הצוללת | ראיון

"המגפה היחידה שהצלחנו למגר היא אבעבועות שחורות": היסטוריון של מגפות מנסה לחזות לאן הולכת הקורונה

"רוב המגפות לא נעלמות. לעתים הן לא מהוות איום על החיים שלנו, אבל הן נשארות. המגפה היחידה שהצלחנו למגר, בזכות המדע, היא אבעבועות שחורות. אבל הקורונה הוכיחה לנו שהפתרונות המדעיים לא מספקים" • שיחה עם ד"ר לי מרדכי, היסטוריון של מגפות, על מה אפשר ללמוד מהעבר לגבי העתיד

ד''ר לי מרדכי / צילום: יוסי זמיר
ד''ר לי מרדכי / צילום: יוסי זמיר

ד"ר לי מרדכי, מתי מגפות מסתיימות?
"השאלה למה מתכוונים בכך שמגפה 'מסתיימת'. מגפה יכולה להסתיים במובן זה שהיא כבר לא איום על החיים שלנו, או איום שקרוב לחיים שלנו. אך האם היא באמת מסתיימת? ברוב הגדול של המקרים התשובה שלי תהיה - לא. למגר מגפה לחלוטין זה קשה מאוד. לאורך ההיסטוריה יש רק מגפה אחת שמוגרה באופן מוחלט וזו מגפת האבעבועות השחורות. זו מחלה שמוכרת מזה אלפי שנים, ובמאה ה־18 היא הרגה יותר מ־400 אלף אנשים מדי שנה רק באירופה".

איך היא מוגרה?
"המדע הציל אותנו. פותחו חיסונים וגם תרופות להתמודדות עם המחלה. חיסון קיים החל מהמאה ה־18. המקרה המתועד האחרון של אבעבועות שחורות התרחש ב־1977, וזה הסוף הטוב של מחלה אחת לפחות".

אבל איך בעצם אפשר למגר מגפה אם תמיד יהיו מקומות שבהם אין חיסונים ומנגד יש וריאנטים שכל הזמן נוצרים?
"לא בכל מחלה יש התפתחות של וריאנטים, זה תלוי בגנטיקה של הווירוס או החיידק שגורמים למחלה. האבעבועות השחורות היא מקרה מיוחד כי הייתה התגייסות כלל עולמית בשני הצדדים של המלחמה הקרה להתמודדות עם המגפה, גם בצד של ארה"ב וגם בצד של ברית־המועצות, ונעשה שיתוף פעולה ביניהן על הרקע הזה - לא מסוג הדברים ששומעים עליהם בדרך כלל. והייתה גם התגייסות מיוחדת של ארגון הבריאות העולמי.

"החל מאמצע המאה ה־20 נעשו ניסיונות דומים למיגור המלריה, אבל הם לא צלחו. המלריה קטנה בתקופה הזאת אבל כשהמבצע הכלל עולמי הפסיק, המלריה חזרה. והיא משהו שנוכח בחייהם של הרבה אנשים, בהרבה מקומות בעולם היום".

כשפרצה הקורונה החלו להשוות בינה לבין "השפעת הספרדית" שפרצה בראשית המאה ה־20, אחרי מלחמת העולם הראשונה. זו הייתה שפעת קטלנית שהתפרשה על פני כמה שנים וכמה גלים. איך היא מוגרה?
"היא הייתה בהחלט מדבקת וקטלנית, וגם הייתה חריגה בכך שפגעה יותר בצעירים מאשר במבוגרים. היא הרגה לפי ההערכות 50-100 מיליון אנשים וכשליש מאוכלוסיית העולם נדבק בה באיזשהו שלב בתחילת המאה ה־20. איך היא מוגרה? אנחנו לא ממש יודעים. ייתכן שהאנושות למדה לטפל במחלה טוב יותר עם הזמן, או שהייתה התחלה של חיסון עדר. אפשרות שלישית היא שהמחלה עברה איזושהי מוטציה שהפכה אותה לפחות קטלנית. אולי זה גם מה שנראה עם הקורונה. מנקודת המבט של הווירוס, עדיף לו להיות יותר מדבק ופחות קטלני כי כך יוכל להתפשט יותר".

"הטיסות שינו את כללי המשחק"

איך בכלל הגעת לחקור את התחום הזה, היסטוריה של מגפות?
"התחלתי ממחקר שהתמקד בימי הביניים, באזור של טורקיה ויוון של היום, והתגלגלתי לעסוק יותר ויותר בהיסטוריה סביבתית ובאופן יותר ספציפי במגפות. המיקוד שלי היה במגפת הדבר הראשונה, שהתרחשה בין המאה השישית למאה השמינית לספירה. יש דיון סביב השאלה אם המגפה הזו הרגה מיליונים רבים ברחבי הים התיכון או שאלה הערכות מוגזמות, ואת זה בין השאר אני חוקר היום".

הזכרת את הדבר, מחלה ותיקה ביותר מהמאה השישית לספירה. במגפת הדבר השנייה מהמאה ה־14, שמכונה "המוות השחור", מתו בין שליש לחצי מכלל אוכלוסיית אירופה.
75-200 מיליון אנשים. הדבר עדיין איתנו?
"כן. זה אולי מפתיע לשמוע זאת, אבל הדבר עדיין כאן. אחרי הפנדמיה השנייה הייתה פנדמיית הדבר השלישית, שהתפשטה ברחבי העולם בסוף המאה ה־19 ותחילת המאה ה־20. היא הרגה בסביבות 12-15 מיליון אנשים. במאה ה־20 המחלה הגיעה למקומות שמעולם לא הייתה בהם קודם לכן, כמו דרום אפריקה, מדגסקר, אוסטרליה וגם החוף המערבי בארה"ב.

"ממש לפני מלחמת העולם הראשונה, בסן פרנסיסקו אנשים נדבקו ומתו מדבר - וזה עדיין קורה. ב־2017 למשל הייתה התפרצות של דבר במדגסקר. 2,500 אנשים חלו ויותר מ־200 מתו. אבל המספרים הם זניחים וזה מכיוון שהיום יש טיפול - אנטיביוטיקה (מדובר בחיידק ולא בנגיף, ה"ו) וכי עם הזמן למדנו איך להתמודד עם המגפה הזו גם באמצעים נוספים. חיסון אפקטיבי המדע לא ממש הצליח לפתח במקרה הזה. איך המגפה דעכה? אנחנו לא יודעים בדיוק".

מחלה כמו פוליו (שיתוק ילדים), שיש נגדה חיסון, כבר מזמן לא מאיימת עלינו. אי אפשר לומר שהיא מוגרה?
"הפוליו נעלמה מהחיים של רובנו והעולם מתמודד אתה היטב בזכות החיסונים, אבל זו לא מגפה שנעלמה. יש מאות מקרים של פוליו ברחבי העולם מדי שנה. זה לא אפס".

באילו מדינות למשל?
"מדינות עניות. מדינות אפריקה שמדרום לסהרה הן המקום הנפוץ ביותר".
כי שם אין מספיק חיסונים.

"אפשר היה להביא חיסונים לכולם, אבל זה לא מספיק. במדינות האלה קשה מאוד לחסן אוכלוסיות שלמות בגלל מחסור בתשתיות ושירותי בריאות טובים. ויש גם הרבה פחות הקפדה ומודעות לתנאי תברואה והיגיינה, שמשחקים תפקיד משמעותי בהתמודדות עם פוליו".

אז בעצם מגפות לא ממוגרות כי תמיד ישנם אזורים שבהם הרפואה פחות טובה או שלא הצליחו לפתח נגדן חיסונים. אבל אלה מחלות שהצלחנו להשתלט עליהן, גם אם לא להעלים לגמרי.
"נכון, ולכן כאשר שואלים אם מגפות מסתיימות צריך לשאול: באיזה אופן - ובעיני מי. האיידס היא מגפה שבעיני רבים כבר שייכת לעבר. זה אולי נכון במובן זה שבמערב יש טיפול כנגד איידס (טיפול הקוקטייל שהוא שילוב של כמה תרופות, ה"ו), שמאפשר לחיות עם הנגיף באופן כמעט רגיל. אבל זה לא נכון אם מסתכלים על מדינות אחרות, שם האיידס ממשיך להתפשט ולהרוג אנשים. מאז שהאיידס פרצה למודעות בשנות ה-80, מתו, לפי הערכות, 36 מיליון אנשים. כיום יש ברחבי העולם כ־37 מיליון אנשים עם איידס ומאות אלפים מתים ממנה מדי שנה, בעיקר במדינות עניות, בדומה לפוליו.

"כך שפוליו ואיידס - אלה מחלות שעדיין קיימות כי אנשים נדבקים בהן ומתים מהן והן קיימות גם בגופם של אנשים שנדבקו בהן בעבר. האנשים האלה עדיין מחזיקים בגופם את העדויות וההשפעה של המחלה".

גם בדבר וגם באיידס - המקור של המחלה הוא בבעלי חיים, מכרסמים ושימפנזים, שהעבירו אותה לבני אדם. המקור של הקורונה הוא ככל הנראה בעטלפים. ככל שבני אדם באים ביותר אינטראקציה עם בעלי חיים, והחקלאות נעשית תעשייתית יותר, זה אומר שאנחנו צפויים לראות עוד ועוד מגפות?
"אני לא אופטימי במיוחד, והתשובה שלי היא כן. זה סביר מאוד שהמגמה הקיימת תמשיך. זה מתחיל מהתנועה האווירית שקיימת היום ולא הייתה קיימת פעם. אם תחשבי על מכרסמים שנגועים בדבר, למשל, אז כל עוד הם אי שם במונגוליה ומי שבא עמם במגע ונדבק מהם הם ציידים, זה משהו אחד. אבל ברגע שהציידים האלה יכולים להעביר את המחלה לאנשים אחרים או להגיע לערים גדולות ומהן לטוס לכל נקודה בעולם, זאת מציאות אחרת לגמרי. לכן מה שאנחנו רואים במיוחד בעשורים האחרונים זו מגמה של מחלות שמבליחות מהטבע. מבעלי החיים.

"לכך מצטרפות גם פרקטיקות מודרניות של העולם שלנו במאה ה־21. הרס סביבות מחיה טבעיות של בעלי חיים גורם להם לנוע ולהעביר מחלות ממקום למקום. פרקטיקות של חקלאות מודרנית גורמת לעודף של מחלות במכלאות ובערים. כחלק מהחקלאות התעשייתית יש ברירה מלאכותית והרביה של זנים שמתאימים יותר לצרכים של בני אדם, כמו פרות שמייצרות יותר חלב, וגורמות להקטנה של המגוון הגנטי ולפגיעות גדולה יותר למחלות קטלניות באוכלוסיות האלה. בדומה למשבר האקלים, את חלקן של המגפות שחווינו ועוד נחווה, האדם מביא על עצמו בגלל ניצול יתר של משאבי הטבע".

טוב זה בהחלט מדכא. אנחנו מנסים לייצר השלכה מן ההיסטוריה אל ההווה, אבל האם זה באמת אפשרי בהתחשב בכך שהמדע כל הזמן מתפתח ומשתכלל? בימי המגפה הספרדית למשל לא היה חיסון.
"היום יש חיסונים שלא היו בעבר וזה דבר חיובי. מצד שני יש גם הרבה יותר איומים, והם אקוטיים יותר. המגפה השחורה למשל, את ממש יכולה לעקוב שנה אחר שנה אחר מגמות ההתפשטות שלה באירופה. אבל התנועה האווירית שינתה את כללי המשחק. אנחנו רגילים שהמדע והטכנולוגיה פותרים את כל הבעיות שלנו, והמקרה של הקורונה מוכיח שהעניין לא כל כך פשוט.

"יש עוד גורמים, לצד החיסון, שמשחקים תפקיד ביכולת להשתלט על מגפה כיום, כמו האמון שהציבור רוחש לרשויות ולמומחים במדינה. הביטוי להיעדר האמון הזה הוא הקבוצות של סרבני החיסונים למשל. כך שיש עוד דברים לשפר, לצד החיסון: תקשורת טובה יותר בין רשוית המדינה והמומחים לבין הציבור. ועוד פתרונות, שהם לא הייטק. במלריה, מה שעזר להוריד דרסטית את כמות האנשים שנדבקו הוא פשוט לשים רשתות על החלונות, שמנעו כניסה של יתושים.

"לא צריך לבנות יותר מדי על טכנולוגיה. כי מרוב שאנחנו שמים את מבטחנו במדע, ובטוחים שאנחנו הולכים לפתור הכל עם החיסון, אנחנו מקבלים בסוף עוד גל גדול של קורונה".

התחזית שלך: הקורונה תהיה איתנו לנצח?
"לנצח? אני לא יודע לומר. שנים רבות - כנראה שכן. היא כנראה לא תישאר בהיקפים שראינו בשנה וחצי האחרונות, אבל האם היא תיעלם לחלוטין? קשה לי להאמין". 

ד"ר לי מרדכי (39)

אישי: נשוי + 1, גר בירושלים
השכלה:
תואר ראשון ושני בפסיכולוגיה והיסטוריה מהאוני' העברית; דוקטורט מאוניברסיטת פרינסטון בנושא היסטוריה חברתית מהמאה ה-11.
מקצועי:
חוקר ומרצה בכיר בחוג להיסטוריה, האוניברסיטה העברית; מתמחה בהיסטוריה סביבתית ומגפות

צרו איתנו קשר *5988