23 שנה של קרבות משפטיים במחוזי ובעליון, וההכרעה בתביעה עדיין לא נראית באופק

ב–1998 הגיש אזרח תביעה של 10 מיליון שקל נגד גורמים במשטרה ובפרקליטות בטענה לקונספירציה נגדו, כשהוא מייצג את עצמו • לפני כ-5 שנים פסק העליון כי יש להביאו "לכלל סיום בהקדם האפשרי" - אולם המחוזי טרם קיבל החלטה • על הסחבת במערכת המשפט

בית המשפט המחוזי בתל אביב. 23 שנה של קרבות משפטיים במחוזי ובעליון, וההכרעה בתביעה עדיין לא נראית באופק / צילום: תמר מצפי
בית המשפט המחוזי בתל אביב. 23 שנה של קרבות משפטיים במחוזי ובעליון, וההכרעה בתביעה עדיין לא נראית באופק / צילום: תמר מצפי

עובד רופל הגיש תביעה אזרחית נגד שורת גורמים במשטרה ובפרקליטות בשנת 1998. רופל, שאיננו מיוצג על-ידי עורך דין, הגיש תביעה בסך 10 מיליון שקל בטענה לקונספירציה נגדו החל מגורמים בהוצאה לפועל, דרך חוקרת זוטרה במשטרת חיפה ועד למח"ש, מנהלת המחלקה הפלילית וכלה בפרקליטת המדינה דאז דורית ביניש בכבודה ובעצמה.

מאז חלפו 23 שנה, אך פסק דין בתביעה טרם נראה באופק. התיק התגלגל לערכאות שונות, רבות ומגוונות. עיון בתיק ובגלגלוליו האינסופיים ממחיש היטב כמה המערכת השיפוטית איננה מצליחה או איננה מנסה ורוצה להתמודד עם בעלי דין שאינם מיוצגים.

התביעה שהוגשה לבית המשפט המחוזי בתל-אביב בשנת 1998 מחזיקה לא פחות מ-400 עמודים, הכתובים במכונת כתיבה. אולם רופל נתקל במחסום של תשלום האגרה. על כך ניהל רופל הליכים רבים, עד שלבסוף השופט עדי אזר ז"ל קבע בשנת 2003 כי כיוון שרופל דל באמצעים וכי יש לו עילת תביעה מסוימת הראויה להתברר, יש לתת לו פטור מאגרה עד סכום של 2.55 מיליון שקל.

בעקבות החלטה זו, נקט רופל במספר הליכי ערעור במטרה להרחיב את הפטור למלוא סכום תביעתו, אך אלו נדחו על-ידי בית המשפט. במרץ 2005 השופט שמואל ברוך דחה את הבקשה. בפברואר 2008 דחתה את ערעורו בעניין השופטת רות לבהר-שרון. בקשתו לביטול פסק הדין נדחתה ביוני 2008, ובינואר 2009 נמחק על-ידי השופט שמואל שילה ערעור נוסף שהוגש לבית המשפט המחוזי מרכז.

הפרקליטות ערערה

במקביל, בשנת 2007 הגיש רופל תביעה מתוקנת לבית המשפט המחוזי בלוד והגדיל את סכום התביעה ל-12.5 מיליון שקל. התיק נדון בפני נשיאת בית המשפט דאז הילה גרסטל. רופל הגיש במרץ 2009 בקשה חדשה לפטור מתשלום אגרה במסגרת התביעה המתוקנת, ולאחר השהיית ההליכים בתיק למשך תקופה ממושכת, בספטמבר 2014 החליט השופט אברהם יעקב על דחיית בקשת הפטור המחודשת. רופל לא אמר די וניסה בדרכים רבות נוספות להפוך את רוע הגזירה.

השופט יצחק עמית / צילום: כדיה לוי
 השופט יצחק עמית / צילום: כדיה לוי

לבסוף, באוקטובר 2014 החליט השופט יעקב לבטל את החלטתו הקודמת ולהעניק לו פטור מלא מאגרה. כעת הגיע תור הפרקליטות להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט העליון על ההחלטה, שניתנה במסגרת "החלטת פתקית" ללא נימוק ואף ללא שהתבקשה תגובת הפרקליטות לפני מתן ההחלטה.

השופט יצחק עמית קיבל את ערעור הפרקליטות בפברואר 2015 וכתב כי "במקרה דנן, במשך מעל ל-16 שנים מתנהלים ההליכים בעניין בקשתו של רופל לפטור מלא מאגרת בית המשפט, כאשר במקביל ממשיכים להתנהל גם ההליכים בתיק העיקרי. במסגרת תקופת זמן זו, התקבלו שבע הכרעות אשר הותירו על כנה את ההחלטה הראשונה משנת 2003, המקנה למשיב פטור חלקי מאגרה (עבור תביעה עד סך של 2,550,000 ש"ח). על כן, נדמה כי מתן פטור למלוא סכום התביעה "בהינף פתקית" ללא הנמקה ומבלי להידרש לתגובת המבקשת, אינה סבירה בנסיבות העניין, ומחייבת בחינה מחודשת מצד בית משפט זה". השופט עמית קיבל את הערעור וכתב כי הגיעה אפוא העת לשים קץ להתדיינות המשפטית בסוגיית הפטור מאגרה" וכי "החלטה זו הינה סוף דבר בעניין בקשות רופל לפטור מלא מאגרה" וחייב אותו ב-20 אלף שקל הוצאות משפט. בקשתו לעיון מחודש, נדחתה במרץ 2015.

ואז הגיעו הליכי גילוי המסמכים

אלא שבכך לא תמו תלאות התיק, ובהמשך עברה ההתגוששות לשאלת גילוי המסמכים. בהחלטה על בקשת רשות ערעור שהגיעה שוב לבית המשפט העליון כתב השופט עמית כי "הליכי גילוי המסמכים בתיק דנן נגררו שנים רבות, ויש לשים לדבר קץ אחת ולתמיד. ככל שהשנים נוקפות, כך מצטבר חומר נוסף המשמש עילה לגילוי מסמכים נוספים, הליכי גילוי המסמכים הולכים ותופחים "תוך כדי תנועה" ודומה כי לא יסתיימו לעולם... כך לא ניתן לנהל משפט".

לבסוף כתב עמית בינואר 2017 כי "מניסיוני נמצאתי למד כי מערכת המשפט מקדישה משאבי זמן עצומים למתדיינים שאינם מיוצגים, מתדיינים שאינם מכירים את "כללי המשחק" ואת השפה המשפטית, מתדיינים שחוזרים ופונים לבית המשפט בתביעות ובבקשות אין ספור, המשתרעות לעיתים על פני עשרות עמודים, מתדיינים שמנסים להלך אימים על בית המשפט בבקשות פסילה, בתלונות לנציב תלונות השופטים ובפנייה לגורמים שונים". לדבריו, על בית המשפט לאזן בזהירות בין הרצון להתחשב ולסייע למתדיין הבלתי מיוצג, בבחינת "את פתח לו", לבין הצורך לשמור על משאבי השיפוט והזמן של מערכת המשפט ושל המתדיין שכנגד. כאשר בית המשפט מקדיש לתיק אחד או למתדיין אחד, משאבי שיפוט גדולים, הדבר בא בהכרח על חשבון ציבור המתדיינים.

"דוגמה קיצונית להתנהלות תיק"

השופט עמית הוסיף כי "אם חפצי חיים אנחנו, עלינו לדעת לשים את הגבול. המקרה הוא דוגמה קיצונית לדרך התנהלותו של תיק, ותהא זו לשון המעטה שבהמעטה לומר כי ההליכים בתיק מתנהלים שלא בקצב משביע-רצון. תביעתו המקורית של המשיב הוגשה לפני 18 שנה (!!!) ואנו נמצאים כעת רק בתחילת שלב ההוכחות. שופטים רבים בבית המשפט המחוזי ובבית המשפט העליון הקדישו זמנם ומרצם לתיק ולהסתעפויותיו האינסופיות". לדבריו, "הגיעה העת להבהיר כי נושא זה מוצה, ועל בית המשפט לאחוז ביד רמה ברסן הדיון ולהביא התיק לכלל סיום בהקדם האפשרי".

הדברים נכתבו כאמור בינואר 2017, כעת אנו כבר בספטמבר 2021 אך הכרעה שיפוטית על-ידי בית המשפט המחוזי בתיק העיקרי - טרם הגיעה. לפני מספר ימים ביקש רופל מבית המשפט ארכה נוספת להגשת סיכומי התשובה. מי יודע, אולי השנה הבאה עלינו סוף סוף תביא עימה הכרעה בתיק עם פז"מ של לא פחות מ-23 שנה. ואז יתאפשר למערכת לעסוק בכל התיקים האחרים שמונחים על שולחנה, בין היתר גם של רופל עצמו. היינו כחולמים.

צרו איתנו קשר *5988