המשטרה בחרה להעלים עין מהפשיעה בחברה הערבית – אנחנו משלמים את מחיר ההזנחה

המשטרה האמינה כל העת כי הפשיעה לא תזלוג אל החברה היהודית, ונתנה בעצם לארגוני הפשיעה להתנהל כאוטונומיה בתוך החברה הערבית, והם יכולים לעשות ככל העולה על נפשם - כל עוד הם פועלים בתוך הכפרים • כך נוצרה מציאות עגומה בה ארגוני הפשיעה פועלים באין מפריע, והאזרחים הערבים הם בני-ערובה

כפר קאסם / צילום: איל יצהר
כפר קאסם / צילום: איל יצהר

הנטייה הטבעית שלנו כבני אדם או אפילו ארגונים גדולים היא לא להתעמת עם הסיבות האמיתיות של המשברים, ותמיד לברוח ליד הגורל ולומר שהעניין יצא משליטה. כך כאשר אנשי ממשל מתייחסים לעניין הפשיעה בחברה הערבית - התגובה השגורה בפיהם היא ש"העניין יצא משליטה".

האמת היא אחרת. לא מדובר בעניין שיצא משליטה ואין למשטרה עוד יכולת לשלוט בו ולמגר את הפשיעה מהמגזר. האמת היא שמדובר בגולם הקם על יוצרו, והעניין מחזיר אותי לסיפור שחוויתי לפני יותר מ-25 שנים.

וכך היה: חבר מאוד מכובד מאחד הכפרים התקשר אליי ושאל אם יש לי דרך לברר מדוע המשטרה עצרה את השכן שלו, אדם מכובד ששימש בזמנו כמרצה באחת האוניברסיטאות, והוא סבר כי המשטרה עצרה אותו כיוון שהיה לו ויכוח יום לפני עם השכן שלו, ש"מחובר", כהגדרתו, למשטרה.

פניתי למכר וחבר שעד לא מכבר שימש כמפקד תחנת משטרה באזור, והייתי עד לשיחה בינו לבין קצין מהתחנה העוצרת. נדהמתי לשמוע את החבר שלי אומר לקצין: "כך חינכתי אותך? כמה פעמים אמרתי לכם - אם מדווחים לכם על אירוע באחד הכפרים, אל תמהרו להיכנס, תנו להם תחילה לכסח אחד את השני, וכשהעניין יירגע, תיכנסו כאילו לעשות סדר". זה פחות או יותר מה שזכור לי מהשיחה אשר הדהימה אותי אז בממדים משמעותיים.

המדהים יותר הוא שהמדיניות הלא כתובה הזו בפקודות המשטרה שרירה וקיימת עד היום.

המשטרה האמינה כל העת כי הפשיעה בחברה הערבית פוגעת אך ורק בתוככי החברה הערבית, וכל עוד היא מתרחשת בחצר האחורית של המדינה, רחוק מהעיניים, אז זה בסדר, ושימשיכו לפגוע אחד בשני.

המשטרה האמינה כל העת כי הפשיעה לא תזלוג אל החברה היהודית, ונתנה בעצם לארגוני הפשיעה להתנהל כאוטונומיה בתוך החברה הערבית, והם יכולים לעשות ככל העולה על נפשם - כל עוד הם פועלים בתוך הכפרים.

המצב הזה, יחד עם המצב הסוציו-אקונומי הנמוך ואיכות ורמת החיים הנחותה בכפרים הערביים, יצרו מציאות עגומה בחברה הערבית ולפיה ארגוני הפשיעה פועלים באין מפריע, והאזרחים הערבים הם בני-ערובה.

לאחרונה ועם התעצמות הפשיעה היא החלה לפגוע במשטרה עצמה. ארגוני הפשיעה לא סופרים את המשטרה ופועלים בתוך הכפרים ומחוצה להם כאילו אין משטרה. וכך הגולם קם על יוצרו.

לאחרונה המשטרה הגיעה לכלל הבנה שכל הגבולות נפרצו, ושאם היא לא תפעל ביעילות ובמהירות, זכות הקיום שלה עצמה בסכנה.

כיום ישנם תקציבים, ויש צורך אמיתי למגר את הפשיעה - השאלה היא אם יש רצון כן לטפל בסוגיה. אם הממשלה תקבל החלטה אמיתית שהגיע הזמן למגר את הפשיעה ותיתן למשטרה את היכולת לחסל אןתה - אזי קיים סיכוי שהחברה הערבית יתנקה מפשיעה, דבר שישליך באופן חיובי גם על כלל אזרחי המדיה, כי כאשר לשכן טוב אז טוב - גם לך ולהפך. 

הכותב הוא ראש מועצת חורפיש, לשעבר יו"ר פורום הרשויות הדרוזיות 

צרו איתנו קשר *5988