הורים בחברה הערבית - חסנו את ילדיכם

שיעור ההיענות הנמוך לחיסון השלישי בחברה הערבית חייב להדליק נורה אדומה בקרב ההורים, אם הם חפצים בניהול שגרת לימודים

חיסון לקורונה / צילום: Shutterstock, LookerStudio
חיסון לקורונה / צילום: Shutterstock, LookerStudio

כאזרח ערבי מודאג וכחבר בוועדת הקורונה לחברה הערבית הפועל רבות יחד עם רבים אחרים במאבק למיגור הקורונה, אני רואה לצערי עוד ועוד ערים ערביות שהופכות לאדומות כתוצאה מהגל הרביעי שלא נגמר עדיין - למרות ניצני האופטימיות שהפרשנים מנסים לתאר.

התחושה הרווחת בחברה הערבית היא של אדישות מוחלטת למה שקורה מסביבה בנושא הקורונה וממשיכים לזרום בהמוניהם לחתונות צפופות, והתכנסויות סגורות. גם תמונה עצובה של יולדת צעירה ערביה או של שלוש אחיות מבוגרות ערביות שנפטרו לאחרונה מקורונה לא שינו את תמונת המצב, שבה האזרחים הערבים בכלל והורי התלמידים בפרט לא לוקחים חלק משמעותי בהתמודדות עם המגפה הארורה ולא נוהרים בהמוניהם להתחסן ולחסן את ילדיהם.

התאכזבתי ולא התייאשתי

חשבתי לתומי כאב ערבי, שהמשפחות הערביות עמן אני נמנה ימהרו להתחסן לקראת פתיחת שנת הלימודים כדי שילדינו ילמדו בשקט ובשלווה בבתי הספר ללא צורך יותר בלימודי זום אכזריים שהורסים כל תקווה לחינוך בריא, ומביאים את ילדי התיכון בפרט לחסך נוראי בלימודים. לפעמים נוצר בי הרושם שהדבר היחידי שישכנע אותנו הערבים ללכת להתחסן הוא התו הירוק לנסיעות לחו"ל ולא בריאות המשפחה וחינוך ילדינו.

חשבתי לתומי שהמשפחה הערבייה דואגת בראש ובראשונה לילדיה גם אם העולם כולו יעמוד מולה. חשבתי והתאכזבתי ועדיין לא התייאשתי. אני רק תוהה איך אנחנו כחברה במיעוט יכולים להרשות לעצמנו לסכן את בריאותנו ובריאות ילדינו וזקנינו כאשר מול עיננו אנו נמצאים בשיאה של מלחמה של ממש הנובעת מאלימות בחברה הערבית שאין אנו רואים לה סוף.

האם אין די בחסך בביטחון האישי אותו אנו מרגישים? האם אין די בדשדוש הקיים בחינוך בבתי הספר בחברה הערבית אשר אינם מצליחים להרים ראש ולהביא את כל ילדינו לעתיד ורוד יותר? האם אין די במצב הסוציואקונומי הרעוע של רבים ממשפחותינו שהחמיר רבות בעקבות הקורונה? האם אין די בסטודנטים הערבים אשר אינם מצליחים להרים את הראש בלימודיהם בשנת הקורונה ונופלים בדרך בצורה מדאיגה מאוד? את זה אני יודע מקרוב כפרופסור באוניברסיטת ת"א, שם אני משמש כיו"ר הוועדה לשילוב ערבים ומתמודד עם סיפורים עצובים של קשיים יומיומיים.

האם אין די בפוליטיקה שזעזעה את שיתוף הפעולה שביננו והתפצלנו בשיאה של מערכה על בריאותנו ובריאות זקנינו? האם אין די בעובדה שאין אנו מצליחים למנוע את תופעת עישון הנרגילות בין ילדינו שגורמת לפגיעה קשה בפוריות צעירינו? האם אין די בכל הקשיים הנוראיים הללו ואנחנו בוחרים במו ידינו להעצים עוד יותר את החולי בתוך חברתנו?

איך אנחנו יכולים כהורים להביט ישר לתוך עיני ילדינו כאשר הם רואים שלא אכפת לנו מבריאותם ואין אנו לוקחים אותם בהמוניהם להתחסן כדי להגן עליהם? וכל זאת כאשר החיסונים נמצאים לכל דורש ללא תשלום וללא שום מגבלה לוגיסטית. איך אנו יכולים להסביר לילדינו שבגלל שהם לא מחוסנים עליהם לשבת בבידוד בזמן ששאר ילדי הכיתה ממשיכים את לימודיהם כרגיל? הלא ברור לכל שמלבד הפגיעה הבריאותית הקשה, הנזק שהקורונה גורמת הוא בלתי הפיך מבחינה חינוכית שכן מדובר במגפה לטווח ארוך אשר גורמת להפסדים נוראיים בחומר הלימודי בשלבים הכי קריטיים של התפתחות ילידנו.

לראות מה קורה בעולם

כדי לעודד את רוחנו עלינו לראות מה קורה מסביבנו בעולם שנכבה אט-אט והופך להיות מוכה קשות תחת עול המגפה. עולם עם מדינות שאינן מצליחות כלל להגיע לחיסון ראשון כמו מדינות אפריקה לעומת הפריבילגיה שבה אנחנו מקבלים את החיסון השלישי במתנה. עולם שבו נדבקים מתים בהמוניהם לעומת המאמצים האדירים של מערכת הרפואה המתקדמת בארץ שמצליחה להציל את רוב חולינו למרות שהצוות הרפואי קורס מעייפות ושחיקה. בעולם כזה אנחנו צריכים להיות בצד הבריא ולדאוג לילדינו שיוכלו להרים את הראש ולהרגיש בטוחים מספיק בכיתתם ובין חבריהם.

זה תלוי אך ורק בנו כהורים. הגיע הזמן שנצעד יחד כהורים אכפתיים ערבים כיהודים ולדאוג לחיסון ילדינו לפני שהמחלה הארורה הזו תמשיך לקטוף במפתיע את אהובינו ואת שכנינו.

הכותב הוא חוקר עמוד שדרה, פקולטה לרפואה באוניברסיטת תל אביב וחבר ועדת הקורונה לחברה הערבית

צרו איתנו קשר *5988