"מס עבאס" או הישג מרשים לרע"ם? כך נראה התקציב המיועד לחברה הערבית

המסר שהפיץ השבוע יו"ר האופוזיציה בנימין נתניהו - "מס עבאס בגובה 53 מיליארד שקל" - איננו מדויק בלשון המעטה. מצד שני, גם שר האוצר אביגדור ליברמן הפגין חוסר ידע מוחלט בעניין התקציבים המיועדים לחברה הערבית בתקציב המדינה שהביא לאישור הממשלה. נעשה קצת סדר, לטובת שניהם.

הממשלה אישרה בסך הכול 35 מיליארד שקלים לחברה הערבית: 30 מיליארד שקלים לתוכנית חומש לפיתוח כלכלי בחברה הערבית, 2.5 מיליארד שקלים לתוכנית חומש למיגור הפשיעה והאלימות בחברה הערבית, 2 מיליארד שקלים לשיפור התשתיות בחברה הערבית וחצי מיליארד שקלים להסרת החסמים והמגבלות ליישום התוכניות השונות.

לטענת רע"ם ומנסור עבאס, הם רשמו הישג מרשים מאוד. מדובר בתוכנית הכלכלית הגדולה ביותר שקיבלה החברה הערבית. קודמתה, תוכנית החומש הכלכלית 922 שממשלת נתניהו אישרה בשנת 2016 הייתה בגובה 15 מיליארד (ממנה נוצלו 6 מיליארד בלבד, למרות הארכתה בשנת 2020).

ובמקביל, יריביו הפוליטיים של עבאס טוענים שהתוכנית היא המשך לא מוצלח במיוחד של 922 שאז לא כללה בתוכה את התקציבים המיועדים לחברה הבדואית והדרוזית, ואם עושים את החישוב בהשוואת לתוכנית החדשה, יוצא שהפער בין שתי התוכניות הוא במיליארדים ספורים. יש בכך צדק, ובמיוחד בטענה שהתוכנית לא תשנה באופן מהותי את חיי האזרח הערבי במדינת ישראל, אותו שינוי אליו מייחלים חברי הכנסת הערבים שכתבו ופרסמו במצעיהם במערכות הבחירות: הקמת בית חולים חדש בחברה הערבית, אוניברסיטה ערבית ראשונה בישראל ותוכנית מקיפה למיגור העוני.

החסמים הפנימיים של הרשויות הערביות הם הן בעצמן

הצלחת התוכנית אינה תלויה רק בכוונות הטובות של רע"ם וגם לא באלו של הממשלה (במידה ויש). לאחר אישור התקציב בכנסת, הכדור יעבור למגרש של הרשויות המקומיות בחברה הערבית. הן אלו שצריכות להפשיל שרוולים כדי לקבל אליהן את התקציבים וליישם את הפרויקטים השונים משיפור התשתיות ועד ההשקעה בחינוך. אך אלו אותן רשויות מקומיות שקיבלו הקצאה של 15 מיליארד שקל משנת 2016 עד 2020 ולא הצליחו לנצל מתוכן יותר מ-6.

החסמים הפנימיים של הרשויות הערביות, הן עצמן. בראש ובראשונה תופעת מינויי המקורבים והמינויים הפוליטיים, שלרוב מביאה לתוך העיריות והמועצות המקומיות פקידים לא מוכשרים ולא מקצועיים. זה החסם הראשון שמונע מהרשויות הערביות לגשת למשרדים הממשלתיים בצורה יעילה ותקינה ולקבל את התקציבים שמגיעים להן. מיותר לציין שמדובר בתופעה שלא מייצגת את כל הרשויות בחברה הערבית, אך היא קיימת, ועצם קיומה מהווה חסם מרכזי.

החסמים החיצוניים באים לידי ביטוי בכך שההקצאות התקציביות שהרשויות מקבלות מוקצבות בזמן ותלויות בשיתוף פעולה עם רשויות אחרות כמו למשל, רשות מקרקעי ישראל. לצורך העניין נתאר מצב שראש עיר מקבל הקצאה תקציבית מוגבלת בזמן כדי להקים בית ספר, בזמן שרשות מקרקעי ישראל מנסה לחסום ממנו לקבל אדמות לצורך אותו פרויקט. האינטרס שלה (כמו שאר הרשויות במדינה) הוא להשאיר את המשאבים שלה אצלה, בטח כשמדובר במשאבים שיעברו לחברה הערבית.

ממשלת בנט-לפיד הבטיחה לרע"ם וגם לרשות לפיתוח הכלכלי במשרד לשוויון החברתי לא לחזור על אותן הטעויות, והקצתה, כאמור, חצי מליארד שקל לטובת הסרת אותם חסמים. בנוסף, הבטיחה גישה מהירה לנציגי רע"ם למשרדים השונים בשל הניסיון שצברו ראשי הרשויות הערביות בחוויה הלא מוצלחת במיוחד עם תוכנית 922.

בצד כל זה, יש כאן הישג סמוי לא פחות חשוב עבור אנשי רע"ם: מהרגע שהתקציב יאושר הם יהפכו למפתח ההצלחה או הכישלון של כל ראש רשות בחברה הערבית. מי שישתף איתם פעולה יותר, יקבל טיפול ויחס מיוחדים ועזרה בזירוז התקציבים. בתנאים כאלה, מי לא יבוא? גם ראשי הרשויות המזוהים עם המשותפת ונלחמו לגייס לה קולות בעבר כבר ממתינים בתור.