התחזקות השקל: משרד האוצר נמצא בצומת דרכים

בנק ישראל אינו הכתובת למשבר בשער החליפין, וסיוע כלכלי שיחולק בסיטונאות לחברות היצואניות לא יביא לפתרון המשבר • על משרד האוצר לזנוח את החששות ולקחת חלק אקטיבי בפתרון

שר האוצר אביגדור ליברמן / צילום: יניב נדב, דוברות הכנסת
שר האוצר אביגדור ליברמן / צילום: יניב נדב, דוברות הכנסת

בנק ישראל אינו הכתובת למשבר שער החליפין. זה אולי נשמע משונה למי שהתרגל למצב שבו בכל פעם שהדולר קורס, והוא קורס כבר כמעט 20 שנה, בנק ישראל נקרא להציל את המולדת.

המשך הפעילות שנקראת בשפה המכובסת "התערבות בנק ישראל בשווקים", היא לא יותר מבניית הר אין סופי של דולרים והוא לא שונה מהרעיון הנואל של שר האוצר לשעבר לחלק כסף מהליקופטרים. מפזרים כסף לכולם, למי שצריך ולמי שלא. זה הוא לא רק צעד מטופש, אלא גם יקר להחריד.

בנק ישראל מיצה את פעולתו וזה זמנו של משרד האוצר. לא רק שבאוצר יודעים זאת, אפילו ידועה להם הדרך הנדרשת לביצוע המשימה. הבעיה היחידה היא שמשרד האוצר לא רוצה לפעול, שמא יאשימו אותו באיזה אנטי קפיטליזם.

וכעת, ישנם שלושה תרחישים לשער החליפין של השקל:

הראשון, של תנועת 'V', לפיו שע"ח יחזור ויעלה בעתיד הקרוב, מעצמו, או כתוצאה מאיזה כוח חיצוני ואז וודאי יוכל להשתבח האוצר על זה שלא עשה כלום.

השני הוא של תנועת 'L', שע"ח ירד ויישאר כך לשנים רבות ואז, ממש כמו בשינויי אקלים, לא תהיה ברירה אלא לקלוט את זרם הפליטים מתעשיית היצוא לשעבר וגם כאן, יוכל האוצר למשוך בכתפיים ולהגיד שלא היה מה לעשות.

הבעיה היא שדווקא התרחיש השלישי, של משבר ארוך ומייסר אבל לאו דווקא אין סופי, הוא התרחיש הסביר ביותר. דמיינו שזה יהיה כמו משבר הקורונה, שנה, שנתיים או שלוש של משבר ארוך, וממש כמוה יש מה לעשות ויש מחיר לאי עשייה.

למרות שהמדינה התערבה נמרצות כמעט בכל פלח שוק בתקופת הקורונה, ולא היססה להוציא עשרות מיליארדים בהינף יד סוציאליסטי למופת, אף שערה מבלוריתה התחרותית של ישראל לא נפגם. עובדה: צפי ל-50 מיליארד דולר של השקעות זרות בשנת 2021 מול מיליארד דולר 22 בשנת 2018, מעידים יותר מכל מודל כלכלי שאפשר לקיים פלחי שוק תחרותיים ביותר בכפיפה אחת על סיוע ממשלתי, כל עוד הוא ניתן בחוכמה ובמדויק.

מחקר שבוצע עבור משרד המדע רק לפני חצי שנה ע"י פרופ' אגמון, ד"ר מסיקה ואנוכי הראה כי ניתן למקד בקלות את החברות עתירות היצוא - שאינן חברות הייטק ולכן רווחיותן פחות גבוהה והן רגישות יותר לשינויים בשער החליפין. ניתן להעמיד את מספר החברות בלא יותר מכמה מאות חברות. ההפסדים לחברות הללו, נחשבים למכה שהחברות לא יכולות לשאת בלי סכנה ממשית לסגירתן. כשחברה כזו נסגרת, קשה מאד לפתוח אותה מחדש, גם עם שע"ח ישוב ל-3.5.

אמת , אולי לא צפויים פיטורין המוניים, אבל אין דין מאה מפוטרי הייטק במרכז הארץ כדין מאה מפוטרי שכר ממוצע ממפעל בפריפריה. מאיפה תמצא תעסוקה חליפית לכמה אלפי עובדי מיד-טק מקצועיים?

לא רק למי אלא גם אין יכול וצריך להיות כירורגי ויעיל : כל עוד שער הדולר נותר מתחת לסף מסוים, תשלם המדינה במקום החברה היצואנית חלק מתשלומי הביטוח הלאומי של העובדים או חלק מהארנונה או חשבון החשמל או כל קומבינציה דומה. עלות המהלך תימדד במאות מיליוני ש"ח, הרבה פחות מהנזק מסגירת מפעלים ובטח פחות מעלות ההתערבות של בנק ישראל וכמו שראינו ממשבר הקורונה: בלי שום נזק אמיתי למודל השוק התחרותי.

הכותב הוא ראש ההתמחות במימון, הקריה האקדמית אונו

צרו איתנו קשר *5988