מוסי רז "לא מכיר אף התנחלות שאושרה בממשלה". הנה כמה

איך התנחלות נולדת? לא תמיד בהחלטת ממשלה. אבל רובן אושרו בממשלה • המשרוקית של גלובס

סוגיית ההתנחלות אביתר מסומנת כאחד המוקשים שעלולים לטלטל את הקואליציה בה חברות מפלגות מימין ומשמאל. כשח"כ מוסי רז ממרצ נדרש לסוגיה הוא הביע את התנגדותו להסדרת היישוב, והוסיף כי ממילא ההתנחלויות לא מאושרות בכנסת או בממשלה. "אנחנו מדברים על השטחים הכבושים ששם יש שליט אחד כל יכול שזה שר הביטחון. אני לא מכיר אף התנחלות שהצביעו עליה בממשלה או בכנסת, אין דבר כזה, זה לא קרה אף פעם", הוא אמר למגישים מנדי גרוזמן ואלי ביתאן בכאן מורשת.

ההתנחלויות, ישובים בהם מתגוררים אזרחים ישראלים למרות שהם נמצאים בשטח שמעולם לא סופח לישראל, הן ללא ספק סיפור חריג. הקמתן מלווה בהיסטוריה של מאבקים פוליטיים ואין ספק שלפחות חלקן הוקמו בדרכים מאוד לא שגרתיות. אבל האם אין ולו התנחלות אחת שהוקמה בהחלטת ממשלה?

את הבדיקה שלנו בחרנו להתחיל דווקא מהתנחלויות שלא קיימות עוד, אלה שהוקמו ברצועת עזה החל משנות השבעים ופונו ב-2005 במסגרת ההתנתקות. היישובים הראשונים ברצועה, נצרים וכפר דרום, עלו על הקרקע לראשונה כהיאחזויות נח"ל, על פי החלטה של ממשלת גולדה מאיר מ-1970. בהמשך, תחת ממשלתו הראשונה של רבין, הן אוזרחו יחד עם נקודות נוספות. לפי מאמר מחקרי שפורסם בכתב העת "מחקרי יהודה ושומרון" בהוצאת אוניברסיטת אריאל, גם יתר ההתנחלויות ברצועה הוקמו על פי החלטות הממשלות השונות שהגיעו לאחר מכן.

ומה קורה ביהודה ושומרון שבהן ישראל עדיין מחזיקה? לפי נתוני הלמ"ס, חיים כיום בשטחים הללו יותר מ-440 אלף ישראלים. כ-45% מהם מתרכזים בארבע ערים: מעלה אדומים, אריאל, ביתר עילית ומודיעין עילית. העיר אריאל, למשל, הוקמה ב-1978 בהחלטת ממשלה. כך גם מעלה אדומים שהחלה כאזור תעשייה שכלל גם "מגורים לעובדים" עוד בימי ממשלת המערך, בין היתר כחלק מחזונו של יגאל אלון, והפכה ל"יישוב עירוני" בהחלטה מימי ממשלת בגין. אותה ממשלה החליטה באוגוסט 1980 גם על הקמת העיר החרדית ביתר עילית. העיר מודיעין עילית מתאימה אולי יותר להגדרתו של רז על רקע העובדה שלפחות בתחילת דרכה היא נבנתה על קרקעות פרטיות ללא ליווי ממשלתי, ורק בהמשך הוכרה על ידי המדינה.

למעשה, כפי שהסביר לנו ד"ר שאול אריאלי, אל"מ במיל', חוקר ומומחה בתחום הסכסוך הישראלי-פלסטיני, לגבי "הרוב המכריע של 127 ההתנחלויות (כולל אלה שפונו בעזה), הייתה החלטת ממשלה". לדבריו, השינוי המרכזי בנושא חל דווקא בעשורים האחרונים, כשהחל מסוף שנות התשעים וראשית שנות ה-2000 הוקמו בין 100 ל-120 מאחזים לא חוקיים, שעלו על פני הקרקע ללא כל החלטת ממשלה.

חלק קטן יחסית מהמאחזים הללו "הולבן" בהמשך, בעיקר כשכונות של התנחלויות קיימות ולא על ידי הכרה בהן כהתנחלויות חדשות. אריאלי הזכיר בהקשר זה את "דוח ששון" ו"דוח אדמונד לוי" שציינו בצורה מפורשת שהחטיבה להתיישבות לקחה לעצמה סמכויות של הממשלה שלא כחוק והיא זו שהחליטה על הקמת יישובים כמאחזים לא חוקיים; ושהדרג המדיני העלים עין וחלקו אף תמך בהקצאת משאבים לטובת המאחזים הללו.

בתום הסקירה ההיסטורית הזאת פנינו לרז, שמסר לנו כך: "הטענה המרכזית שלי הייתה ששר הביטחון הוא הריבון בשטח, ואין צורך בהחלטת ממשלה או כנסת להקמת התנחלות. אכן לא היו התנחלויות שהוקמו בהחלטה של הכנסת, והתנחלויות שהוכרו או אושרו בדיעבד על ידי הממשלה גם הן לא הוקמו על ידה. ייתכן שישנן התנחלויות שהוקמו על ידי החלטת ממשלה, (אבל) אם יש אפילו התנחלות אחת שהוקמה ללא החלטת ממשלה - טענתי העיקרית, שהתנחלויות מוקמות לא בהחלטת ממשלה, עומדת בעינה".

בשורה התחתונה: דבריו של רז לא נכונים ברובם. ראשיתו של מפעל ההתנחלות הוא ביישובים שהוקמו בהחלטות של ממשלות המערך, ובהמשך של ממשלות הליכוד. לפי הערכת ד"ר אריאלי רוב ההתנחלויות אושרו בצורה כזאת או אחרת על ידי הממשלות. בעשורים האחרונים הוקמו בשטחים עשרות רבות של "מאחזים לא חוקיים" ללא כל החלטת ממשלה.

לבדיקה המלאה לחצו כאן

מפלגה: מרצ
תכנית: מנדי ביתאן, כאן תרבות
תאריך: 13.10.21
ציטוט: "אני לא מכיר אף התנחלות שהצביעו עליה בממשלה או בכנסת, אין דבר כזה"
ציון: לא נכון ברובו

ח"כ מוסי רז ממפלגת מרצ מתח ביקורת על מדיניות הממשלה בנוגע לבנייה בהתנחלויות. רז התראיין בתוכנית מנדי ביתאן ב-13.10.21 ואמר בהמשך להסכם הפשרה בנוגע להכרה בהתנחלות אביתר: "(הקמת התנחלויות) זה לא מגיע להצבעה בקואליציה, אנחנו לא מדברים על מדינה דמוקרטית, אנחנו מדברים על השטחים הכבושים ששם יש שליט אחד כל יכול שזה שר הביטחון. אני לא מכיר אף התנחלות שהצביעו עליה בממשלה או בכנסת, אין דבר כזה, זה לא קרה אף פעם...אבל אף התנחלות לא הוקמה, לפחות לא שאני מכיר, וגם אם כן יש אחת". יצאנו לבדוק ולרענן את זכרונו של רז.

כבר מחיפוש קצר מצאנו החלטת ממשלה מספטמבר 2019 על הקמת יישוב חדש בדרום בקעת הירדן - מבואות יריחו. שנה וחצי לפני כן, בפברואר 2018, אישרה הממשלה הקמה של יישוב חדש דרום-מזרחית ליישוב קדומים בשומרון, בסמוך לכביש 60. נזכיר גם את אישור הממשלה מספטמבר 2017 על העברת כספים לטובת הקמת ההתנחלות עמיחי, שהוקמה בפועל במרץ 2018, למפוני עמונה בעמק שילה אשר ממוקם צפון-מזרחית לעיר רמאללה. אם כך, ישנן כבר שלוש דוגמאות לפחות מהשנים האחרונות. לכן, פנינו לדוברת של ח"כ רז על מנת להבין מדוע אמר שהמדינה מעולם לא הצביעה על הכרה בהתנחלות, ונענינו כי גם אם יש אחת שכן אושרה על ידי הכנסת היא היוצאת מן הכלל. אך כאמור מצאנו כבר שלוש רק מהשנים האחרונות.

השטחים הכבושים, כפי שנהוג לקרוא להם, או השטחים שמעבר לקו הירוק כוללים את אזור יהודה ושומרון ובקעת הירדן ועד ההתנתקות ב-2005 כללו גם את רצועת עזה. מאמר מחקרי שפורסם בכתב העת "מחקרי יהודה ושומרון" בהוצאת אוניברסיטת אריאל מציג סקירה היסטורית של מדיניות ממשלות ישראל כלפי ההתיישבות היהודית בחבל עזה בשנים 1967–2005. לפי הכתוב במאמר, בשנים אלו הוקמו ברצועת עזרה 21 יישובים בהחלטת ממשלות ישראל השונות ובתמיכתן. כך למשל, המאחזים הראשונים שהוקמו בהחלטת ממשלת ישראל היו נצרים וכפר דרום ב-1970, כשראש הממשלה הייתה גולדה מאיר. האחרונים שבהם הם המאחזים שירת הים וכרם עצמונה שקיבלו אישור ממשלה במאי 2005, כשאריאל שרון היה רוה"מ, ממש כמה חודשים לפני שפונו, יחד עם שאר המאחזים ברצועה, על ידי אותו הממשלה ממש במסגרת "תכנית ההתנתקות".

גם בבקעה יש מספר יישובים שאושרו בהחלטת ממשלה. דוח של ארגון בצלם מ-2011 מראה כי כבר בתחילת 1968 הוקמו שתי ההתנחלויות הראשונות באזור בעקבות החלטת ממשלה 217 - מחולה, שהוקמה בצפון בקעת הירדן, וקלי"ה, שהוקמה בצפון ים המלח. בנוסף אליהן יש עוד מספר לא מועט של יישובים, שאיזרוחם אושר בהחלטות ממשלה, כגון: פצאל, חמרה, בקעות, נתיב הגדוד, תומר, יפית, נעמה ועוד. המאחז הצעיר ביותר הוא, כפי שכבר ציינו, מבואות יריחו. באותו הדוח גם מצויינים מספר מאחזים שאושרו בהחלטות ממשלה והממוקמים גיאוגרפית בשטח הבקעה, אך שייכים למועצה אזורית מטה בנימין כדוגמת כוכב השחר ורימונים.

נחזור ליהודה ושומרון, שהרי שם נמצאת ההתנחלות איתמר, ממנה התחיל הראיון של ח"כ רז ודבריו נאמרו בהקשרה. לפי נתוני הלמ"ס, חיים כיום ביהודה ושומרון מעל 440 אלף ישראלים, קצת פחות ממחצית מהם (194 אלף) מתגוררים בארבע ערים מרכזיות: מודיעין עילית, ביתר עילית, אריאל ומעלה אדומים. פרט למודיעין עילית, שלוש הערים האחרות אושרו בהחלטת ממשלה. כך למשל, באוגוסט 1980 החליטה ממשלת ישראל החלטה עקרונית על הקמת העיר החרדית ביתר עילית. בפועל, עברו שמונה שנים בין החלטה ועד להקמה, כך שבשנת 88 החלו בעבודות בשטח והמשפחות הראשונות נכנסו לגור בעיר ב-1990.

גם העיר אריאל הוקמה בחודש אוגוסט, מספר שנים טרם הקמת מודיעין עילית, ב-1978 על פי החלטת ממשלת ישראל. המתיישבים הראשונים היו 40 משפחות של עובדי התעשייה הצבאית והאווירית. עיר נוספת שהוקמה באישור הממשלה היא מעלה אדומים, עליה דובר כבר ב"תכנית אלון", תכנית לחלוקת השטחים שנכבשו במלחמת ששת הימים, שיזם יגאל אלון ב-1967 והייתה בעלת השפעה מרכזית על מדיניות ההתיישבות באיו"ש ובעזה. העיר החלה כאזור תעשיה עם מגורי עובדים שהוקמו בהחלטת ממשלה ב-1974 ולאחר מכן בהחלטת ממשלה נוספת מאוגוסט 1977 הוחלט להקים את מעלה אדומים כיישוב עירוני בסמוך לאזור התעשיה.

האחרונה מבין ארבע הערים, העיר מודיעין עילית, החלה בניגוד לאחרות כמיזם פרטי של יזמי נדל"ן חרדים ב-1990, ללא תמיכת המדינה. העיר הוכרה כמועצה מקומית ב-1996 וקיבלה הכרה כעיר בשנת 2008 על ידי שר הפנים דאז, מאיר שטרית, בהמלצת אלוף פיקוד המרכז באותו הזמן, גדי שמני ובתמיכת שר הביטחון, אהוד ברק, אך לא הייתה החלטת ממשלה רשמית בנושא.

לאור הממצאים, פנינו שוב לדוברת ח"כ רז ששלחה לנו את תגובתו: "הטענה המרכזית שלי היתה ששר הביטחון הוא הריבון בשטח, ואין צורך בהחלטת ממשלה או כנסת להקמת התנחלות. אכן לא היו התנחלויות שהוקמו בהחלטה של הכנסת, והתנחלות שהוכרו או אושרו בדיעבד על ידי הממשלה גם הן לא הוקמו על ידה. ייתכן שישנן התנחלויות שהוקמו על ידי החלטת ממשלה. אם יש אפילו התנחלות אחת שהוקמה ללא החלטת ממשלה טענתי העיקרית, שהתנחלויות מוקמות לא בהחלטת ממשלה, עומדת בעינה". כלומר, אם באמירתו המקורית של רז בראיון ברדיו הוא אמר שאין התנחלויות שהוקמו בהחלטת ממשלה או באישור הכנסת ואם יש אחת כזאת אז היא חריגה, כעת הופך רז את דבריו ואומר כי מספיק שיש דוגמא אחת להתנחלות שלא הוקמה בהחלטת ממשלה והדבר מספיק על מנת להוכיח את טענתו.

לא הסתפקנו בנתונים שמצאנו ופנינו לד"ר שאול אריאלי, אל"מ (במיל'), חוקר ומומחה בתחום הסכסוך הישראלי-פלסטיני. תחילה שאלנו לגבי סמכויות הממשלה והכנסת בנוגע להקמת התנחלויות ועל כך נעננו: "הכנסת לא הצביעה על הקמת התנחלויות משום שהיא לא נדרשת לכך. ההקמה נעשית על ידי החלטות ממשלה". עוד המשיך ואמר שיש להבדיל בין מאחז לא חוקי, שלא הוקם בהחלטת ממשלה, לבין התנחלות חוקית, שהוקמה בהחלטת ממשלה. לגבי מספרים ענה אריאלי כי "הרוב המכריע של 127 ההתנחלויות שקיימות באיו"ש וכמה שפונו מעזה, הייתה עליהם החלטת ממשלה (אשכול, גולדה, רבין ועוד)... מבחינת המאחזים הלא חוקיים, שכול אלה הוקמו ללא החלטת ממשלה (בסך הכל הוקמו כ-100-120 מאחזים כאלו), אבל ממשלות נתניהו האחרונות "הלבינו" כ-22 מתוכם, כלומר, נתנו לזה הכרה בדיעבד בהחלטת ממשלה. רוב אלו שהוכרו הם שכונות בתוך התנחלויות קיימות ורק 3 אושרו כהתנחלויות עצמאיות- ברוכין, רחלים וסנסנה ועוד שתיים שהוכרו כחוות". עוד ציין כי "לגבי המאחזים, הם חלק מתוכנית סדורה שנקראת "תוכנית מערכי העל של ההתיישבות" שהוצעה על ידי חטיבת ההתיישבות של ההסתדרות הציונית ב-1997 בתגובה להסכמי אוסלו.

רובם המכריע הוקמו בעקבות התכנית במטרה להשתלט על כביש 60 ולהרחיב את הגושים הקיימים… ישנם 2 דוחות בנושא, דוח ששון ודוח אדמונד לוי, המציינים בצורה מפורשת שני דברים חשובים - שהחטיבה להתיישבות לקחה לעצמה סמכויות של הממשלה שלא כחוק והיא החליטה על הקמת יישובים כמאחזים לא חוקיים; ושהדרג המדיני העלים עין וחלקו אפילו תמך בהקצאת משאבים לטובת המאחזים הלא חוקיים. גם דוח מבקר המדינה מהשנים 2003-2004 מראה איך משרד השיכון והבינוי הקצה כסף רב לטובת המאחזים הלא חוקיים".

לסיכום, ראשיתו של מפעל ההתנחלות הוא ביישובים שהוקמו בהחלטות של ממשלות המערך, ובהמשך של ממשלות הליכוד. לפי הערכת ד"ר אריאלי רוב ההתנחלויות אושרו בצורה כזאת או אחרת על ידי הממשלות. בעשורים האחרונים הוקמו בשטחים עשרות רבות של "מאחזים לא חוקיים" ללא כל החלטת ממשלה. לכן דבריו של רז לא נכונים ברובם.

תחקיר: טלאור שמש