"לפני שהתחלנו לעבוד יחד עשינו תיאום ציפיות"
יובל ויגאל קמינקא
ג'ויטיונס - אפליקציה ללימוד נגינה
הגדול: יובל, 40, מייסד שותף ומנכ"ל, נשוי + שתיים, גר במודיעין
הקטן: יגאל, 38, מייסד שותף, נשוי + שניים, גר במשמר השבעה
שווי החברה: מיליארד דולר
יובל הגיע מהסייבר, יגאל מהתזמורת הסימפונית, ויחד הם יצרו אפליקציה מוזיקלית בשווי מיליארד דולר.
לא דאגתם מאיך יהיה לעבוד יחד?
יובל: "אני לא חוויתי את זה כחשש, עשינו תיאומי ציפיות. החברות ויחסי המשפחה הביאו אותנו לסמוך אחד על השני. אנחנו מייסדים משותפים, שבונים יחד חברה.
"לעבוד עם אח זו בעיקר חוויה של כיף. אנחנו עושים כל מיני דברים כדי לשמור על השפיות. למשל, בארוחת שישי אני הדוד של הילדים של יגאל, ולא המנכ"ל של החברה המשותפת שלנו".
יגאל מוסיף: "לקח לי זמן ללמוד את זה. תוך כדי זה שהיינו יחד בסופ"ש, שאלתי אותו משהו והוא ישר אמר לי: יגאל, עכשיו לא מדברים על עבודה".
יובל ויגאל גדלו בכפר סבא, עם עוד שני אחים גדולים מהם. הרקע של יובל הוא של סטארטאפיסט קלאסי: עוד לפני שהתגייס, כבר סיים תואר ראשון במדעי המחשב באוניברסיטה הפתוחה, ואז שירת ב־8200, הוביל מחקר אלגוריתמי בסטארטאפ, ולמד לתואר שני בנוירוביולוגיה במכון ויצמן.
תוך כדי עבודתו בחברת סייבר, נולד הרעיון של האפליקציה, דרך האחיינים שלו, שסיפרו על הקושי שלהם עם לימודי מוסיקה. "כמעט כל האנשים רוצים לדעת לנגן, אך מתקשים להתמיד. חלקם מפסיקים ללמוד, כי הרגישו שאין בזה טעם אם לא יגיעו להישגים. אבל התשוקה האמיתית היא לנגן להנאתך, לנגן שירים שאתה אוהב".
יגאל התנדב לצבא כמוסיקאי מצטיין, למד מוסיקה בישראל ובגרמניה, ולאחר מכן הצטרף לתזמורת הסימפונית ירושלים, כאבובן ראשון. גם הוא הוטרד בשאלת הפער בין ההתלהבות ממוסיקה לצד הקושי לנגן.
על רקע התחושות האלה הקימו השניים, יחד עם חבר נוסף, את ג'ויטיונס. הרעיון שלה הוא לאפשר לכל הדיוט מוסיקלי לפתח מסוגלות לנגן בתוך חצי שעה, גם מבלי לדעת לקרוא תווים. אולי לא פוגות של באך, אך כן את "פור אליז" של בטהובן. בתחילה זה היה פסנתר, בהמשך נוספה גיטרה, ואליה נוספו עוד כלי נגינה.
כיום, עשור לאחר הקמתה, מוערכת ג'ויטיונס בכמיליארד דולר. סבב הגיוס האחרון, שבו גייסה 50 מיליון דולר מגוגל, ונצ'רס ומענקית הטכנולוגיה קוואלקום, נעשה לפי שווי זה. ובתקופת הקורונה, כשאנשים ישבו משועממים בבית, גדלו הכנסות ג'ויטיונס ב-150%.
"אם זה לא היה אחי, הייתי פורש"
אייל ועופר פלדמן
סטמפלי, פלטפורמה לניהול חשבוניות
הגדול: אייל, המנכ"ל, 50, נשוי + שלושה, מתגורר בסיליקון ואלי
הקטן: עופר, מנהל הטכנולוגיה, 45, נשוי + שלושה, גר בגבעת שמואל
שווי החברה: חצי מיליארד דולר
אייל ועופר פלדמן / צילום: לימור אדרי
כילדים, לאחים אייל ועופר פלדמן לא היו תחומי עניין משותפים. עופר, הצעיר, התעניין במבוכים ודרקונים, ואייל היה הפרוע מבין השניים. ובכל זאת, זה השתנה בערך לפני עשור: אייל התקדם בשרשרת הניהול בהייטק וכיהן כסגן נשיא ב"נס טכנולוגיות", אלא שאז החליט להקים חברה משלו, והטלפון הראשון שעשה היה לאחיו. "הכל התחיל מזה שהבנתי שיש בעיה רצינית בכל מה שנוגע לטיפול בחשבונות", מספר אייל. "ראיתי שזה יכול ליצור בעיות גדולות, והיה צריך למצוא שיטה כדי להתגבר על זה. אז פניתי לעופר, שתמיד החזקתי ממנו כטכנולוג".
עופר, שלמד הנדסת מחשבים בטכניון, עבד באותה עת ב"מקסון" כמנהל פיתוח, ולמרבה הפלא, התלהב מהרעיון: "לא חשבתי שהוא יסכים", מודה אייל. "הוא מאוד הפתיע אותי. הוא התלהב בפגישה, אמר שזה נשמע לו מעניין, ויצאנו לדרך".
ולא חששתם?
"היתה התלבטות לגבי איך זה יעבוד. עשינו חוזה קטן ביננו שהתייחס לכל מיני אפשרויות: למצב שלמישהו מאיתנו נמאס, לחלוקת התפקידים ביננו - זה היה נורא ברור שעופר לוקח את הטכני ואני את העסקי - ופירטנו מה קורה במצב של אי הסכמה. ניסינו לקחת את תסריטי האימה האלו ולראות איך מפרקים אותם מבלי לפרק את העסק והמשפחה".
איך התייחסו הנשים שלכן?
"הן דווקא פרגנו. אמא שלנו הייתה בלחץ מכך שזה לא יעבוד".
ההתחלה של החברה הייתה מפינה כלשהי בבית של ההורים בגבעת שמואל. מי שנהנה מהתקופה הזו היו בעיקר ההורים, שהבנים שלהם חזרו לבית ילדותם, ומדי יום כולם אכלו צהריים יחד.
למעלה משנה חלפה עד שהיו הכנסות, ובתקופה הזו לא פעם הם שאלו את עצמם אם עשו את הדבר הנכון. מה עוד שעופר קנה דירה זמן קצר לפני כן. בשלב כלשהו הוחלט שאייל ייצא לארה"ב, לסיליקון ואלי, וגם שם היו רגעים קשים. מאז, גייסה החברה 87 מיליון דולר, בכמה סבבי גיוס. היום היא מעסיקה 120 עובדים במשרדים בתל אביב, סיליקון ואלי, נאשוויל ואוקראינה.
אני מבינה שאתם לא מצטערים.
"זו החלטה הכי טובה שלקחנו", אומר אייל . "תמיד אומרים שלהקים סטארט-אפ זה רכבת הרים, ולכן מאוד חשוב מי השותף שלך. אין דבר יותר משמעותי מזה. אני משוכנע שאלמלא היינו אחים, החברה היתה מצליחה פחות. לא רק זה: אם זה לא היה עופר, אני מאמין שהייתי פורש. כולם מדברים על הרגעים הזוהרים אבל לא מדברים על הקשיים, וזה מאוד בודד, להיות הפאונדרים בתוך הסביבה הזו, ולא היינו שורדים את זה אם לא היינו חברים קרובים ביננו".
וענייני קנאה?
"אני שמח לוותר על כל תצוגה פומבית ולקחת את הצד האחורי", מצהיר עופר. דווקא הקטע הזה היה מאוד קל. בכלל, כגישה - אנחנו לא נותנים לאגו לנהל אותנו. כל אחד לוקח את הדבר שהוא הכי טוב בו. את החיזוק לאגו אנחנו מקבלים מההצלחה של החברה".
"האמון ביננו מלא, מה שקשה מאוד להשיג בתעשייה"
ליאור ולירן עקביא
Seebo, טכנולוגיה לחיזוי בעיות איכות במפעלי ייצור
הגדול: לירן, המנכ"ל, 42, נשוי + שניים, גר בת"א
הקטן: ליאור, מנהל תפעול, 38, נשוי +אחד, גר בת"א
שווי החברה: חצי מיליארד דולר
משמאל: ליאור ולירן עקביא / צילום: Seebo
כשלירן וליאור עקביא היו ילדים, הם נהגו לעזור לאביהם החקלאי שהיה בעל חממות באבן יהודה. וכנערים, רוח היזמות שלהם הביאה אותם למכור תוכנה לניהול לקוחות. לכן, זה היה רק טבעי שיקימו משהו יחד. "בשום נקודה בחיינו לא שקלנו ברצינות דרך חיים אחרת", הם אומרים.
ליאור, הצעיר מבין השניים (יש להם עוד אח צעיר, בעל מועדון גלישה), החל תואר במדעי המחשב כבר בגיל 15. שירת בצבא ביחידת הסייבר, וכעבור 5 שנים השתחרר כסרן. לירן היה אז אחרי לימודי הנדסת מערכות מידע בטכניון, ונסע לטייל באוסטרליה. כשהבינו האחים שהם רוצים לייסד יחד עסק, כהחלטה ראשונה, התמקמו בשנזן שבסין. "רצינו להתעסק בעולם שמשלב בין תוכנה לחומרה וידענו ששנזן היא בירת הייצור האלקטרוני".
לירן הגיע לשם ישר מאוסטרליה ושכר דירה, וכשליאור השתחרר, הוא חבר אליו. הם הקימו עסק שנקרא Playfect ומייצר אקססוריז לקונסולות משחק כמו Wii ו-Playstation. "מכרנו למעלה מ-3 מיליון יחידות, בכ-35 מדינות".
את המגורים המשותפים בשנזן הם זוכרים בערגה. במהלך השבוע עבדו אמנם 16 שעות ביום - אך בסופי שבוע נהגו לבלות יחד בהונג קונג. לדבריהם, "זו היתה חוויה מקרבת ונעימה".
ב-2013, חמש שנים אחרי שהקימו את החברה, היא נמכרה לאחד הלקוחות. אז החליטו להקים את Seebo, שהטכנולוגיה שלה מאפשרת למפעלי ייצור לזהות חוסר יעילות או לחזות שיבושים בתהליך הייצור ובכך למנוע הפסדים של עשרות ומאות מיליוני דולרים מדי שנה. הרעיון נולד מההיכרות עם עבודה מול המפעלים בסין. הרעיון בבסיס Seebo, הוא בינה מלאכותית שמדמה תהליכי ייצור ומחליפה את האינטואיציה של המהנדסים. "המוח האנושי לא בנוי לנתח אלפי פרמטרים שמשתנים כל הזמן", הם מסבירים. לפתרון יש גם תרומה חיובית לעיקרון הקיימות.
מאז הושקעו בחברה 46 מיליון דולר, מגופים כמו קרן ורטקס, הפניקס ולאומי פרטנרס, ובין לקוחותיה נמנות ענקיות מזון כמו נסטלה, פפסיקו, אסם, תנובה, שטראוס, וכן חברות כמו כיל ובזן .
בחלוקה בין השניים, לירן מוביל את הצד המסחרי, בעוד ליאור את הצד הטכנולוגי. "חברים שהם יזמים וסטארטאפיסטים שאלו אותי איך זה לעבוד עם אחי", מספר לירן. "אמרתי להם שידמיינו מצב של עבודה עם מישהו שיש לך אמון מוחלט בו. בתור ילדים היו לנו ריבים די רציניים, אבל ידענו לעבור מריב לצחוק. האמון המלא זה אחד מעמודי התווך הגדולים של החברה שלנו, זה שאני לא צריך להשקיע משאבים מחשבתיים בנושא הזה".
גם עם חברים אפשר לפתח כזו מערכת יחסים.
"נכון. יש כאלה שהכוכבים הסתדרו להם והם מנהלים מערכת יחסים של אמון מלא. מהיכרותי עם התעשייה, זה יכול להיות מאוד מאתגר והרבה משאבים מושקעים בלנהל מערכות יחסים. וזה משפיע על היומיום".
"זה לא משנה אם יש חילוקי דעות", מוסיף ליאור, "בסוף יושבים בארוחת שישי יחד וכולם שמחים. האמון המוחלט בא לידי ביטוי בעיקר בנקודות הקשות, שאז דברים יוצאים החוצה".
היו תקופות מאתגרות?
"הייתי אומר שיש כאלה כל הזמן, אפילו כשיש צמיחה מהירה. מערכת יחסים של אמון מלא וזהות אינטרסים, עוזרת לעבור אותן".
"ההורים תמיד אמרו לנו: תלמדו להסתדר"
רון וגיל עצמון
אותנטיקס Au10Tix , חברה לאימות זהויות אונליין
הגדול: רון, מנכ"ל, 47, נשוי +ארבעה, גר בתל אביב
הקטן: גיל, דירקטור, 45, נשוי + ארבעה, גר בתל אביב
שווי החברה: רבע מיליארד דולר
רון וגיל עצמון / צילום: ארז חיון
רון וגיל עצמון, לא חשבון שיעבדו צמוד אי פעם. המפנה היה כששניהם למדו יחד מנהל עסקים בלונדון, בראשית שנות ה־2000, והתגוררו יחד. "השהות בלונדון גרמה לנו להבין שאנחנו משלימים וצריכים אחד את השני", אומר רון.
הם גדלו בת"א, מערכת יחסים קלאסית של אחים: "גם חברים וגם הולכים מכות". יש להם עוד שתי אחיות. הקשר העסקי התחיל מאביהם מנחם (מנטה) עצמון, שרכש את השליטה בחברת ICTS, שירותי אבטחה בשדות תעופה. אחת הזרועות של החברה עסקה בזיהוי מסמכים, והאב הציע לבניו למנף את הפעילות. "היה לו את החזון", אומר רון.
ההצעה הגיעה בטיימינג המושלם: רון, שלמד חשבונאות, היה אנליסט הנפקות באיביי, לאחר מכן הצטרף לסטארט־אפ ובהמשך הקים אחד משלו. אלא שבמשבר הגלובלי של 2008 החברה שלו התרסקה. כשאביו זרק את ההצעה, הוא בדיוק ליקק את הפצעים.
גיל חבר לרון מספר שנים אחרי. הוא למד מנהל עסקים בבינתחומי, המשיך את הלימודים בלונדון, וכשחזר, הצטרף לעסקי היהלומים של גיסו. אחרי 14 שנים מיצה, והצטרף לעסקי המשפחה. אין לו תפקיד רשמי, למעט דירקטור, והוא מחזיק בגאווה בטייטל: "פותר הבעיות מסביב, שזה אומר לאפשר לרון לעבוד".
לא פחדתם שהשילוב בין ביזנס למשפחה יפגע בקשר?
"לא חששנו. הבנו שזה יכול להביא אותנו למקום טוב. ההורים תמיד אמרו לנו: כדאי שתדעו להסתדר אחד עם השני. כשהיינו צעירים, פחות הבנו מה זה אומר, אבל כיום אנחנו מבינים את המשמעות".
בין לקוחות החברה: איירביאנבי, אובר, בנקים, ועוד. לפני מספר שנים, שתי קרנות אמריקאיות - TPG, OAK, לצד פאמילי אופיס מארה"ב השקיעו בחברה 80 מיליון דולר וקיבלו 30%. משפחת עצמון מחזיקה ביתרת ה־70%.
"הנשים שלנו יודעות שאי אפשר להפריד ביננו"
כפיר ודרור בן שושן
אינוקים, חברת קורקינטים חשמליים
הגדול: כפיר, מייסד שותף ומנכ"ל, 40, נשוי + 2, גר בתל אביב
הקטן: דרור, מייסד שותף ומנהל אופרציה, 37, נשוי + 3, גר בתל אביב
שווי החברה: 200 מיליון שקל
כפיר ודרור בן שושן / צילום: מיכה בריקמן
קצת קשה לקיים שיחה עם האחים בן שושן, בעלי חברת הקורקינטים החשמליים אינוקים, מבלי שהאחד לא ייכנס לדברי האחר. לא מפני שהם בעימות, להפך: הם בעיקר שניים שהם אחד, כלומר משלימים להפליא.
"אני נמצא מאחורי הקלעים", אומר דרור, הצעיר מבין השניים, ולא מפחד מהביטוי "מספר שתיים". "אם לא היינו אחים, גב לגב, כשהאח הקטן יודע שיש את האח הגדול, זה לא היה קורה".
כפיר מצדו מרגיש אותו הדבר: "אם לא היה את דרור לא הייתי יכול לפתח שום דבר. גם כשהיינו ילדים, אמא שלי תמיד הכריחה אותי לקחת אותו לכל מקום שאני הולך".
"אי אפשר אחרת. עד שהתחתנו גם היה לנו חשבון בנק משותף. היום כבר לא, אבל הנשים שלנו יודעות שאי אפשר להפריד ביננו".
השניים נולדו בעתלית, יש להם שתי אחיות צעירות מהן, שגם הקשר ביניהן צמוד.
הם התחילו לעשות יחד עסקים בארה"ב. כפיר נחת בתפוח הגדול אחרי הצבא, התגלגל למכירות במירטל ביץ', וגילה שהוא אפילו טוב בזה. "התקשרתי לדרור, ואמרתי לו שמצאתי את הייעוד שלי בחיים - מכירות, ושיגיע".אחרי 7 שנים יחד בארה"ב, הם החזיקו 8 חנויות. "ואז, גיל 30", משחזר כפיר, "ראינו סביבנו אנשים בני 50-60 שיש להם המון כסף אבל הם לבד, ולנו חשובה המשפחתיות".
אחרי כמה שנים בענף המסעדנות הישראלי. הם הקימו את אינוקים, יצרנית ומשווקת קורקינטים חשמליים. מאז הקמתה ב-2011 ועד היום מכרה 400 אלף יחידות. "אנשים לא יודעים שהמותג נולד בתל אביב ומעוצב במושב אביחיל".
את ההצלחה הם מייחסים גם לנסיבות. "אלוהים נגע בנו: פעם אחת כשהוחלט שקורקינט חשמלי זה חוקי, ובפעם השנייה כשרון חולדאי החליט להקים רכבת קלה".
כעת הם עומדים בפני הנפקה לפי שווי של 200 מיליון שקל: "שנינו בקושי סיימנו תיכון. ההורים שלנו היום מאוד גאים".
כתבות
ני"ע
