לפני שממהרים לשנות את מודל החקלאות הישראלי, כדאי לרגע להביט על המשבר הנוכחי באירופה

הזינוק במחירי הגז הטבעי עלה לכותרות השבוע, מלווה בחששות מהאטה כלכלית.
מה עומד מאחורי הזינוק במחירים? אפשר למצוא שלל סיבות: החורף הקודם דלדל את המאגרים האירופאים, רוחות חלשות הביאו לאספקה מאכזבת של אנרגיה מתחדשת, הביקוש הגובר לגז באסיה הביא לתחרות עולמית על גז נוזלי, רוסיה לא מגבירה את הייצור מסיבותיה שלה, ועוד ועוד. וכמובן, אנחנו נמצאים בעיצומה של התאוששות ממגפה עולמית שכמוה לא הייתה מזה מאה שנה, ועדיין משבשת את שרשרת האספקה העולמית.

ההפתעה הצפויה

כלומר, יש כאן מעין "סערה מושלמת" שבה שורה של גורמים מתאחדים לאירוע קיצון רב עוצמה. או, אם לבחור במטאפורה אחרת, ב"ברבור שחור", המונח אותו טבע ב-2007 בספרו הפיננסייר וההוגה נאסים טאלב, כדי לתאר אירוע דרמטי שאיש לא יכול היה לחזות.

המונח ברבור שחור הפך לפופולרי אחרי המשבר הפיננסי, שב לכותרות עם פרוץ מגפת הקורונה בשנה שעברה, וחזר לאחרונה לשימוש בבריטניה בעקבות משבר האנרגיה והחשש ממחסור בדלק שהביא לתורי ענק בתחנות הדלק בממלכה. אבל אלה לא בהכרח אירועים לא צפויים: בספר "הברבור השחור" עצמו, טאלב הזכיר תרחישי קיצון כמו משבר שיכה במערכת הפיננסית הגלובלית והמקושרת, או הסכנה הגוברת למגפה בעולם גלובלי. גם בבריטניה היו לא מעט התרעות על הפגיעות של שוק האנרגיה המקומי בשנים האחרונות.

כלומר, לא מדובר בהכרח בברבורים שחורים, אלא אולי ב"ברבורים לבנים" וצפויים לחלוטין. אם כי, כפי שטאלב הסביר בוועידה בתחילת השנה, מה שנראה צפוי לגמרי לאחד, עשוי להיות מפתיע לשני. הברבור השחור שלי הוא הברבור הלבן שלך.
כך או כך, זו הזדמנות לחזור שוב ללקח הכללי של טאלב: רצוי לפתח עמידות שתאפשר לנו להתמודד עם אירועי קיצון. מאגרי חירום, קיבולת עודפת, יותר הון עצמי, ביטוח ליום סגריר. כל מה שיאפשר לנו להתמודד עם תרחיש הקיצון שבוא יבוא.

הלקח שנשכח

הלקח של טאלב התחדד אחרי המשבר הפיננסי, ושוב בתחילת המגפה. מקבלי החלטות בכל העולם דיברו בשנה שעברה על הצורך לחזק את מערכת הבריאות ואת שרשראות האספקה העולמיות, ולהגביר את העמידות. גם כאן ב"גלובס" כתבנו על כך.

הבעיה היא שפיתוח עמידות לוקח זמן ורצוי לעשות את זה בשנים הטובות, ולא בשנים הרעות. הרי אחת הסיבות המוזכרות למחסור העכשווי באנרגיה באירופה היא הרצון למלא את המאגרים לקראת החורף, מה שמגביל עוד יותר את זמינות הגז, ורק מחמיר כרגע את המצב. לא בונים מתקנים לגז נוזלי כל כך מהר, ואם להידרש לדוגמה מדוברת אחרת, גם מפעלי שבבים לא קמים מהיום למחר.

חלק מהסיפור הוא מבנה השוק עצמו. פרשנית ה"פיננשייל טיימס", איזבלה קמינסקה, מצביעה על קווי דמיון בין בנק נורת'רן רוק שקרס ב-2008, לשוק האנרגיה התחרותי הבריטי: הבנק נשען על מימון לטווח קצר והעניק הלוואות לטווח ארוך, ומשווקי האנרגיה התחייבו למחירים יציבים אבל נשענו על אספקה תנודתית. הלקחים על הצורך בכריות ביטחון במערכת הפיננסית לא ייושמו בשוק האנרגיה.

ותיקי שוק האנרגיה לנארד היימן וויליאם טיליס מעלים נקודה דומה והולכים רחוק יותר: אין היגיון בקיום שלל משווקי אנרגיה בבריטניה, שיטה שעוצבה ברוח תאצ'ר ולא הוכיחה את עצמה. והיה גם מי שהצביע על הליברליזציה של שוק האנרגיה באירופה, שנועדה להפחית את התלות בחוזים ארוכי טווח מול רוסיה, אבל בדיעבד הכניסה יותר שבריריות למערכת.

כפי שעמיתי עמירם ברקת הסביר השבוע בפודקאסט "הצוללת", הדוגמאות הספציפיות האלה לא בהכרח רלוונטיות לישראל. יש לנו מאגרי גז משלנו, ובמקרה של חברת החשמל למשל, גם חוזים לטווח ארוך. אם יש כאן לקח, הוא לגוון את מקורות האנרגיה שלנו.
כפי שקמינסקה מדגישה, מעבר לסיפור הבריטי הספציפי, יש כאן מגמה כללית יותר, של הישענות על שרשראות אספקה פגיעות. וגם בהקשר שלנו, מתחדד הצורך להביא בחשבון תרחישי קיצון, שבימינו כבר לא נראים כל כך קיצוניים, כאשר מתכננים כאן רפורמות. אם קשה לפתח עמידות בדיעבד, צריך לחשוב היטב לפני שמכניסים שבריריות למערכת.

למשל, להביא בחשבון אזהרות כמו אלה של חברי הפקולטה לחקלאות של האוניברסיטה העברית במכתב פומבי שפירסמו באוגוסט. פרופ' איל קמחי, איש הפקולטה וסגן נשיא מוסד שורש למחקר כלכלי-חברתי, מסביר כי רפורמה בחקלאות, שתיתן משקל גדול לייבוא ממדינות כמו ירדן, מצרים וטורקיה, כוללת סיכונים שלא קשורים רק ליחסים הפוליטיים עם המדינות האלה, אלא גם לכך שהן "רגישות יותר לשינויי אקלים".

מהאנרגיה לחקלאות

האם האנלוגיה בין שוק האנרגיה לשוק החקלאות בכלל רלוונטית? פרופ' קמחי מסביר בשיחה עם גלובס שיש מקום להשוואה. "כשאין בעיות אתה אומר 'נחסוך שני גרוש', וכשיש מחסור, הבעיות צצות. כל התחזיות אומרות שתהיה לך אספקת גז הולכת וגדלה, ושממילא נעבור לאנרגיות מתחדשות, אז למה לחתום חוזים ארוכי טווח. ואילו כשיש משבר מסתבר שאולי עדיף חוזים ארוכי טווח, שהם כמו ביטוח מפני תנודות במחיר".
"בחקלאות", הוא ממשיך, "אין חוזים ארוכי טווח. אתה יכול לחתום חוזים, אבל אין דרך לוודא שהם יתקיימו, והם עלולים להיות בעייתיים מבחינת הכמות והמחיר".

גורל הרפורמה בחקלאות עדיין בדיונים, וקמחי מעיד שהוא "מעדיף להיות נביא זעם ולהתבדות". הוא מזהיר שמסוכן להסתכל על החקלאות דרך "החור של הגרוש", ובעיקר חושש מרפורמות גורפות. לשיטתו, "צריך להתקדם בזהירות", לבחון כל ענף גידול לגופו, ואולי להתחיל את הרפורמה בפיילוט על גידול אחד, במקום להצטער בדיעבד. הוא מזכיר, לקינוח, שמעורבים כאן סיכונים שכלל אינם בידינו. "שוק החקלאות", אומר קמחי, "הוא לא שוק בשליטה של יצרנים או של משווקים. מזג האוויר שולט בשוק הזה, ולכן צריך להסתכל עליו בזהירות".