מדוע מערכת המשפט נמנעת לאמץ טכנולוגיות לבניית הסכמות וליישוב מחלוקות

הפניית משאבים להסדרת השימוש בבלוקצ'יין לטובת בניית הסכמות משפטיות ויישוב מחלוקות, נחוצה לצמצום הפערים החברתיים והכלכליים

מערכת המשפט / צילום: Shutterstock, New Africa
מערכת המשפט / צילום: Shutterstock, New Africa

בניית הסכמות מצד אחד ויישוב סכסוכים מצד שני הם הבסיס של עולם המשפט. אולם משום מה, היקף הטכנולוגיה המשפטית שעוסקת בכך קטן מאוד יחסית לתחומים האחרים בעולם הטכנולוגיה המשפטית. בחינת הדילמה לפי המודל הבינארי מצביעה על כך שעתיד הטכנולוגי של המשפט עשוי להיות בטכנולוגיות הבלוקצ'יין.

ישנם הרבה כלים טכנולוגיים לניסוח ההסכמות מעת שהלקוח הגיע אליהן, אבל אין כלים טכנולוגיים בולטים לניהול משא-ומתן לקראת חתימת הסכם. ישנם הרבה כלים טכנולוגיים שמאפשרים לנהל הליכים משפטיים ביעילות רבה יותר (יותר סכסוכים בפחות זמן), אבל יש מעט כלים טכנולוגיים שנועדו לסייע בפתרון מחלוקות ויישוב סכסוכים.

פרופ' קולין רול מארה"ב פיתח מערכת טכנולוגית שפותרת סכסוכים. החברה שלו, מודריה, הקימה לאיביי ולפייפאל מערכת מקוונת ליישוב סכסוכים שפתרה כל שנה עשרות מיליוני סכסוכים, ללא מעורבות יד אדם. בעקבות הצלחתה נרכשה חברת מודריה על-ידי"טיילר, חברת ענק המפתחת מערכות מחשב לבתי המשפט המסורתיים, אלא שמשום מה אין רואים סימנים להטמעת הטכנולוגיה במערכת המשפטית בארה"ב.

זאת לא הדוגמה היחידה בה מערכת המשפט המסורתית מסכלת כניסה של טכנולוגיות. גם בישראל לא נעשה עד היום שימוש כלשהו במערכות מקוונות ליישוב מחלוקות, למרות שהונחו הצעות בפני הנהלת בתי המשפט. החשש של השופטים ממערכות מקוונות שייקחו להם את התפקיד או את יוקרתו הוא ברור, האינטרס של בעלי העניין בעולם המשפט לנהל סכסוכים ארוכים ויקרים ברור גם הוא.

אבל מה האינטרס של הטכנולוגיה? מדוע העולם הטכנולוגי נמנע מלפתח כלים להפחתת סכסוכים, או מדוע ההון אינו מממן טכנולוגיות שתומכות בשוויון והסכמות? לעומת זאת, לתעשיות שמגבירות את אי-השוויון זורמים מיליארדים.

תשובה אחת יכולה להיות: יותר כיף לריב מאשר לחיות בשלום. אבל זו הנחה שאפשר להניח לגבי אחרים לא לגבי עצמך. כל אדם רוצה לעצמו שקט וביטחון. לאחרים הוא עשוי לאחל אחרת. ברור שיש לי סיבה לשלם כדי לפגוע באחר, אבל אין סיבה אמיתית שלא אסכים לשלם על שקט וביטחון לעצמי. לכן צריך לחפש את התשובה במקום אחר.

זה לא שאין טכנולוגיות לבניית הסכמות. בשנת 2016, כשהיה בן 19, המציא ויטליק בוטרין, קנדי ממוצא רוסי, את האת'ריום - רשת בלוקציין מתוחכמת תלת ממדית (חומרה, שפה ואפליקציות) שמאפשרת לחבר את העולם הטכנולוגי המבוזר למציאות הריאלית.
רשת הבלוקצ'ין מאפשרת למשתתפיה לבנות הסכמים חכמים ולשתף פעולה באופן מוסכם.

התקווה הגדולה של רשת האת'ריום היא ה-DAO-Decentralized Autonomous Organization, האמ"א (ארגון מבוזר אוטונומי) של כל הארגונים, המאפשר לכל קבוצה או קהילה לגייס משאבים ולקדם מטרות משותפות בעולם האמיתי ללא מנהיג או גוף מנהל .

הרעיון שניתן לייצר את הרצון הקולקטיבי של קהילות ולפעול לפיו בלי תיווך ומבלי חשיפה לבעיית הנציג (principal-agent problem) מלהיב מיליונים ברחבי העולם.

היכולת לנהל ארגונים באופן מבוזר וללא מנהיג באמצעות טכנלוגיות קריפטו, הוא רעיון שמטיל אימה על בעלי העניין לשמר המבנה הריכוזי של החברה והכלכלה. אבל במלחמה בין הריכוזיות לביזור, הביזור צריך לנצח, כדי שאנחנו (הרוב) נהיה בצד המנצח ולא בצד המפסיד. תסתכלו מסביב. למרוויחים (החזקים) אין שום עניין לחלק את הערך עם המפסידים (החלשים).

אבל אם הכרחי לנצח, צריך גם לדעת איך. כדי להחליט באופן אישי מה נכון לעשות במלחמה הטכנולוגית על הרצון הקולקטיבי, המודל הבינארי לפתרון דילמות ומחלוקות כולל 3 שלבים: הגדרת הבעיה והחלטה לפתור אותה, חלוקת האפשרויות לשני סוגים בלבד בחלוקה רציונלית, בחירה אמוציונלית באחת האפשרויות.

חלוקת סוגי הטכנולוגיה לשתי אפשרויות בדוגמה הזו קלה:

1. טכנולוגיות ריכוזיות שמסייעות להגביר את אי-השוויון על-ידי הזרמת הון מתחתית הפירמידה לראשה וההגנה עליהם.
2. טכנולוגיות מבוזרות שמסייעות להקמתם של ארגונים מבוזרים וההגנה עליהם.

העובדה שההון בחר באפשרות הראשונה, מצביעה על האינטרס הברור של בעלי העניין בשוק ההון לשמר את המבנה החברתי-כלכלי הריכוזי ולהגן עליו. אם השלטון הדמוקרטי אכן מייצג את הרצון הקולקטיבי של הציבור, עליו להפנות משאבים להסדרת השימוש בבלוקצ'יין לטובת בניית הסכמות משפטיות ויישוב מחלוקות, כדי להוות משקל נגד למגמת ההקצנה של הפערים החברתיים והכלכליים ההולכים וגדלים.

הכותב הוא מומחה בדיני עבודה ופנסיה, בעלים של חברת מתאגדים ישיר חברה לארגון בע"מ ומייסד של המודל הבינארי לפתרון דילמות, מחלוקות וגיבוש הרצון הקולקטיבי

צרו איתנו קשר *5988