חוק ההסדרים: מה יישאר מההבטחות הגדולות לרפורמות

טיוטת חוק ההסדרים שפרסם האוצר מבטיחה לא מעט רפורמות, אחרי קיפאון של שלוש שנים • גלובס בוחן את ההבטחות הגדולות בתחומי ביטחון, נדל"ן, תשתיות, יוקר המחיה, בנקאות ואיכות הסביבה - מה הסיכוי שלהן לעבור, איך הן ישפיעו עלינו בחיי היום יום, ומי יהיו המרוויחים הגדולים אם אכן יעברו

מה יישאר מההבטחות הגדולות לרפורמות / איור: גיל ג'יבלי
מה יישאר מההבטחות הגדולות לרפורמות / איור: גיל ג'יבלי

שלושה שבועות לאחר שנכנס לתפקיד שר האוצר ירה אביגדור ליברמן את יריית הפתיחה לחוק ההסדרים שישולב בתקציב 2021-2022, ואמור לעבור בתוך כ-140 ימים מיום השבעת הממשלה. מדובר בחוק כבד, שכולל עשרות רפורמות, שחלקן דרמטיות, וכולל טיפול (או לכל הפחות התחלת טיפול) בחלק מהנושאים הבוערים במשק, בהם יוקר המחיה, יוקר הדיור, תשתיות, תחבורה, בנקאות ושוק התעסוקה.

רוב הדברים שנמצאים בחוק ההסדרים המתגבש היו קיימים שם קודם, בחבילה שהוכנה לקראת תקציב 2020, והעלתה אבק במהלך הפלונטר הפוליטי שמנע העברת תקציב. העובדה הזאת מלמדת על שיתוף הפעולה בין ליברמן לגורמי המקצוע באוצר, שמתואמים ומסכימים על הדרך להביא לצמיחה ולהאצת המשק, עם חוק הסדרים גדול ורפורמות כלכליות משמעותיות. זה החוק המוצג כעת, עב כרס ומקיף.

מבט ברפורמות שנכללות בחוק ההסדרים שהציג ליברמן לראש הממשלה נפתלי בנט מלמד כי הוא גם נאמן ל"אני מאמין" שפרש בשבועות האחרונים מעל כל במה. בנאומים האחרונים שלו אמר שר האוצר כי יטפל ברגולציה - והרפורמה נכנסה לחוק ההסדרים; שיטפל ביוקר המחיה ובפתיחת הייבוא - וזה בחוק; ביוקר הדיור - גם כן נכנס; וגם בפרויקט הדגל ששרת התחבורה הקודמת ביקשה לבטל, פרויקט המטרו בגוש דן בעלות של 150 מיליארד דולר - והוא אכן בחוק.

ובכל זאת, ליברמן לא יכול להכניס לחוק ההסדרים את כל מה שהוא היה רוצה, בטח לא בלוח הזמנים הקצר שיש לו כדי לגבש את המהלכים שאמורים לשנות את המציאות של כל אזרח במדינה לטובה, וגם לא במציאות הפוליטית הנוכחית שבה על כל סעיף בתקציב ובחוק ההסדרים צפויות אינסוף התנגדויות מצד האופוזיציה.

אז מה אין בחוק ההסדרים? קודם כל, נזכיר כי החוק עוד לא הושלם. כולם מחכים לראות מה יהיה בפרק הפיסקלי שעדיין מתגבש, ואמור לכלול רפורמות שהוצעו על ידי רשות המסים למאבק בהון השחור ובהעלמות מס, וגם להעמקת הגבייה והדרכים למלא את הקופה הציבורית המרוקנת.

מדובר בפרק דרמטי, והוא אחד הבודדים שנועדו "להכניס כסף" לקופה ולא להוציא ממנה. האם הפרק הזה יכלול למשל את היוזמה להטיל מס פחמן, שליברמן הודיע שיאמץ בעקבות המלצות ה-OECD? האם תיכנס לפרק הזה מהפכת הפיקוח בזמן אמת על כל החשבוניות מעל 5,000 שקל לפי "המודל הצ’יליאני", שתקדם את המאבק בחשבוניות הפיקטיביות? האם יבוטל הפטור ממס על הכנסות מהשכרת דירות עד 5,000 שקל? צריך לחכות שליברמן יציג את הפרק הזה לבנט, ואז נדע.

אבל כבר עכשיו אפשר לומר שיש דברים ששר האוצר הבטיח, ואין טעם לעצור את הנשימה ולחכות שהם ייכללו בחוק ההסדרים, כי הסיכוי שיקרו הוא אפסי. ביניהם גם אחת ההבטחות האחרונות שנתן ליברמן למימון מעונות יום לפעוטות מגיל אפס עד שלוש להורים עובדים במשרה מלאה. באוצר לא יספיקו לגבש את החקיקה הנדרשת למהפכת מימון מעונות היום בלוח הזמנים הנוכחי, ולכן ההורים העובדים יצטרכו לחכות.

עוד הכרזה של ליברמן שלא נמצאת בחוק ההסדרים (שוב - נכון לעכשיו) היא הכוונה להעלות את שכרם של חיילי הסדיר. שר האוצר אמר לאחרונה שהוא עומד לתגמל אותם במסגרת התקציב הקרוב ("אנחנו צריכים להוכיח להם שאנחנו לא מעלים אותם רק על ראש שמחתנו אלא גם על ראש תקציבנו", כלשונו), אבל זה לא קרה בנוסח החקיקה שהוצג בינתיים.

במבט על, נראה שהחקיקה של ליברמן קולעת למטרות שהוא מבקש להשיג, ובראשן "תקציב שיביא צמיחה". אבל האתגר הגדול של ליברמן עוד לפניו: העברת התקציב בכנסת. גם אם מדובר בתוכנית מקצועית שמרביתה הייתה מקובלת גם על חברי האופוזיציה הנוכחית, כשחלקים ממנה הועלו על ידי שר האוצר לשעבר, ישראל כ"ץ, ההתנגדויות והקשיים שתערים האופוזיציה על הממשלה צפויים, ועלולים לסכל את כל הכוונות הטובות.

גלובס בוחן את הרפורמות המרכזיות שמציג האוצר בחוק ההסדרים - בתחומי הביטחון, נדל"ן, תשתיות, יוקר המחיה ועד בנקאות - ובודק היכן הן עשויות לתפוס אותנו ולהשפיע עלינו בחיי היום יום; מה הסיכוי שהסוגיות הללו בסופו של דבר אכן ימצאו את עצמן בחוק ההסדרים הסופי שמצטרף לספר התקציב; ומי יהיו המרוויחים הגדולים מהרפורמות החדשות - אם אלה אכן יצליחו לעבור. 

הטיפול ביוקר המחיה נמצא בכיוון הנכון

כבר ביומו הראשון בתפקיד הצהיר שר האוצר ליברמן כי יוקר המחיה הוא אחד משלושת הנושאים המרכזיים שבהם הוא יטפל (לצד יוקר הדיור ומחירי המוצרים המפוקחים). הדרך שהוא בחר לעשות זאת היא חשיפת המשק ליבוא ורפורמה בתקינה. במילים אחרות, ליברמן רוצה שיהיה הרבה יותר קל להכניס לארץ כל מוצר שתרצו, בלי עשרות המחסומים, האישורים והעיכובים שקיימים היום עבור יבואנים. הזוכים הגדולים אמורים להיות הצרכנים בארץ.

הדרך לשם עוברת בקביעה שכל מוצר שעומד ברגולציה האירופית ומשווק באירופה יוכל להימכר בישראל, גם אם זה מנוגד לרגולציה הישראלית. בנוסף, המדינה תסתפק ב"הצהרה" של היבואנים ותאפשר להם להכניס לארץ מוצרים ב"מסלול ירוק" בלי לשלוח אותם לבדיקות במכון התקנים, ובלי שיידרשו להציג שלל מסמכי יצרן ולקבל את אישור מכון התקנים מראש (שמעכב את כניסת המוצר לארץ בין חודש לחודשיים). מנגד, את המלחמה נגד מי שיפר את החוק יעשה האוצר דרך אכיפה בשוק, והוא יפעל נגד יבואנים שמסרו הצהרות שקריות.

חייבים לומר שלא מדובר בהמצאה חדשה או מהפכנית, אבל עד היום אף אחד לא הביא אותה ליישום. בשנה שעברה פרסמה רשות התחרות ממצאי בדיקה שערכה על השפעת משטר היבוא הקיים בישראל והמעבר דרך מכון התקנים על המשק - ובמסגרתו מצאה כי רק העלויות הישירות המוטלות על כתפי היבואנים מוערכות בכ-150 מיליון שקל בשנה, ומתגלגלות אל הצרכן בדמות עליית מחירים. המשמעות הכלכלית למשק הרבה יותר גבוהה.

אם הרפורמה תעבור, המרוויחים הגדולים מהמהלך יהיו היבואנים הקטנים שהותירו את הזירה ליבואנים הגדולים, והצרכנים שאמורים ליהנות מירידות מחירים.

ההתנגדות למהלך תגיע בעיקר ממכון התקנים, אך גם מתעשיינים מקומיים שטוענים שמדובר במהלך שיפגע במכירות תוצרת מקומית. מאחורי הקלעים ייתכנו התנגדויות גם מצד היבואנים הגדולים.

בשורה התחתונה: מדובר בצעד ראשון מצוין במסגרת מאבק ביוקר המחיה, שיוביל לפתיחת תחרות אמיתית בין היבואנים - ובהתאם, לתחרות על הצרכן, שתתבטא בהורדת מחירים.

אלה לוי-וינריב

הסבלנות כלפי מי תוקעי המקלות בגלגלי הדיור נגמרה

אל תפריעו. זה המסר שעומד ביסוד הצעדים המתוכננים של שוק הדיור לחוק ההסדרים. זו אינה רפורמה וגם לא מתיימרת להיות כזו. קריאה של צעדי הנדל"ן שמתוכננים במסגרת חוק ההסדרים מזכירה יותר אובדן סבלנות כלפי מי שמסומנים גורמים מטרידים ומעכבים. חלק מהצעדים הללו ודומים להם נדונו בעבר, והופיעו בטיוטת חוק ההסדרים של ישראל כ"ץ, שבסופו של דבר לא מומשה.

הגורם הראשון שמסומן הוא אותן רשויות מקומיות שחותמות על הסכמי גג עם הממשלה, אך "לפתע" מתחילות לעכב פרויקטים ולהביע התנגדויות לצעדים שעליהן סיכמו. המדינה, לפי טיוטת חוק ההסדרים הנוכחי, תתחיל בפיתוח הקרקעות גם אם הרשות לא תשתף עימה פעולה.

לפי טיוטת החוק - המרת שטחי משרדים למיקרו דירות, דירות להשכרה, מעונות סטודנטים ודיור מוגן תתאפשר בהיתרי בנייה בלבד, ללא תכנון ראשי. בכך תעקוף המדינה אפשרות להתנגדות מצד תושבים. עוד עולה מטיוטת החוק, כי נגמרה הסבלנות כלפי העוררים על תוכניות בנייה. אינפלציית העררים המוגשים לוועדות הערר המחוזיות הביאה להוספת סעיף, שלפיו מגישי ערר יחוייבו באגרות בגובה מאות שקלים, וזאת כדי להרתיע עררי סרק.

ולבסוף, וכמעט כרגיל - בעלי קרקעות שטרם בנו עליהן ממשיכים לעצבן גם את הממשלה הנוכחית. עתה מוצע לבטל פטורים שהם מקבלים על מס שבח, בעת מכירת הקרקעות שלהם. מדובר במס של 25% מהרווחים שבעלי הקרקע גורפים, ועל כן מדובר בצעד משמעותי. על כל אלו מתכוונים באוצר לשחרר צעדים נוספים, בהם המשך תמ"א 38, קידום חקיקה בתחום ההתחדשות העירונית ועוד.

אריק מירובסקי

חלום הבנקאות הפתוחה בישראל עדיין לא בשל

בשנים האחרונות מנסה המדינה לקדם את רפורמת הבנקאות הפתוחה. בבסיס הרעיון עומדת האפשרות שכל גוף פיננסי שיקבל רישיון מטעם המדינה ויהיה מפוקח על ידה, יוכל להציע לכל אחת ואחד מאיתנו מוצרים פיננסיים - החל מהלוואה, דרך פריסת תשלומים ועד למוצרי השקעה.

לרפורמה הזו יש שני מישורים משמעותיים. הראשון הוא הגדלת מספר השחקנים שיכולים להציע לציבור מוצרים פיננסים. המישור השני נעוץ בפלטפורמות הטכנולוגיות שיפתחו הגופים, ויאפשרו ללקוחות להשוות בזמן אמת את גובה העמלות והריביות שהם ישלמו בגין כל פעולה.

בבנקאות פתוחה אופטימלית, המשולבת גם עם עולמות משיקים כמו עולם הביטוח, נוכל כולנו ליהנות מהיתרונות כבר בנקודות המכירה. למשל, בעת קניית רכב חדש ייפתחו לפנינו בטלפון הנייד מספר הצעות הלוואה ופריסת תשלומים באופן קל ונוח להשוואה, לצד אפשרויות לביטוח הרכב, עוד לפני שקיבלנו את המפתחות. כך גם לגבי נטילת משכנתה או רכישת חופשה בחו"ל.

לשם כך, במשרד האוצר רוצים לקדם חקיקה המחייבת את כלל הגופים הפיננסיים להעביר, לבקשת הלקוח, מידע לגופים טכנולוגיים חדשניים בעל רישיון, כשעל בסיס אותו מידע יוכלו הדופים להציע שירותים שונים ובהם מנוע השוואה פיננסי. לצד זאת ינסה שר האוצר ליברמן להסיר חסמים נוספים, דוגמת הבלעדיות שיש היום לבנקים על ניהול פיקדונות הציבור והורדת רף הכניסה הגבוה לתחום. כך כבר נעשה בתחום האשראי עם מאגר נתוני האשראי של הציבור (אליו מתווסף עתה גם מאגר אשראי לעסקים קטנים ובינוניים), אך לא בצורה מספקת, וליברמן מתייחס לכך בחוק ההסדרים, כשהוא מבקש לייצר באמצעות חקיקה אלטרנטיבה חוץ-בנקאית מלאה לבנקים.

האם הפינטקים שמתחמים על הספסל זמן רב יכולים לפשוט את בגדי האימון? גם אם ליברמן מקווה שכן, לא בטוח שעולם הבנקאות הישראלי הריכוזי ינוע מהר יותר לפתיחה מלאה לעשרות מתחרים חדשים.

רועי ויינברגר 

ביטחון: טיל מונחה מליברמן לכיוונו של בני גנץ

בתוך הפרק על הביטחון בטיוטת חוק ההסדרים הסתיר משרד האוצר הצעה שאפשר לדמות אותה לטיל מונחה שנשלח לכיוונו של שר הביטחון רא"ל במיל’ בני גנץ. מדובר בהצעה למנות "נציג החשב הכללי ביחידה לתשלומי שכר והגמלאות במשרד הביטחון" - הצעה שצפויה לעורר תגובה קשה מכיוונו של מנהיג כחול לבן.

החשב שהאוצר מבקש למנות אמור לפקח על מופת, יחידה באגף כוח אדם בצה"ל שאחראית בין היתר על תשלומי הפנסיה לאנשי הקבע בצבא. כל איש קבע מקבל ממופת, עם יציאתו לגמלאות, תוספת קבועה לפנסיה בשיעור של כ-10% המכונה הגדלת הרמטכ"ל. התוספת הזו, שאיננה מוסדרת בחוק, עולה לאוצר המדינה כמיליארד שקל בשנה.

גנץ, שאינו זכאי באופן אישי לתוספת, נאבק בשנתיים האחרונות כדי "להלבין" אותה. גנץ הפציר בשר האוצר הקודם ישראל כ"ץ להיפגש עמו כדי לסגור ‘דיל’ שבמסגרתו יקבלו גמלאי צה"ל תוספת של 10% לפנסיה - בתמורה לביטול הגדלות הרמטכ"ל. כ"ץ התעלם מחיזוריו של גנץ, שטען כי לא מדובר בתקדים אלא במהלך שנעשה בעבר, למשל עבור עובדי רשות מקרקעי ישראל כחלק מהסכמתם לשינוי מבני. גנץ הציג את ביטול התוספת כצעד שיפגע באלמנות ויתומי צה"ל, כאילו מדובר בסיוע הומניטרי.

אלא שבפועל הנהנים העיקריים מהתוספת הם עשרות אלפי אנשי קבע שמקבלים גמלה של כ-20 אלף שקל בממוצע. אנשי הקבע האלה שפרשו מהצבא בגילאי 40 ומשהו רשאים לעבוד ולהשתכר במקצועות אחרים מבלי שהדבר יפגע בפנסיה שלהם. נזכיר, כי במסגרת הסכם כחלון-יעלון התחייב הצבא להקטין את קצבת הפנסיה הממוצעת המשולמת לפורשיו עד לסכום השווה ל-12 אלף שקל בתוך עשור - אלא שבינתיים הפנסיה הממוצעת ממשיכה לנוע סביב 19-20 אלף שקל לחודש.

עמירם ברקת

השקעה באיכות סביבה? בעיקר הצהרות על אוויר נקי

למרות שבחודשים האחרונים נשמעו הצהרות סביבתיות מליברמן ועד לפיד - חוק ההסדרים הקרוב דווקא מנסה לכפות על המשרד להגנת הסביבה מנגנונים שיחלישו את יכולתו להגן על הסביבה ועל בריאות הציבור. לפי הפרטים שפרסם משרד האוצר לעיון הציבור, מספר רפורמות עומדות על הפרק: האחת, ברישוי עסקים; השנייה, הקמת רשות רגולציה; והשלישית, רפורמה ברישוי הסביבתי.

מלבד הרפורמה ברישוי הסביבתי, שברובה מפשטת את עבודת המשרד להגנת הסביבה מול הגופים השונים, האחרות - עלולות להפוך אותו לחותמת גומי של משרדים אחרים, ושל גופים מזהמים. בחסות חוק ההסדרים, מבקשים באוצר ליצר מנגנוני החלשה של המשרד להגנת הסביבה.

בין היתר, דורשים באוצר כי על המשרד להגנת הסביבה תחול "חובת שקילת שיקולים כלכליים". באוצר מנמקים: ההוצאות השנתיות של המגזר העסקי בגין דרישות רגולציה סביבתית עומדות על 3.7 מיליארד שקל. במלים אחרות, חוק ההסדרים מציע כי טובתם הכלכלית של המפעלים תעמוד מעל לבריאות הציבור וביטחון הסביבה. באוצר דורשים: מעל הפקידות המקצועית במשרד להגנת הסביבה, יוקם "מנגנון השגה" בו יהיו חברים מנכ"לי משרדי האוצר, הגנ"ס וראש הממשלה - דמויות פוליטיות. אם בגוף מסוים, למשל - חברה המתפעלת את אסדת הגז למשל, ירגישו כי עלות הרגולציה הסביבתית גבוהה מדי, יכונס מנגנון ההשגה ויוכל לבטל את "רוע" הגזרה. במשרד להגנת הסביבה, לא מסכימים בשום אופן ליישר קו הדרישה.

הבטחה הממשלתית שמתקיימת בחוק, היא מנגנון למיסוי פחמן: ישראל כרגיל מאחרת ומצטרפת לעולם אחרי שמדינות רבות כבר רצו קדימה. במסמך שפורסם אין פרטים מהותיים הנוגעים למנגנון המסתמן, אך מצוין כי במקביל תתבצע הסרת חסמים לתחבורה חשמלית ואנרגיה ירוקה. כך או כך, חשוב לזכור: מנגנון מיסוי פחמן איננו פתרון קסם. כדי לדחוף להפחתת פליטות אמיתית, נדרשת השקעה ממשלתית גדולה בפתרונות אקלימיים ובריאותיים, דוגמת קידום מערכות להסעת המונים, חשמול מהיר של התחבורה הציבורית ותוכניות להפחתה אקטיבית של פליטות פחמן בתעשייה ובמשק.

שני אשכנזי

תקשורת: מסלול עוקף רשויות מקומיות

משרדי התקשורת והאוצר מתכננים מהפכה שתאפשר לחברות הסלולר להקים אנטנות בצורה הרבה יותר קלה, במטרה להתמודד עם הקושי העצום שיש להן בהוספת אתרים חדשים ההכרחיים לקידום הדור החמישי בסלולר. הרעיון הוא להעניק פטור להקמת אנטנות קטנות (משתפלות), ולאפשר לחברות הסלולריות לפנות למסלול עוקף לצורך הקמת אתר במידה שרשות מקומית מסרבת לאפשר זאת. נושא נוסף הוא מסלול מקוצר להקמת אתרים על דיור ממשלתי, ופינוי ספקטרום שבשימוש משרד הביטחון.

במצגת של האוצר, רק שקפים בודדים שיקפו את הבעיה העיקרית - והיא הדור החמישי בסלולר. אם הצעדים ייצאו הפעם לפועל, היתרון הגדול יהיה שהם גובשו על ידי כל המשרדים הרלוונטיים.

המסקנות של הצוות, כפי שהן באות לידי ביטוי בהצעה, הן מרחיקות לכת מכמה היבטים. ראשית, הרשויות המקומיות ישמחו אם יפקיעו מהן את הסמכות לאשר או למנוע אתרים. זה יהיה הרבה פחות כאבי ראש לראשי הערים, שהתנגדויות התושבים הפכו להיות עבורם שיקול פוליטי.

לפי ההצעה, ראש רשות שיידע שצפויה לו בעיה מול תושבים, יפנה את חברות הסלולר לות"ל לקבלת אישור להקמת האתר. בהמשך לכך, הפטור מהיתר בנייה להקמת אתרים קטנים יוכל לתרום מאוד.

בקרב החברות הסלולריות מספרים כי לאחרונה ניכר קושי עצום להקים אתרים בכמה יישובים שבהם ראשי הערים שמו לעצמם למטרה להוריד אתרים סלולריים, ונלחמו בהן. בחברות מפנים אצבע מאשימה כלפי ראשי הערים. בראש העין ובחיפה, למשל, נלחמים מלחמת חורמה בחברות הסלולר והתוצאה היא פגיעה חמורה באיכות הקליטה והכיסוי.

גד פרץ

צרו איתנו קשר *5988