דוח חדש מגלה: שונית האלמוגים באילת במצב קשה מההערכות

הן סופחות גזי חממה הנוצרים בשל פעילות אנושית ועוזרות להילחם במשבר האקלים, מהוות בית לכרבע מחיות הים ומאפשרות את שגשוג המגוון הביולוגי הגבוה ביותר מכל מערכת אקולוגית בעולם, ומניבות רווחים לכלכלות הבונות סביבן ענף תיירותי משגשג.

למעשה, באמצעות תיירות וגידול דגים המשמשים את ענף הדיג, הן תומכות ישירות ביותר מ-500 מיליון בני אדם ברחבי העולם. מה הפלא, אם כן, ששוניות האלמוגים - אחת ממערכות האקולוגיות המגוונות והחשובות ביותר על פני כדור הארץ, נחשבות ליער הגשם של הים. אך ברחבי העולם, הן נמצאות בסכנה - וייתכן שבעוד עשורים בודדים, ילדים הנמצאים היום בגן, יוכלו לזהותן רק בתמונות, ולא יזכו להתבונן בהן ובעושר הגדול שהן מייצרות סביבן מקרוב.

לצד פליטות גזי החממה המובילים לעליית הטמפרטורה, שוניות האלמוגים נמצאות תחת לחץ כבד של שיטות דיג הרסניות המגרדות את קרקעית הים ומובילות למותן, דיג יתר בשטחן, תיירות לא אחראית, זיהום מי הים באירועי שפך נפט, שמנים וכימיקלים שונים שנסחפים אליו מאדמות חקלאיות, ועוד.

על פי אונסק"ו, שוניות האלמוגים בכמעט כלל אתרי המורשת העולמית המכילים שוניות יפסיקו להתקיים עד סוף המאה הזו אילו תמשיך האנושות לפלוט גזי חממה תחת תרחיש של עסקים כרגיל. הגבלת הטמפרטורה הממוצעת העולמית מתחת ל-2 מעלות צלזיוס מעל הרמות הטרום-תעשייתיות בהתאם להסכם פריז, מספקת את הסיכוי היחיד להישרדות של חלקן. אך למרבה הצער, בעת הזו, כ-90% משוניות האלמוגים עלולות להיכחד, וההתנהלות האנושית כבר הובילה בעשורים האחרונים למות מחציתן.

האם גם שוניות האלמוגים במפרץ אילת, הנחשבות לשוניות עמידות ואיתנות ביחס לשוניות העולם, עומדות בפני סכנה? המשרד להגנת הסביבה מפרסם את דוח הניטור הלאומי של מפרץ אילת לשנת 2020, אשר ממצאיו שופכים אור על היקף הלחצים שבהם מצויה הסביבה הימית במפרץ אילת, ועל ההשפעות ההרסניות של סערת החורף הקיצונית שהתרחשה באילת במרץ 2020.

עיקרי הממצאים מצביעים על פגיעה בשוניות האלמוגים, הן בשל שבירת אלמוגים וכיסויים בחול שהורחף על-ידי הגלים, והן בשל פגיעת פסולת וחלקי תשתית שנסחפו מהחופים אל הים בעקבות הסערה. הפגיעה המשוערת המדודה היא עד כדי 22% הפחתה בשטח האלמוגים הבריא ואולי אף יותר בשונית הרדודה.

שוניות האלמוגים בכל העולם מאוימות

בממוצע, פליטות גזי חממה אנתרופוגניות גרמו לעלייה בטמפרטורת פני השטח העולמית של כמעלת צלזיוס מאז התקופה הטרום תעשייתית. זה הוביל לאירועי הלבנת אלמוגים המוניים חסרי תקדים בעולם אשר בשילוב עם הלחץ המקומי הגובר הפכו את שוניות האלמוגים לאחת המערכות האקולוגיות המאוימות ביותר על פני כדור הארץ.

כאשר טמפרטורת המים עולה בכ-1-2 מעלות צלזיוס מעל הממוצע ונמשכת כגל חום לאורך מספר שבועות, היא מובילה לאירועי הלבנה של האלמוגים. אם הם הופכים לבנים לתקופות ממושכות - הם מתים. שונית המחסום הגדולה מול חופי אוסטרליה התכווצה בכחצית בשנים האחרונות בשל אירועי ההלבנה הללו.

אלמוגים, בפשטות, לא יכולים לשרוד תדירות אירועי הלבנה שרק ילכו ויגברו בשל התגברותם של אירועי אקלים קיצוניים ובהם חום קיצוני. מדענים מעריכים שאפילו אירועים המתרחשים פעמיים בעשור יכולים לאיים על הישרדות האלמוגים. לכך, תהיינה השלכות גם על בעלי החיים, כאשר מגוון המינים החיים על שוניות האלמוגים גדול יותר כמעט מכל מקום אחר בעולם; מדענים מעריכים כי יותר ממיליון מיני צמחים ובעלי חיים קשורים למערכות אקולוגיות של שונית האלמוגים.

ההתחממות באילת מהירה פי שלושה מהממוצע העולמי

דווקא באילת החמה מצבן של שוניות האלמוגים נחשב לטוב יותר לאורך השנים האחרונות. אך כעת מתברר כי גם הן מצויות בפני לחצים וסכנות גוברות. לפי דוח המשרד להגנת הסביבה, השנה נמשכת העלייה בטמפרטורת המים העמוקים ובטמפרטורת פני הים. למעשה, טמפרטורת פני הים השנתית הממוצעת הייתה השנה מהגבוהות שנמדדו ב-30 השנים האחרונות.

הטמפרטורה המרבית שנמדדה מעל שונית האלמוגים בשנת 2020 הייתה הגבוהה ביותר שנמדדה מאז תחילת הניטור, ועמדה על 29.1 מעלות צלזיוס. בשנת 2020, במשך רוב הקיץ, הייתה טמפרטורת פני הים באזור גבוהה בהשוואה לערך הממוצע הרב שנתי ולגבולות %90 מהמדידות.

כך או כך, מאז שנת 1988 מתועדת מגמה של עליה בטמפרטורת פני הים בשמורת חוף אלמוג, בקצב ממוצע של כ-0.036 מעלות צלזיוס לשנה. קצב זה גבוה פי שלושה מהממוצע העולמי שחושב על ידי פורום המדענים הבין-ממשלתי של האו"ם (IPCC).

במחקר שבוצע ע"י פרופ' מעוז פיין ושותפיו, הם חשפו אלמוגים לטמפרטורות שונות ומצאו שערך הסף להלבנה באילת עומד על כ-32.5 מעלות צלזיוס. ד"ר דרור צוראל, מרכז מדעי לניטור ומחקר בים, היחידה הימית של המשרד להגנת הסביבה, מסביר כי טמפרטורת המקסימום של מי הים הרדודים עומדת על כ-26 מעלות צלזיוס, ואומר כי "בהנחה שקצב העלייה בטמפרטורה נשמר, אנחנו לא צפויים להגיע לטמפרטורה כזו ב-100 השנים הבאות. עם זאת, המחקר הזה בוצע על חמישה מיני אלמוגים בלבד. כמו-כן, השונית לא כוללת רק אלמוגים, אלא גם בעלי חיים אחרים שחשובים לאיזון של המערכת, דוגמת דגים וקיפודי ים, שאוכלים אצות שמתחרות עם אלמוגים על מקום בשונית. ב-2017 התרחשה עלייה מהירה בטמפרטורת המים, שגרמה להתפרצות של חיידק שהרג מאות דגי שונית. בנוסף, הים לא רק מתחמם, אלא נעשה חומצי יותר. אלמוגים ויצורי שונית אחרים בונים את השלד שלהם מסידן ופחמן. בתנאים חומציים קשה יותר לבנות שלד מסידן".

לפרופ' מעוז פיין יש גם מאמר נוסף מ-2010 שבו הוא גידל אלמוגים במים חומציים. הוא מצא שהאלמוגים לא גידלו שלד, ולמעשה נראו יותר כמו שושנות ים. למרות שדוח המשרד להגנת הסביבה מדאיג ומעלה חששות, לפי צוראל, "יכול להיות שבעוד 100 שנה השונית תיראה אחרת, אבל לא בהכרח תיעלם".

הסערה שהתרחשה באילת בשנת 2020 פגעה בשונית כהוגן, הן בשל שבירת אלמוגים וכיסויים בחול שהורחף על ידי הגלים, והן בשל פגיעת פסולת וחלקי תשתית שנסחפו מהחופים אל הים. הנזק לשונית לא היה אחיד ובסקר נמצא שהוא התאפיין באובדן כיסוי חי של כ-6% עד 22%, באופן המשתנה בין האתרים השונים בהן גדלה השונית באילת. ואולם, מרבית הנזק היה בשוניות הרדודות שלא כלולות בניטור הלאומי הסוקר שוניות מעומק חמישה מטרים ומעלה, כך שהנזק האמיתי לשונית כנראה גדול יותר.

 אלמוגים במפרץ אילת / צילום: Shutterstock, Andreea Mihaela Rosca

אחד הממצאים הדרמטיים ביותר שהתגלו בבדיקה, הינו כי ערבוב עמוק במפרץ לא התרחש מאז שנת 2012, והמשמעות היא שהאזור אגר חנקן ולא התנקה, והמערכת האקולוגית הרגישה באזור עלולה להיפגע. מפרץ אילת עני בנוטריינטים, המהווים גורם מגביל לגדילה של אצות ואלמוגים, מצב המאפשר את שיווי המשקל העדין ביניהם, ונותן למפרץ אילת את תכונותיו (כגון מים צלולים). כל תוספת או גריעה מריכוז הנוטריינטים הטבעי במי הים עלולים לגרום לשינויים קיצוניים במצב השונית.

אחת לכמה שנים בעונת החורף שכבת מי הים העמוקים, בהם מצטברים הנוטריינטים, מתערבבת עם השכבה העליונה שמתקררת ושוקעת. הנוטריינטים שעולים מהעומק מוסעים עם הזרמים אל מחוץ למפרץ, מה שמנקה את המפרץ מנוטריינטים עודפים. אך מאז 2012, נוטריינטים עודפים המוזרמים לים ממשיכים להצטבר במי המפרץ, ומסכנים את מי הים בעכירות ובפגיעה בשווי המשקל העדין של המערכת.

"מפרץ אילת בנוי כמו אמבטיה, כך שנוטריינטים (חנקן וזרחן) שוקעים למי העומק. כאשר יש ערבוב עמוק, הנוטריינטים עולים לשכבה העליונה ונשטפים אל מחוץ למפרץ", מסביר צוראל. "נוטריינטים גורמים לפריחה של מיקרו אצות, אך זאת אינה מתרחשת בגלל שהערבוב העמוק מתרחש בחורף והמים קרים מדי ליצירת פריחות. נוטריינטים ממשיכים להצטבר בעומק ולא נשטפים החוצה. כשמי העומק יתחממו, הנוטריינטים יעלו למעלה - מה שיגרום לפריחת מיקרו אצות - מצב מאוד לא רצוי בשונית". בטורקיה, לשם השוואה, הוביל מצב דומה לצמיחת יתר של פיטופלנקטון, שפלט חומר רירי שכיסה שטחים נרחבים בים, ואיים על שוניות האלמוגים באזור, שכן הוא עוטף אותם ומונע מהם לנשום ולקלוט חומרים מזינים. לא אחת, אותו חומר מוביל למותם של אלמוגים.

גם בעלי החיים במפרץ אילת נפגעים

באשר לבעלי החיים שהאזור הוא ביתם, בשנת 2020 נמצאו לראשונה בחוף הצפוני פרטים של פורמיניפרים (חוריריות, יצורים חד-תאיים ימיים) בעלי עיוותים במבנה השלד הגירני שלהם. עיוות זה מעיד על הפרעה ליצירת השלד הגירני על-ידי יצורים אלה. ייתכן שהעלייה המתועדת בחומציות מי הים משפיעה על יכולת השקעת השלד הגירני של מינים אלה.

כמו-כן, נמשכת מגמת הירידה בצפיפות קיפודי הים באילת. קיפודי הים ניזונים מאצות ולכן יש להם תפקיד חשוב בשמירה על האיזון בין אלמוגים לאצות בשונית. במהלך 2020 תועדו מספר עליות של צבות ים לחופי אילת לצורך הטלת ביצים; אירוע נדיר מאוד באילת. כמות העליות שתועדו ב-2020 הייתה קטנה, אך משמעותית יותר גדולה ממה שתועד עד היום. לא ברור אם תופעה זו תחזור על עצמה בשנים הקרובות, אך אם כן, יש לשמור על האפשרות של הצבות לעלות לחוף, להטיל ביצים, ולשמור על הביצים עד לבקיעה וכניסת האבקועים לים. לכך יש השלכות לגבי תכנון המרחב החופי של אילת.

ריכוז חריג של פסולת התגלה בים סוף

ובזמן שהציבור הישראלי התמכר בשנים האחרונות לשימוש בכלים חד פעמיים, מה באשר לפסולת בים? ממצאי סקר פסולת ימית באילת, הצביעו על ריכוז חריג מאוד של כ-350 אלף פריטי פסולת קשה לק"מ, ריכוז הגבוה פי 1,000 מריכוז הפסולת בעומקים דומים בים התיכון. הרכב הפסולת המפוזרת בין ועל האלמוגים כלל סוגים רבים של פריטים, לדוגמה בקבוקי פלסטיק, כלים חד-פעמיים ובקבוקי קרם הגנה, אך גם פסולת כבדה יותר שנשטפה לים במהלך סערת חורף 2020, דוגמת חבלים וברזלים ואף מיטות שיזוף. הפסולת, כמובן, פוגעת בבעלי החיים הימיים ובשונית האלמוגים הרגישה.

ממצא אחד משמח, המעלה דווקא שאלות קשות, הוא מצב כיסוי האלמוגים הממוקמים באתרי קצא"א והאתרים העמוקים, שכעמט ולא נפגעו וכיסוי האלמוגים אף עלה בחלקם. מדוע ממצא מעודד מעלה שאלות משמעותיות? דווקא באזור מפרץ אילת העשיר, משנעת חברת קצא"א כמויות הולכות וגדלות של נפט - חומר מזיק שמגע שלו בשונית האלמוגים עלול להוביל למותה. לפני מספר חודשים, החלו בקצא"א לממש הסכם שנחתם בינם ובין חברה מאיחוד האמירויות, במסגרתו הפכה ישראל לגשר יבשתי לשינוע נפט לעולם דרך מפרץ אילת הרגיש.

במשרד להגנת הסביבה מתנגדים לכך נחרצות, והשרה להגנת הסביבה, תמר זנדברג, אומרת כעת כי "היום, יותר מתמיד, עלינו להפחית לחצים מהים באילת בכלל ומשונית האלמוגים בפרט. בימים אלה מתקיים לבקשתנו דיון ממשלתי בנושא ההסכם המסחרי שעליו חתמה חברת קצא"א ופוטנציאל הסיכון שלו לשונית. נתוני דוח הניטור מדגישים עד כמה אנו זקוקים לחשיבה מחדש על סדרי העדיפויות הלאומיים בהגנה על הסביבה הימית במפרץ אילת".

צוראל, אגב כך, אופטימי. "אני לא יודע איזו שונית תהיה פה בעוד 50 שנה, אבל אני מקווה שהיא תכלול יותר אלמוגים ופחות פסולת, תהיה חשופה לפחות תאורה מלאכותית ולבקרה על עומס הצוללים שמבקרים בה", הוא אומר. "אני אופטימי, כי העולם הולך לכיוון של גמילה מנפט ומדלק וגז מחצבים, ואני מקווה שבעוד 50 שנה מסוף הנפט של קצא"א יופיע רק בתמונות היסטוריות".