כשענבל הרפז (43) כתבה בעמוד הפייסבוק שלה ב-28 לינואר 2020 "בדיקת שטח - מי תרצה לבוא לטייל איתי במדבר, שניים או שלושה ימי הליכה במסלול אחד היפים שיש, של שביל ישראל? (הולכות עם תיק יום בלבד)" - היא לא דמיינה שהפוסט הזה יוליד עסק חדש לטיולי נשים במדבר, אותו היא תקים בשיאה של מגיפה עולמית. אבל זה בדיוק מה שקרה אחרי שמעל 200 נשים הגיבו לפוסט וכתבו "אני. אני. אני".
הפוסט הזה נולד ממצוקה. כמה חודשים קודם, ענבל (43) ובן זוגה עדו (50) עברו, עם שלושת בניהם הקטנים מהוד השרון ליישוב הקהילתי ספיר, בערבה התיכונה. ענבל, דולה והידרותרפיסטית במקצועה, ניהלה במרכז עסק פרטי לליווי היריון וטיפולים במים אך במדבר היא גילתה כי אין ביקוש רב לכישורים הללו.
בן זוגה עדו, חקלאי ששימש כרכז משק ומורה, מיד השתלב כמורה לחקלאות וכמרכז בוסתן בבית הספר שיטים. אך ענבל מצאה את עצמה ללא תעסוקה. "עברנו לפני משבר הקורונה, כשעדיין לא ניתן היה לדמיין את המציאות החדשה. הרגשנו ברי מזל, רצינו לחיות קרוב יותר לטבע, בצורת חיים פשוטה יותר ומאפשרת, בעיקר עבור הילדים. אבל המציאות התבררה לי כלא פשוטה בכלל", היא מספרת. "השנה הראשונה למעבר הייתה לא פשוטה עבורי. בתחילה לא עבדתי והרגשתי לבד. גיליתי ששום שטיח אדום לא מחכה לי ושאני צריכה לחפש את הפרנסה שלי ובכלל לחפש מה לעשות. אז הטבעתי את יגוני בטיולים במדבר. הייתי הולכת לטייל וכותבת על זה בפייסבוק. קראתי לפוסטים האלה 'רילוקשיין בערבה', ובלב כן ופתוח תיארתי את כל הקשיים בערבה ואת עניין הפרנסה והבדידות. תיארתי את זה מהלב השותת, צילמתי תמונות מדבר ושטפונות וסיפרתי על חוויות, ומסתבר שזה דיבר לאנשים, גם כאלה שאין לזה נגיעה לחיים שלהם.
בינואר 2020 שאלתי בתמימות בדף הפייסבוק, 'מי רוצה לבוא לטייל איתי?' וזה היה כמו פצצה שהתפוצצה. פתאום זה ענה על צורך שלא ידעתי בכלל שקיים אצל נשים שרוצות שמישהו ישאל אותם אם הן באות לטייל, יגיד להן לאן וידאג לכל היתר. זה היה כאש בשדה קוצים. משתי שורות פוסט נולד העסק".
כך, לפני כשנה הקימה הרפז את העסק החדש - "יש אי שם - אירוח וטיולי מדבר", במסגרתו היא מובילה מסעות נשים במדבר, בשילוב אתגרים ובנוסף מציעה חוויית אירוח זוגית מיוחדת, בקרוואן, הממוקם בלב מדבר הפרא וכן טיולי מדבר לאירועים פרטיים. החודשיים הראשונים היו מדהימים. שני טיולים שהוציא הרפז ענו על הציפיות שלה ושל המטיילות, והובילו להזמנות לטיולי מדבר לכל סוף שבוע ממרץ עד מאי 2020, אז מסתיימת עונת הטיולים במדבר בשל החום הכבד. אבל רגע אחרי הגיעו הסגר הקורונה והסגר הראשון.
"פתאום קיצצו לי את הכנפיים"
"הייתה היענות מדהימה לטיולים וזה מילא לי את הנפש. נשים ארזו תיק לעצמן בלבד ויצאו לטייל במדבר, להקים אוהלים, לבשל בשטח יחד. הן לא היו צריכות הדרכה על איך נוצר מכתש ואין בטיולים שום תוכנית בידור, רק שימי אותנו בטבע ותני לנו ללכת. זה מה שהנשים שנרשמו רצו. זה חולל קסם. אחרי הטיולים הראשונים עפתי והתחלתי לרקום פנטזיות ומגדלים באוויר ויישמתי את זה בשטח כשהקמתי את העסק 'פשוט הולכות' והוזמנו מקומות לטיולים חודשיים מראש. נשים שילמו מקדמה ונקבעו תאריכים ואז הכל נסגר וזה סיבך אותי גם עסקית וגם רגשית. נכנסתי לדיכאון ולפלונטר עסקי כי קניתי ציוד והקמתי עסק והכל התרומם ובשנייה אחת חזרתי למצב שממנו כל כך שמחתי לפרוש כנפיים. הרגשתי שמצאתי אוצר ואני עושה את מה שאני הכי אוהבת בעולם, ללכת במדבר עם קבוצת נשים, ופתאום קיצצו לי את הכנפיים".
הבעיה של הרפז היתה שאת העסק שלה אי אפשר להעביר לאונליין. "לא היה לי מה להציע. לא יכולתי להעביר טיולים לזום או ללמד נשים לבשל על מדורה בקורס אונליין. מה שהצעתי זה להיות בחוץ במדבר עם עוד נשים, לבשל על מדורה תחת הכוכבים. אני לא יכולה להעביר את זה לאונליין. אז פשוט חיכיתי. בכל פעם שנגמר סגר או הקלו קצת את המגבלות ומותר היה לטייל, בכל הזדמנות שהייתה, הוצאתי טיול".
הרפז גילתה שלא רק היא מחכה לטיולי המדבר האלה בין הסגרים והמגבלות. "היה ביקוש. הנשים עצמן נורא חיכו לצאת החוצה אחרי הסגרים ו-24/7 עם הילדים בבית, אבל זה דרש הסתגלות מהירה ולהיות ספונטניות. זה דרש גמישות לדעת שאם היום יורד סגר, אז 48 שעות יש הרשמה ואז הכנסות לטיול שיוצא באותו שבוע. עידו היה איתי ואפשר את הכל כשהוא היה עם הילדים וגם 'עבד' אצלי בכל מה שצריך, וכך צלחתי את זה יום אחרי יום, טיול אחרי טיול ופעם אחר פעם וזה היה מדהים. בסוף כל טיול היו לי דמעות בעיניים כי הרגשנו שקורה קסם בטיולים האלה".
קיבלת סיוע מהמדינה, מענקים?
"קיבלתי מענק להתאמת העסק לתנאי הקורונה ממעוף של הסוכנות לעסקים קטנים ובינוניים במשרד הכלכלה והתעשייה. ניסיתי גם לקבל מענקים בשל פערי ההכנסות, אך מהלך זה לא צלח, משום שעלו קשיים עקב המעבר במגורים והקמת העסק החדש, שהיה בשנתו הראשונה, ועסקים חדשים לא זכו למענק".
"לא יודעת איך אני נערכת לעונה הבאה"
כעת, אחרי שתמרנה בכל תקופת הקורונה, והיא לקראת סיום תקופת "השקט של הקיץ" (בחודשי הקיץ אין טיולי מדבר), מנסה הרפז לתכנן את עונת הטיולים הבאה, אך דווקא עכשיו חוסר הוודאות שאפף את השנה שעברה בעקבות הקורונה חוזר לקדמת הבמה. "בקיץ יש בערבה מוות קליטני. זה 50 מעלות בצל. אז בד"כ מתכננים את עונת הטיולים הבאה, אבל אני לא יודעת איך אני נערכת לעונה הבאה שמתחילה בערך באוקטובר כי מי יודע מה יהיה כאן - כן קורונה לא קורונה, כן תיפתח עונת הטיולים או לא. אני לא יודעת כלום קדימה. זה צעד קדימה שניים אחורה. אני לוקחת עכשיו עובדת שלא בטוחה שיהיה לי איך לשלם לה".
את האתגרים שעובר כל עסק חדש נאלצת הרפז לעבור בתקופת חוסר ודאות חסרת תקדים כמגיפה עולמית שולטת בסדר היום העולמי. "בחזון רציתי להוציא טיול פעם בחודש, אבל בין הסגרים ראיתי שיש הרבה ביקוש לטיולים , לימי הולדת חגיגת פרופסורה ועוד, וכולן רוצות שישי שבת , אז עידו אמר 'כל ביקוש תעני לו', ועשה הכל כדי שנצליח. כשהמגבלות בוטלו חזרתי לעסקים כרגיל, תוך כדי זה שאני בכלל הקמתי עסק חדש. יש שאלות שעסק חדש צריך לשאול כמו למשל האם לשכור מחסן, האם לגייס עובדת קבועה, האם, האם לרכוש עגלת ציוד, כמה להשקיע בעסק כעצמאי חדש בשטח? ולכל זה נכנס בלבול קורונה, אז לכל דבר יש 50 סימני שאלה. לאי הוודאות של להיות עצמאי בארץ התווספה אי ודאות בריבוע של הקורונה. אני מרגישה מן מחול שדים כי אני בפולסים של אנרגיה יושבת ומתכננת את התכניות לטיולים הבאים אבל מי יודע מה יהיה עם התו הירוק, סגר או לא. זה קשה עסקית, כלכלית ורגשית. אני לא יודעת ממה אקנה לילדים של אוכל מחר אם לא ישולמו מקדמות לטיולים. זו הפרנסה של הבית. זו התשוקה שלי אבל בסופו של דבר זו גם הפרנסה שלי, ויש לי פה אי בטחון אדיר גם במימוש ובהגשמה עצמית, וגם בכסף בחשבון".
עצמאים, בעלי עסקים קטנים ושכירים בעלי שליטה - אנחנו רוצים לשמוע אתכם. להשתתפות במדור אפשר לפנות למייל i-can-help@globes.co.il
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.