עם זאת, נראה כי האחוז שהם מהווים מתוך סך ההריסות דווקא קטן. כך, ב-2016 נהרסו כ-417 בתי מגורים (מתוך 1158 מבנים הרוסים). ב-2017 נהרסו 536 מבנים ששימשו למגורים (מתוך 2220), וב-2018 נהרסו 604 בתים ששימשו למגורים (מתוך 2326). במילים אחרות, רוב המבנים שנהרסים לא משמשים למגורים.

מי הורס: המשטרה או התושבים?

עניין נוסף נוגע לשאלה מי הורס את המבנים. מנהלת דרום מסווגת את ההריסות כך: "הריסות יזומות", "הריסות עצמיות" ו"הריסות תוך כדי תהליך". כפי שמסבירים בדוחות של "פורום דו קיום" גם הריסות "תוך כדי תהליך" הן למעשה הריסות עצמיות, שנעשות עוד לפני שהוצא צו הריסה רשמי.

מהדוח של 2019 עולה כי רוב ההריסות ב-2019 וב-2018 היו הריסות עצמיות. ב-2018 נהרסו 2,326 מבנים, מתוכם 1,475 "הריסות עצמיות" ועוד 589 הריסות "תוך כדי ההליך". כלומר, כ-89% מהמבנים נהרסו על ידי התושבים עצמם. ב-2019 נהרסו 2,241 מבנים, מתוכם 1,233 "הריסות עצמיות" ו-736 הריסות "תוך כדי ההליך". כלומר, כ-88% מהמבנים נהרסו על ידי התושבים עצמם.

מה מביא לכך שהרוב המוחלט של המבנים שנהרסים ביישובי הבדואים נהרסים על ידי התושבים עצמם? ב"פורום דו קיום" מסבירים זאת, בין היתר, כך: "הרצון להימנע מהטראומה הכרוכה בהגעת כוחות משטרה גדולים ללא התראה מוקדמת; הסנקציות הפליליות שניתן להטיל על בעלי המבנים; האפשרות להציל את הציוד האישי ואת חומרי הבניה בהריסה מבוקרת; איומים מצד הרשויות שיתבעו מן הבעלים את עלויות ההריסה ועוד".

עוד נכתב במסמך בהקשר הזה: "מימד הרתעתי נוסף שמוביל אנשים להרוס בעצמם הוא פעילותה של יחידת החקירות ביחידת 'יואב'. יחידה זו פועלת בשנתיים האחרונות ביתר שאת ופותחת תיקי חקירה כנגד אזרחים בדואים על 'עבירות' בניה. בנוסף, כל עלויות ההריסה מוטלות על בעלי המבנים. חשוב לציין כי בכל חקירה כזאת נפתח גם תיק פלילי. כך, לאחר שחסכו במשך שנים על מנת לבנות את ביתם, נאלצים התושבים לחסוך בשנית על מנת להרוס אותו. גם עלות פינוי הפסולת וחומרי הבניין מוטלים על בעלי המבנים... כל זה יוצר מערך הרתעה כלכלי אדיר על האוכלוסייה הבדואית בנגב…"

בדוח של מנהלת דרום מתגאים באחוזי ההריסה העצמית הגבוהים ורואים בכך סימן להרתעה. "הנתון מעיד כי ממשיך להתקיים מימד ההרתעה. קרי- (התושבים) מעדיפים להרוס עצמית, על מנת למנוע את הגעתם של המפקחים עם כוח משטרתי", נכתב בדוח מ-2019.

לסיכום: בנגב אכן נהרסו בחמש השנים האחרונות למעלה מעשרת אלפים מבנים, והנתון נמצא במגמת עלייה. יחד עם זאת, רוב המבנים הללו לא שימשו למגורים ואינם "בתים". לכן דבריו של עבאס דורשים הקשר

צרו איתנו קשר *5988