שר האוצר רוצה לנקות את החופים, ומי ישלם? העניים ביותר בחברה הישראלית

המס על כלים חד-פעמיים נראה כמו אמצעי לקידום מטרה ראויה, אבל בחינה נוספת מעלה סימני שאלה גדולים

מחלקת חד''פ בסופר / צילום: תמר מצפי
מחלקת חד''פ בסופר / צילום: תמר מצפי

בתחילת החודש נכנס לתוקף מס קנייה על כלים חד פעמיים מפלסטיק כגון צלחות, כוסות וסכו"מ. בעקבות המס, מחיר הכלים הוכפל. יוזמי החוק מעריכים שהשימוש בהם יצטמצם בחצי, וכך נלכלך פחות ונייצר פחות פסולת. המתנגדים טוענים שמדובר ב'גזירה' על משפחות ברוכות ילדים ומעוטות הכנסה. לעניות דעתי, אלה ואלה מגזימים.

מס הקניה יהיה בשיעור של 11 שקל לק"ג כלים ויחול על כלי פלסטיק 'דקים', כלומר כוסות, צלחות וקערות בעובי פחות מ-2 מ"מ וסכו"ם בעובי פחות מ-1.2 מ"מ. מטרת המס היא לחנך את הציבור שיפסיק להשתמש בחד-פעמי. קל להצדיק את המטרה: ישראלים משתמשים בממוצע ב-7.5 ק"ג של כלים חד פעמיים בשנה, פי חמישה מאשר במדינות המערב. הכלים הופכים לפסולת, מעמיסים על המטמנות ובמקרים רבים נזרקים ברשות הרבים: כחמישית מהפסולת בשטחים הפתוחים בישראל מקורה בכלים חד פעמיים ו-90% מהפסולת בחופי הים. האם בזכות החוק יתנקו חופי הים? נחיה ונראה, יש כמה אפשרויות סבירות:

אם בניגוד להערכות, השימוש לא יצטמצם באופן משמעותי, נגלה שהטלנו מס בשווי מאות מיליוני שקלים בשנה דווקא על השכבות החלשות. לא מועיל ולא צודק.

אם הציבור יתנהג על פי ההערכות, יפחת בחצי השימוש בכלים חד פעמיים אולם פסולת הפלסטיק שאנו מייצרים לא תפחת בחצי. כ-94% מפסולת הפלסטיק מקורה באריזות של מוצרים, עליהן לא חל המס המדובר וממילא השימוש בהן לא עומד לקטון בעתיד הקרוב. מישהו רוצה לקנות בסופרמרקט חטיף, קפה או פסטה ללא אריזה וללא שקית? פשוט לקחת אותו בידיים מערימה ענקית שכולם נגעו בה? מובן שלא. כיוון שכך, על פי ההערכות האופטימיות מדובר על הפחתה של 3% בלבד מהפסולת. מדובר בכמות מכובדת, אבל נראה שאף אחד לא יבחין בכך.

האם נציל את חופי הים? כנראה שלא. סביר בהחלט שמשפחות ברוכות ילדים יקנו מדיח או יתחילו לשטוף כלים. לא סביר שהמבקרים בגנים ציבוריים ובחופי הים יסחבו איתם בנוסף לאוכל גם צלחות רב פעמיות. מי שהולך לחוף או לפארק ימשיך להשתמש בחד-פעמי למרות הכפלת המחיר, וחלק מהמבקרים ימשיכו בנוהג הנפוץ במקומותינו להשליך אותם ברשות הרבים. הבעיה הזאת היא יותר תרבותית מאשר סביבתית, ומס קניה לא יפתור אותה.

ומה יעשה מי שיתעקש בכל זאת להמשיך להשתמש בחד-פעמי? אפשר להזמין מחו"ל ואפשר גם לרכוש בשכם או ברמאללה. אם רבים ינהגו כך, המדינה כולה עלולה לשלם ביוקר על מס הקניה הזה. אפשרות אחרת תהיה לקנות צלחות פלסטיק בעובי של יותר מ-2 מ"מ. אמנם הן יקרות יותר, אבל לא פי שניים. ממילא מחיר הפלסטיק הוא חלק קטן מאוד מעלות המוצר. בצורה כזו יוכלו הצרכנים העקשנים לקנות בדיוק אותה כמות צלחות, במחיר מעט יקר יותר, מבלי לשלם את המס. ומה לגבי הנזק הסביבתי? הוא יהיה גדול בהרבה כי כעת כל צלחת תהיה גדולה וכבדה יותר ותיצור יותר פסולת.

אם אכן צריכת הכלים החד פעמיים תפחת באופן משמעותי, נוכל להתגאות בכך שאנחנו חסכניים יותר מבעבר בהיבט של יצור פסולת, אך בזבזניים יותר בהיבט של צריכת מים וחשמל ויצור פסולת מי ביוב. האם זוהי תוצאה חיובית בשביל מדינה חצי מדברית? כדאי לחשוב על זה בפעם הבאה שנשתה כוס קפה במשרד, אחרי שנשטוף אותה פעמיים ביסודיות, כי אנחנו לא סומכים על השטיפה של מי ששתה בה לפנינו.

הכותב הוא חוקר בפורום קהלת וממייסדי מיזם "שולה המוקשים"

צרו איתנו קשר *5988