ביקור במטבחון של חברת ג'נסל: החברה ששניים מהעובדים שלה הגיעו ממעבורת החלל הרוסית

המטבחון של: 

ג'נסל, פתח תקווה
פיתוח מערכות אנרגיה ירוקה לגיבוי ואספקת חשמל

משתתפים בשיחה: 

1. נינו בורצ'קוב, 52, גרושה פלוס 1, גרה במודיעין, מנהלת R&D. עשור בחברה

2. רומן אלפרין, 27, לפני חתונה עם אביגיל, גר בראש העין, מהנדס. 3 שנים בחברה

3. אופיר זריאל, 38, רווק, גר בתל אביב, רו"ח, DIRECTOR OF FINANCE. נמצא 3.5 שנים בחברה

מה מיוחד במטבחון: 

במשקאות: יש כמה מטבחונים, זה שבקומת הייצור צנוע וקטן: קפה נמס של פעם, קפה מגורען, מכונת קפה. שישה סוגי תה, צנצנת עם סוכר וסוכרזית בטבליות.

במקרר: במסעדה מגישים מוקפץ עוף סיני, קציצות ברוטב, בלינצ'ס ממולא בשר. יש גם עמדת סלטים, אנטי פסטי, אורז, שעועית ירוקה, גזר ותירס ופרוסות תפו"א מתובלות.

על מה מדברים:

מה אנחנו עושים? ייצור תאי דלק מבוססי מימן, שמופק באמצעות פירוק אמוניה. התאים אמורים להחליף גנרטורים של דיזל באתרים שאינם מחוברים לרשת החשמל, כמו מגדלי תקשורת ומשאבות מים, וגם לתת גיבוי להפסקות חשמל. נינו מדייקת: "חוץ מתאי דלק מבוססי מימן, אנחנו עובדים על מוצרים נוספים באגירת אנרגיה, העתיד פתוח". החברה נסחרת בבורסה בשוי של 400 מליון דולר ולמרות שהמערכת התחילה כבר לעבוד באיסלנד לאחרונה ונוצר שת"פ עם דויטשה טלקום, ההכנסות עדיין קטנות. רומן: "אנחנו סטארט־אפ, אבל עם מוצר פיסי שעובד, אז אין פחד שהחברה תיסגר פתאום".

 במשרדי ג'נסל / צילום: איל יצהר

מאיפה הגעתם לכאן? יותר ממחצית העובדים בג'נסל, בעיקר בהנדסה ובייצור, הם עולים ותיקים מברה"מ לשעבר ואוקראינה, שמתמחים בטכנולוגית תאי דלק. בחברה מתגאים ששניים מהם עבדו במעבורת החלל הרוסית, אחד מהם בן 80 (!). רומן מספר שרוב המהנדסים בתחום שלו, אווירונאוטיקה, עוסקים בתכנון נשק והוא חיפש "לעשות משהו טוב לאנושות". נינו עבדה עם גנדי פינקלשטיין, אחד המייסדים, ב"מור טכנולוגיות" וכשפתחו את ג'נסל הוא קרא לה לבוא. אופיר היה במחלקת הייטק בארנסט אנד יאנג, משם עבר למובילאיי. אחרי שנמכרה לאינטל קיבל הצעה להצטרף לג'נסל.

מה אוכלים? במטה ג'נסל בקריית אריה בפ"ת 100 עובדים וכמה מטבחונים לא מפוארים. זה של קומת הייצור קטן במיוחד ושלושה עובדים אוכלים צהריים מקופסאות פלסטיק שהביאו מהבית. יש שני מיקרוגלים. הרוב מעדיפים להזמין אוכל מבחוץ, אבל יש גם מסעדה שמגישה אוכל לכל החברות שבבניין. כשיש למישהו יומולדת חוגגים יחד: הוא מביא עוגה וקונים מתנה משותפת.

הפינה של נאווה: אופיר מספר שנאווה, מנהלת המשרד, אחראית על ההזמנות של "הדברים השווים" ובעמדה שלה יש ארון מלא בשוקולדים, מקרונים, חטיפים, פיצוחים. "כל מה שיכול להרים את מצב הרוח", הוא מוסיף, "וכדאי לשמור איתה על יחסים טובים".

מה לובשים? ג'ינס, טי שירט. מי שעובד במעבדות ובייצור מסתובב עם חלוקים לבנים.

על מה מדברים? נינו: "האווירה כאן משפחתית, אחד עוזר לשני. המבוגרים מעבירים את הידע לצעירים ולא פוחדים על הכיסא שלהם". אופיר: "בקורונה שמרנו על קשר, גם כשהיינו בחל"ת והתעניינו אחד בשני".

חל"ת: כל העובדים יצאו בקורונה לחל"ת לשלושה חודשים. נינו: "כמנהלים שמרנו מאוד על העובדים". אופיר: "ידענו שיש לנו משקיעים חזקים כמו בני לנדא וידענו שכולנו נחזור".

בני לנדא: אופיר ראה אותו פעמים בודדות כי הוא לא מגיע הרבה (רומן מעיר: "אופיר יכול לעבוד מהבית, אבל אנחנו חייבים להגיע לכאן בד"כ פיסית, כי העבודה של המהנדסים והמעבדות מתבצעת פה"). נינו פגשה אותו כמה וכמה פעמים, "הוא איש גדול, שמדבר בגובה העיניים".

מה הלאה? אופיר: "לא רואה את עצמי עוזב בזמן הקרוב, כי אין הרבה חברות עם ערך מוסף לחברה ולעולם כמו כאן". נינו: "בטח נשארת. כשאת רואה את המוצר שעזרת לפתח, תחושת הגאווה עצומה. יש לי צמרמורת כשאני חושבת על זה".

 דברים שלא רואים בכל משרד / צילום: איל יצהר