האינטרנט יחכה? סין רוצה שתחום הייצור והמפעלים יובילו את הכלכלה

בזמן שבייג'ינג מבצעת מתקפת רגולציה נגד חברות הטכנולוגיה, היא ממשיכה להציף את היצרנים בהגנות ובסובסידיות

עובדים במפעל בווהאן, סין, בשבוע שעבר / צילום: Associated Press, Fred Dufour
עובדים במפעל בווהאן, סין, בשבוע שעבר / צילום: Associated Press, Fred Dufour

עבור משקיעים מהמערב, הפשיטה של הרגולטורים הסינים על חברות כמו קבוצת עליבאבא, טנסנט ו־Didi Global נראית כמו מהלך התאבדותי. איזה דרך טובה יותר יש לפגוע בצמיחה מאשר לקצץ את הרגליים של כמה מחברות הטכנולוגיה המצליחות ביותר בעולם?

אבל נשיא סין שי ג'ינפינג חושב אחרת. מבחינתו, הטכנולוגיה מגיעה בשתי צורות: זו ש "נחמד שיש אותה" וזו ש" חייבים שתהיה אותה". רשתות חברתיות, מסחר מקוון וחברות אינטרנט אחרות המשרתות צרכנים הן משהו ש נחמד שיש אותו, אבל לתפישתו גדולתה של אומה לא נמדדת בכך שיש לה את הצ'אטים הקבוצתיים הטובים ביותר או שיתוף נסיעות.

לעומת זאת, הנשיא שי חושב שסין חייבת שיהיו לה מעבדים ברמה עולמית, מטוסי תובלה וציוד תקשורת שיוכלו לשמור על כוחו של הייצור התעשייתי הסיני, להימנע מהחלשת התעשייה ולהשיג עצמאות מהתלות בספקים זרים. אז אפילו כשהמפלגה הקומוניסטית הסינית מוציאה לפועל מתקפה מתואמת של רגולציה נגד חברות האינטרנט הצרכניות, היא ממשיכה להעניק סובסידיות, הגנות והוראות "קנו בסין" ליצרנים.

"אסור לנטוש תעשיות ייצור"

הנשיא שי תיאר את העדיפויות השונות האלה בנאום שפורסם במגזין המפלגה "קיושי" בשנה שעברה. הוא הכיר בכך שהכלכלה המקוונת פורחת ואמר, כי "סין חייבת להאיץ את בניית הכלכלה הדיגיטלית, החברה הדיגיטלית והממשלה הדיגיטלית. באותה עת, חייבים להכיר בכך שהכלכלה האמיתית היא הבסיס ואסור לנטוש תעשיות ייצור רבות ומגוונות".

מבחינה היסטורית, ככל שמדינות מתפתחות יותר, כך הייצור התעשייתי מחליף את החקלאות, ואחר כך תחום השירותים מחליף את הייצור. בעשורים האחרונים חלקו של הייצור בתוצר הגולמי ברוב הכלכלות המפותחות ירד, בייחוד בארה"ב ובבריטניה, שבהן היו גלים של עבודה בייצור שעברו למדינות אחרות, בייחוד לסין.

הנשיא שי ג'ינגפינג / צילום: Associated Press, CHINA DAILY
 הנשיא שי ג'ינגפינג / צילום: Associated Press, CHINA DAILY

באותו הזמן שחלקו של הייצור כחלק מהתמ"ג בסין ירד, כאשר הוא תופס מעט יותר מ־26% מהתמ"ג, עדיין מדובר בשיעור הגבוה ביותר בין הכלכלות הגדולות. הממשלה רוצה לשמור על זה ובפועל היא מתעקשת שבסין לא יקרה מה שקרה במדינות אחרות בהן הייצור התעשייתי הצטמצם.

פוליטיקאים בכל העולם נוטים לעשות פטישיזציה של הייצור: משקיעים לא עושים זאת. רוב הייצור מאוד תחרותי ונחוצות בשבילו כמויות עצמות של הון וכוח עבודה, ששניהם פוגעים ברווחיות. לעומת זאת, חברת אינטרנט צרכנית שיש לה פלטפורמה דומיננטית בשוק יכולה לייצר ארגזים של כסף במעט השקעה מצטברת.

"אופיום לשכל"

לדעתם של מנהיגי סין, חברות אינטרנט המשרתות צרכנים משיתות על החברה עלויות שלא משתקפות בשווי השוק הפרטי שלהן. חברות כמו אנט גרופ מאיימות על יציבות המערכת הפיננסית; החינוך המקוון מזין חרדות חברתיות ומשחקי אינטרנט כמו אלה שמייצרת טנסנט. "אלה הם אופיום לשכל", כפי שנכתב בפרסום ממשלתי סיני השבוע.

באופן הפוך מזה, מנהיגי סין חושבים שהייצור מעניק יתרונות חברתיים ששווי השוק לא משקף. במשך עשורים רבים, זו הייתה הדרך הסינית ליצירת מקומות עבודה, הגדלת הפריון והפצת כישורים חיוניים וידע. כעת, על מנת להשתוות למערב, חושבים מנהיגי המדינה שסין צריכה להיות מסוגלת לייצר את הטכנולוגיה המתקדמת ביותר, והם משתמשים בסובסידיות, הגנות ממשלות והעברות טכנולוגיה כפויות להשגת מטרה זו.

בממשלת ארה"ב אפשר למצוא אנשים הקשובים לדרך הזו: גם בבית הלבן חוששים שחברות הטכנולוגיה הגדולות מחניקות את התחרות, מפרות פרטיות של משתמשים, מפיצות דיסאינפורמציה ומעודדות התמכרות לרשתות. גם בארה"ב הממשלה מוכנה לחקות את סין בכך שהיא שמחה לסבסד יצרנים המוגדרים כחיוניים לביטחון המולדת. אבל בארה"ב, הממשלה נמצאת ברקע בכל הנוגע להקצאת הון בשוק הפרטי. בסין, המצב הפוך מבחינה זו.

זה לא אומר שדרכה של סין היא הנכונה. הקצאת הון לתעשיות המוגדרות כחיוניות לפיתוח לאומי נתנה תמורה גדולה כשעוד הייתה לכלכלה דרך ארוכה לעשות על מנת להדביק את המערב. עכשיו כשסין הגיעה לשם, ההחזרים צנחו ותעשיות סיניות לעתים קרובות שקועות בחוב ויכולת הייצור שלהן גדולה ממה שנחוץ. מעבר לכך, השוק המקומי בסין לא יכול לספוג את כל מה שהמפעלים מייצרים; את העודפים צריך לייצא. על מנת שלייצור יישאר הנתח הגדול שלו בתמ"ג, סין בפועל גורמת למדינות אחרות לקבל מצב בו אצלן יהיה לתעשייה חלק קטן יותר, ובכך גורמת לחיכוכים בנושא מסחר להתמשך.

ללא קשר לשאלה אם עדיפויות המפלגה הקומוניסטית נבונות בטווח הארוך, התנודות החריפות במניות סיניות בעת האחרונה מראות שהעדיפויות האלה יכולות להרוס או לשמור על חברות בטווח הקצר. "המדינה מנהלת קפיטליזם על מנת לשרת את האינטרס של רוב האנשים", כתב בשבוע שעבר ריי דליו, מייסד קרן הגידור Bridgewater Associates. "קפיטליסטים צריכים להבין את המקום המשני שלהם במערכת הזו או שיסבלו מההשלכות של הטעויות שלהם".