הסוגיות המשפטיות בדרך לפתרון: השב"כ יצטרף למאבק בפשיעה בחברה הערבית

הוויכוח על הכנסת השב"כ למאבק באלימות ובפשע בחברה הערבית בדרך להכרעה. מעשי הרצח האחרונים במהלך ימי החג נתנו עוד דחיפה להכנסת שירות הביטחון הכללי, על כליו הטכנולוגיים והיכולות המודיעיניות שלו, לתוך המאמץ הממשלתי.

השר לביטחון הפנים עמר בר-לב הוא מהמצדדים העיקריים בכך, ולאחרונה הוא יותר מרמז בהודעה שהופצה ברשתות החברתיות, "השב"כ יסייע". לגלובס נודע כי המהלכים להכנסת השב"כ לתמונה בעיצומם, וכי הנטייה המובהקת בדרג המדיני היא לשלב את השירות במאבק הזה.

אומנם מתנהלים עדיין דיונים, ויש היבטים רבים שנדונים: משפטיים, חוקיים, דמוקרטיים וציבוריים. לפי גורמים מדיניים, משרד היועץ המשפטי לממשלה אביחי מנדלבליט אמור לטפל במציאת הנוסחה במסגרת תיקוני חקיקה שיידרשו כדי להפנות את השב"כ - שייעודו בחקיקה הנוכחית הוא רק נגד פח"ע ( פעילות חבלנית עוינת) - גם לסיוע למשטרה בסוגיות של פשע ואלימות.

ראש השב"כ לא שש להתערב במאבק

החקיקה החדשה אמורה לשים את הגבולות בכל הקשור לזכויות האזרח ולפרטיות - אשר בענייני פח"ע גמישות יותר מאשר בסוגיות של פשע אזרחי רגיל. בר-לב ישב יותר מפעם אחת עם ראש הממשלה נפתלי בנט בסוגיה, ובפגישה אחת לא מזמן צורפו גם המפכ"ל קובי שבתאי וראש השב"כ הנוכחי נדב ארגמן.

ארגמן, יש לומר, לא נלהב בכלל לערב את השירות במאבק הזה וסבור כי יש לייחד את השבכ"כ לפח"ע בלבד. לפי תפיסתו - לשב"כ צריכה להיות מעורבות בסחר בנשק או בהברחת אמל"ח, לצד המאבק בפח"ע ובהתפרעויות לאומניות כפי שהיה לאחר אירועי "שומר החומות", אבל לא במאבקים בין משפחות הפשע הערביות או בין חמולות.

שני הנימוקים המרכזיים הם הסטת תשומת-הלב והמשאבים של השב"כ מהמאבק בטרור הפלסטיני; וגם סוגיית השמירה על הכלים והיכולות של שב"כ שנועדו למלחמה בטרור. חשיפה שלהם ושימוש נרחב עלולים לפגוע בכך ביעילותם במסגרת המאבק בטרור, שהוא הוא היעד שלשמו קיים השב"כ. 

 רה''מ נפתלי בנט עם ראש השב''כ היוצא, נדב ארגמן / צילום: יח''צ

אבל ארגמן עומד לסיים את תפקידו, ולגלובס נודע כי ראש הממשלה בנט העלה את הסוגיה בשיחותיו לקראת בחירת המועמדים להחלפת ארגמן, והגדיר זאת כאחת ממשימות הארגון. המועמד שנבחר, ר', מעורה מאוד בסוגיית החברה הערבית ובין השאר עסק באופן נרחב באירועי "שומר החומות" ובפיצוח כמה וכמה מאירועי האלימות הקשים כלפי יהודים בערים המעורבות וביישובים הערביים.

באירועים אז השתתפו, לפי הערכות גורמי הביטחון, כ-5,000 ערבים ישראלים, בין אם בהפגנות או באירועי התקיפה האלימים בנשק קר וחם כלפי יהודים. השב"כ נכנס לעובי הקורה, אף שגם הוא, כמו גורמי הממשל האחרים, הופתע מעוצמת האירועים בקרב ערביי ישראל. בתוך זמן קצר הצליחו אנשיו להביא מידע מקדים על אירועים שונים ולמנוע אותם, ולצד זה להיות הגורם המשמעותי ביותר בתפיסתם של חשודים בתקיפות האלימות, לרבות אלה שהסתיימו במעשי רצח או פציעות קשות.

התפר הפלילי-לאומני מעולם לא נראה הדוק יותר

לצד זה עלתה בחקירות המאומצות ובפעילות המודיעינית גם תופעה מעניינת, ולפיה רבים רבים ממשתתפי המהומות הקשות יותר הם גם פליליסטים, כלומר בעלי עבירות פליליות או חברי ארגוני פשע, ובעיקר כאלה שיש להם גישה קלה לנשק ותחמושת. התפר הפלילי-לאומני מעולם לא נראה הדוק יותר, ואם תרצו משמש כאן לטובתם של מצדדי הגברת המעורבות של השב"כ במאבק בפשע ובאלימות בחברה הערבית.

ומסתבר שמאז שיתוף-הפעולה בין השב"כ למשטרה נמשך והתרחב. בעקבות המידע שנאסף במהלך ואחרי "שומר החומות", מידע שהועבר למשטרה, תיקי החקירה נגד עבריינים וראשי ארגוני פשע בחברה הערבית התמלאו, ורבים מהם נעצרו. השיא היה במהלך מבצע "מכת חרב" של המשטרה - שנעשה בד-בבד עם ההכרזה על הקמת אגף "סיף" של המשטרה למאבק באלימות ובפשע בחברה הערבית.

במסגרת זו הוכרז על הצעדים הנוספים בנושא: תוספת 1,100 תקני כוח-אדם למשטרת ישראל, תקצוב הקמת שני מפלגים כלכליים להתמודדות עם תופעת סחיטת דמי החסות והפשיעה הכלכלית, אושרה הקמת תחנות משטרה תבור וג׳סר א-זרקא, עיבוי תחנות משטרה ונקודות משטרה בישובים ערביים, כולל בפזורה הבדואית, הרחבת פרויקט השיטור העירוני וכן הרחבת תוכנית Safe City לערים נוספות, בדגש על ערים מעורבות.

הרוח החיה בממשלה בעד שילוב שב"כ הוא כאמור השר עמר בר-לב, שמיומו הראשון בתפקיד השר לביטחון הפנים הדגיש כי מטרתו העיקרית היא המאבק בפשע ובאלימות בחברה הערבית.

מי שעשוי להתנגד לשילוב השב"כ הוא שר הביטחון בני גנץ, שאומנם לא מופקד ישירות על השב"כ, אבל עובד בממשק מולו במאבק בטרור הפלסטיני. בהיותו שר המשפטים בשלהי הקדנציה הקודמת, גנץ אומנם אישר לשב"כ את הרחבת פעילותו בשל אירועי "שומר החומות", אבל הדגיש כי מדובר במעורבות באירועי האלימות הלאומנית.

לפי נתוני עמותת יוזמות אברהם, 75 ערבים ישראלים נרצחו מראשית השנה, מספר המהווה כ-80% מכלל מעשי הרצח בישראל, פי ארבעה ממשקלם של ערביי ישראל באוכלוסייה. ברוב מכריע של מעשי הרצח נעשה שימוש בנשק חם. 47 מהנרצחים הם צעירים מתחת לגיל 30, ו-12 מהם - נשים.