"האשליה הכי גדולה היא שגוגל ופייסבוק הם בחינם - אנחנו משלמים במידע ואובדן הפרטיות"

נציבת שירות התחרות באיחוד האירופי, מרגרט וסטגאר, מי שהייתה ההשראה לסדרה הדנית "בורגן", ונחשבת ל"איום הגדול ביותר על ענקיות הטק באירופה" בזכות הקנסות במיליארדים שהיא הטילה עליהן והשינויים הרגולטוריים שהיא מכוונת אליהם, מתייחסת בשיחה עם גלובס, להתנהגות המונופוליסטית של החברות ("מה שאתה כצרכן מפסיד הוא חדשנות"), מדברת על תחקירי פייסבוק שזעזעו את העולם ("זו התנהלות מכוונת ולא בריאה שחייבת להיות מבוקרת על ידי גוף חיצוני"), מביעה את אחד החששות הגדולים שלה ("לא קשה לדמיין איך הגבולות המגנים על הדמוקרטיה יכולים לקרוס") ומגדירה את המטרה ("להגדיר את חוקי המשחק בצורה טובה יותר")

אסף אוני, ברלין

מרגרטה וסטאגר כבר לא מגיעה לפגישות על אופניים. הפוליטיקאית הדנית, ששימשה השראה לדמותה של בריגיטה ניובורג בסדרת הטלוויזיה "בורגן", כבר במקום אחר. במקום קופנהגן והתככים הפנים־דניים היא מדלגת בין בריסל לבירות אירופיות, עם ביקורים תכופים בניו יורק ובסן פרנסיסקו, בדיונים על מיליארדי דולרים ובפגישות עם מנהלי חברות הטכנולוגיה הגדולות ביותר בעולם. בצהרי יום סתווי אחד בחודש שעבר היא ירדה מוואן חדיש, שעצר את התנועה בשדרות אונטר-דן־לינדן שבלב ברלין, מלווה בארבעה עוזרים ומאבטחים, ונכנסה לאוניברסיטת הומבולדט.

וסטאגר לחצה ידיים לצמרת האוניברסיטה הגרמנית היוקרתית, שירדה לחצר לקבל את פניה, ואז עלתה והתיישבה בשורה הראשונה של אולם ההרצאות המרכזי. באופן רשמי, היא מכהנת כסגנית נשיאת נציבות האיחוד האירופי וכנציבת האיחוד לענייני תחרות. באופן פחות פורמלי, היא הדמות המובילה את הקרב האירופי שמתנהל בשנים האחרונות נגד ענקיות הטכנולוגיה האמריקאיות.

וסטאגר, בת 53, נמצאת רוב הזמן בבריסל. היא מתמודדת מול מאמצי הלוביזם האדירים של חמש ענקיות הטכנולוגיה - גוגל, פייסבוק, אפל, מיקרוסופט ואמזון - ששינו את הסדר והכלכלה העולמיים.

מבחינת אירופה, הקרב עוסק בניסיון לרסן את הכוח וההשפעה העצומה של החברות האמריקאיות הללו על החיים והעסקים ביבשת. בעבור החברות, הקרב כרוך באובדן אפשרי של מיליארדי דולרים, בשינוי מודלים עסקיים ואולי אפילו באיום קיומי. וסטאגר היא זו שנמצאת בחזית.

ראשונה בקו החזית מול חברות הטק

כ־200 סטודנטים ואורחים מילאו כמעט כל מקום ריק באולם ההרצאות. וסטאגר (שנקראת כך מחוץ לדנמרק, בה נהגה שמה וסטאייר), נחשבת לפוליטיקאית מוערכת בציבור האירופי. היא אחת הדמויות המוכרות ביותר בשורה של בעלי תפקיד אנונימיים ברובם הפועלים בבריסל. היא נתפסת לעתים כמי שמנסה להשיב קצת צדק ושליטה ליבשת המרגישה כי היא נופלת קורבן להתקדמות הטכנולוגית. מטרת הביקור בברלין היה לשאת את "נאום הומבולדט לאירופה", מסורת שנתית באוניברסיטה היוקרתית.

כותרת הנאום הייתה "ערכים דמוקרטיים באירופה דיגיטלית", אך במהרה התברר כי מדובר למעשה בדיווח מחזית הקרב המתנהל כיום מול חברות הטכנולוגיה. בכמה משפטים ברורים ובשיחה שקיימה לאחר מכן עם "גלובס", משרטטת וסטאגר את קווי המערכה העכשוויים. נראה כי מה שהחל בעבורה כמאבק עסקי לאפשר תחרות חופשית מול ענקיות הטכנולוגיה, שהשתלטו על המרחבים הדיגיטליים שהן עצמן סייעו ליצור – החיפוש, הרשתות החברתיות, הטלפונים החכמים, התוכנה ועוד - הולך והופך לקרב על הדמוקרטיה, על ערכים ליברליים אירופיים ועל הפרטיות.

"האינטרנט היה פעם מקום חופשי"

כיצד רואה אחת הפוליטיקאיות הבכירות באירופה, ומי שבכוחה "לסגור את השאלטר" לחברות ששוות טריליוני דולרים, את היחס שבין הטכנולוגיה לחיים המודרניים? מה היא חושבת על הסכנות שטמונות ברשתות החברתיות, במיוחד אחרי העדויות שנשמעו בחודשים האחרונים לגבי הנעשה בתוך "פייסבוק"? וסטאגר עולה לבמה, לקול מחיאות כפיים, ומציגה את משנתה.

"הדבר הראשון שאני רוצה לומר הוא שאנחנו צריכים להילחם על הדמוקרטיה שלנו בעזרת חקיקה. הדמוקרטיה משגשגת במקומות פתוחים, בבתי קפה, באוניברסיטאות, בפרלמנטים לאומיים. מעט מקומות מדגימים זאת יותר טוב מאוניברסיטת הומבולדט. אבל היום, הרבה מהדיונים שלנו הפכו להיות מאחורי מסכים. המסכים אולי מוארים, אך הם אינם נאורים. בעקבות השינוי הזה, אני, והרבה אנשים אחרים, מרגישים שהדמוקרטיה נסוגה ונשחקת. שהמעבר למרחבים מקוונים מפוצלים, בהם אף אחד לא באמת מדבר אחד עם השני, גרם לכך.

"אז מה קרה? האינטרנט היה פעם מקום חופשי, אבל קצת כאוטי. המידע היה בעיקרון נגיש לכולם, אבל קשה להשגה. לא היו לנו הפלטפורמות של היום, לא היה לנו הארגון של החיפוש והתוכן. לא היו לנו פלטפורמות שיפיצו מידע. שחקנים גדולים צצו, והם התחילו לארגן את האינטרנט. זה הפך ברבות הימים לדרך שבה אנחנו צורכים את האינטרנט. הפלטפורמות מיצבו את עצמן באמצע, בין קונים לצרכנים".

"עם הכוח שצברו החברות על השוק הגיעה גם השליטה שלהן. בעזרת המידע שהן אוספות, הפלטפורמות והשירותים מסוגלים להחליט אילו מוצרים או איזה מידע מוצעים למי, מתי ואיך. רשתות חברתיות במיוחד ניזונות מקליקים. יותר קליקים אומר יותר הכנסה מפרסומות. בגלל זה האיכות של התוכן לא משנה, אלא הוויראליות שלו, השאלה אם הוא תופס תשומת לב. מנקודת מצב זו, לא קשה לדמיין כיצד הגבולות המגנים על הדמוקרטיה שלנו יכולים לקרוס בבבת-אחת".

החברות הביאו להפרטת הדמוקרטיה

"ההיגיון הכלכלי של הפלטפורמות הדיגיטליות מחייב אותנו לסגור את עצמנו לאט־לאט בתוך חלל קטן - הפיד שלנו, בדיקת העובדות שלנו, המציאות שלנו. ואם יש לך את המציאות שלך, הרי שהדמוקרטיה למעשה מופרטת. בגלל שמה שמוצג לך, והמחשבות שלך, אינן פתוחות לדיון יותר, כמו בעבר. כשאנחנו מתעלמים מהעולם. כשאנחנו מתעלמים מהעובדה שזהו לא עולם שאנחנו בוחרים בעצמנו, אלא עולם צר שנבנה עבורנו, אנחנו מקבלים רק חלק מהמציאות. זה רק מה שהאלגוריתם בחר להציג לנו.

"כיום יש סיכון ממשי לסגת מהפלורליזם של הדעות אל העולם הקטן שלנו, בעזרת הפגת השעמום שמספקות הפלטפורמות השונות. אבל אנחנו צריכים את הגיוון, את הסתירות. אנחנו חייבים את הדיון החופשי הפומבי".

הפתרון, לדברי וסטאגר, הוא לדאוג ש"הטכנולוגיה תעבוד למען האנשים, ועל ידי האנשים" בפרפראזה על תפקוד הממשלה בדמוקרטיה לפי לינקולן. "אנחנו צריכים להיות בשליטה על התאגידים הדיגיטליים. אנחנו צריכים לשים את האנשים במרכז. זו אינה שאלה טכנולוגית אלא שאלה אנושית. אנחנו צריכים להתעקש להישאר אנושיים. אנחנו מציבים מטרה ברורה לעצמנו, לפיה לא משנה כמה מהר הטכנולוגיה תשתנה ותתפתח, היא תמיד תשרת את האנשים. הגישה הזו אומרת שאנחנו צריכים לחוקק חוקים מתאימים למי שמספקים את השירותים הדיגיטליים, כדי להחזיר חלק מהדברים שאיבדנו"

"עד כה, שומרי הסף הללו היו כמעט חופשיים לעשות מה שהם רוצים. אבל אנחנו רוצים להציג מחדש את חוקי האינטרנט. זה קצת כמו חוקי נהיגה בדרכים, אבל רק עכשיו אנחנו מגבשים אותם. החברות הללו יכולות לדעת מה כולם עושים כל הזמן, וזה מאפשר להן לתכנן את חוקי המשחק. עלינו להשיב את ההוגנות. לשחרר את האחיזה שהחברות הגדולות קנו על העולם שלנו".

המוזה לסדרה הדנית "בורגן"

וסטאגר קפצה לפוליטיקה האירופית אחרי קריירה קצרה ומוצלחת בדנמרק. היא עמדה בראש המפלגה הליברל־דמוקרטית, הייתה שותפה לממשלה, והפגינה פרגמטיות שלפי יוצרי הסדרה הדנית "בורגן" שימשה השראה לתהפוכות האידיאולוגית של הדמות הבדיונית, אך האהודה, ניובורג. לבריסל היא עברה ב־2014, ולמרות שבדרך כלל מדובר במסלול צדדי ולא מוצלח בעבור פוליטיקאים, היא הצליחה בשנים האחרונות למצב את עצמה כאחת הסופר־סטאריות היחידות ברמה האירופית. בנחישות ובעקביות, ובשם המאבק בענקיות הטכנולוגיה, וסטאגר בנתה לעצמה שם ציבורי ואהדה. היא נחשבת כיום כמועמדת עתידית לנשיאות האיחוד.

בתם של זוג כמרים, שגדלה בקהילה חופשית יחסית בכפר לא רחוק מקופנהגן, וסטאגר היא מאמינה אדוקה בהוגנות שהיא בסיס הקיום המשגשג בסקנדינביה. החשיבה הקולקטיבית לפיה אם כולם ישחקו בצורה הוגנת, לא יעלימו מסים או ינסו לנצל את המערכת, המדינה כולה תתקדם. שהשלם יהיה גדול מסך חלקיו.

זו הייתה חלק מהסיבה לכך שאחרי שמונתה לתפקיד נציבת התחרות של האיחוד היא פתחה במלחמת עולם מול התאגידים האמריקאים,. היא הטילה קנס של 13 מיליארד אירו על אפל, יזמה חקירות נגד "פייסבוק" על רכישת ווטסאפ, הטילה קנס של מיליארדים על "גוגל", והיד עוד נטויה.

בד בבד, וסטאגר הבינה כי שינוי הכיוון האמיתי יגיע רק מחקיקה מקיפה וחדשה ברמת האיחוד האירופי. אם המצב הוא כה עגום כפי שהציגה בנאום, הרי שהיא עומלת בשנתיים האחרונות, מאז תחילת הכהונה השנייה שלה בתפקיד, על תיקון. התשובה לדבריה היא חקיקה שתגביל באופן חסר־תקדים את חופש הפעולה של ענקיות הטכנולוגיה.

החבילה שנועדה להכריח את ענקיות הטכנולוגיה לפתוח את הפלטפורמות שלהן לתחרות וגם לשנות מן היסוד את כללי המשחק מורכבת משני חוקים – "חוק השווקים הדיגיטליים" (DMA) ו"חוק השירותים הדיגיטליים" (DSA). אלה כוללים יותר מ־20 סעיפים שונים, החל ממתן הזדמנות שווה לכל חנות בפלטפורמה של "אמזון", דרך מחויבות לניטור תוכן בעייתי ב"פייסבוק", ועד לאפשרות של פירוק אפשרי וגם קנס של 10% מההכנסות העולמיות למי שיעבור על הכללים.

יחד הם משרטטים חובות חדשים לגמרי מבחינת ניטור ותפעול לענקיות הטכנולוגיה. החוקים מגדירים יישות חדשה של "שומרי סף" דוגמת פייסבוק וגוגל, שתוטל עליהם אחריות מיוחדת, מעין "מונופולים" של העידן הדיגיטלי. מדובר במי שיש להם יותר מ־45 מיליוני משתמשים.

"אמזון", למשל, לא תוכל לשים גבוה בתוצאות החיפוש את החנויות שלה; "אפל" לא תוכל להפעיל רק חנות אפליקציות סגורה ועליה יהיה לפתוח את החנות למפתחים וללקוחות. כמו כן, היא לא תוכל לדרוש מהאפליקציות שנכללות בחנות לשלם רק באמצעות "אפל פיי". בוקינג.קום לא תוכל להטיל סנקציות על מי שמפרסמים גם ברשתות אחרות והעמלה שהיא גוזרת תצטרך לעבור פיחות. הסנקציות הקבועות בחוק על החברות אדירות - מי שלא יעמדו בהן יצטרכו לשלם עד 10% מההכנסה הגלובלית שלהם. 27 מיליארד דולר ל"אפל", למשל. מי שתעבור שוב ושוב על התקנות ותתעלם מהחוק תוכל לעמוד בפני פירוק.

חבילת החוקים הזו היא הסיבה שחברות הטכנולוגיה הוציאו בשנה האחרונה לא פחות מ‏־35 מיליון דולר על מאמצי שתדלנות בבריסל בלבד. היא הסיבה שפייסבוק וגוגל וחברות אחרות שוכרות עורכי דין באלפים. היא הסיבה שמדינות כמו אירלנד (שבה יושבים מטות אפל, פייסבוק וגוגל) ולוקסמבורג (אמזון, איביי) מתגייסות לצד חברות הטכנולוגיה ומנסות להחליש את החוק כמה שיותר. אבל וסטאגר נחושה.

"השוק לא יכול להתנהל באופן חופשי"

לאחר הנאום, שזוכה למחיאות כפיים גם מצד הסטודנטים הצעירים היושבים בקהל, וסטאגר התיישבה לשיחה עם מ"גלובס". זו הזדמנות נדירה לדבר עם הנציבה, שבדרך כלל אינה מעניקה ראיונות פרטיים.

הסכנה במונופולים בכלכלה הממשית היא שבין השאר הם ייצרו מחירים גבוהים בעבור הלקוחות, מה הבעיה עם מונופולים דיגיטליים כמו גוגל או פייסבוק לדוגמה, שהרי אנחנו לא משלמים על השירותים שלהם?

" אני סבורה שזו אחת האשליות הכי גדולות שקיימות – שאנחנו לא משלמים על השימוש בשירותים הללו. כי אתה משלם. אתה משלם במידע ובפרטיות שלך. נכון להיום קשה מאוד כצרכן בודד לדעת מה קורה וכיצד משתמשים במידע הזה. אם תקרא רק את הפסקה הראשונה בתנאי השימוש של 'פייסבוק' תבין שאתה מעניק להם רישיון רחב לשימוש בכל המידע שלך ובכל התוכן שאתה מייצר לאיזה צורך שהם ירצו. אז המיתוס הראשון שיש לנפץ הוא שאתה לא משלם על השירותים של המונופולים הדיגיטליים האלה".

"בנוסף, מה שאתה מפסיד כצרכן מההתנהגות ומהשליטה בשוק של ענקיות הטכנולוגיה הוא חדשנות. אם יש לך את החברות הגדולות הללו שמחליטות בשביל כולם מי יכול להיכנס לשוק ומי לא, משקיע אף פעם לא ישקיע בחברה שתלויה במישהו אחר כדי להגיע ללקוחות פוטנציאליים. זה לא סיכון תיאורטי, אם אתה שואל משקיעים, ויצא לי לדבר עם כמה באופן אישי, הם אומרים שזה שיקול מרכזי".

האם תחרות היא הפתרון לבעיות שדיברת עליהן? האם "טיק-טוק" יותר טובה לדמוקרטיה מ"פייסבוק"?

"תחרות היא בהחלט חלק מהפתרון, אבל היא לא הפתרון כולו. מה שדנו בו היום הן שאלות של חופש ביטוי ושל דמוקרטיה. איך לאפשר דיון חופשי ברשתות החברתיות, שלא נועל אותנו בעולם הקטן שלנו ומספק לנו רק את המידע שאנחנו צריכים. איך לא לאבד את הפלורליזם.

"אבל התשובה המלאה היא החקיקה שאנחנו יוזמים. אחד המרכיבים הכי חשובים בה הוא להכריח את הפלטפורמות והשירותים הדיגיטליים לבצע 'הערכת סיכונים אופקית'. כספק שירות עליהם יהיה לספק הערכה אם השירותים שלהם יהוו סיכון כלשהו למשתמשים. אנחנו לא יכולים לתת לשוק להתנהל באופן חופשי כדי לפתור את הסיכונים - כי זה לא יקרה. למעשה, אני חושבת שזו המשמעות של כלכלת שוק סוציאלית (Social market economy). אתה עובד במחשבה על השוק, כמובן, אבל גם על הדרך שבה הדברים צריכים להתנהל".

האפיפיור בנדיקטוס ה-16 צייץ באחרונה שחברות הטכנולוגיה צריכות להפסיק לנצל ולארוב לחולשות האנושיות כדי לעשות עסקים. האם את מסכימה אתו?

"לכל הפחות היו כמה דיווחים מדאיגים באחרונה, בנוגע לדרכים שבהן 'פייסבוק' מנהלת ומציעה את השירותים שלה. זה בדיוק מה שצריך 'להיתפס' על ידי אותו הערכת סיכונים שהיא חלק מהרפורמה החוקית, שתהיה חייבת להיות מבוקרת ומנוטרת על ידי גוף חיצוני ועצמאי כדי לוודא שהיא מהימנה. אבל בנוגע לדברים עצמם, זהו חשש שקשה להתעלם ממנו: שזה לא בדיוק בריא בשבילנו, ושחלק מזה למעשה מכוון. זהו חשש שהיינו רוצים להיפטר ממנו".

האם לדעתך עובדים בתחום התוכנה צריכים להתלבט מוסרית אם העבודה שהם עושים ראויה או לא?

"אני לא חושבת שאנחנו יכולים להסיר אחריות מאתנו ו'להפריט' את העבודה שאנחנו כמחוקקים צריכים לעשות לרמת העובד והמתכנת. אם אתה מרגיש רע עם זה, אולי אתה צריך להתחיל חברה עצמאית ולעשות משהו אחר, כל אחד צריך להחליט בעצמו. מה שאנחנו עושים באופן קולקטיבי הוא חלק מהפתרון בעבור מי מהעובדים והמתכנתים שיש להם דילמות מוסריות, אנחנו שואפים להגדיר את חוקי המשחק בצורה טובה יותר. אנחנו לא נוכל לעולם לבזר נושאים מערכתיים חברתיים ולהטיל אותם על אחריות היחיד, זה חייב להיות מוגדר בחקיקה".

האם לדעתך צריך לאסור על פעילות של חברות כמו NSO הישראלית, המאפשרות לממשלות לרגל באמצעות הטכנולוגיה אחרי בני אדם?

" מה שאנחנו מציעים בחקיקה שלנו נוגע לשימוש. אנחנו לא רוצים להפוך טכנולוגיה לאסורה, אלא למנוע שימוש מסוים בה. לגבי החברה הספציפית הזו קשה לי להעיר בנושא, כי אני לא מכירה את כל הנסיבות. אני לא יכולה לענות לגבי הלגיטימיות של השימוש בכלים שלה".

מהלכת על חבל דק מאוד

הזהירות של וסטאגר, החשש מלמעוד בדבריה, משקפת את החבל הדק שהיא הולכת עליו כבר שנים. חברות הטכנולוגיה מחפשות אותה. לפי חלק מהדיווחים בתקשורת האירופית, הם ממתינות בקוצר רוח לתום כהונתה בעוד שלוש שנים, סופרות את הימים ומנסות לעכב את מאמצי האיחוד בתחום החקיקה עד אז.

בתום הנאום וסטאגר מצטלמת עם כמה מעריצים מהקהל וחוזרת עם עוזריה לרכב שממתין לה מחוץ לאוניברסיטה. יומיים לאחר מכן מתפרסם דיווח בתקשורת האירופית לפיו אחרי משא ומתן ארוך, מדינות אירופה הסכימו ביניהן על חבילת החוקים הדיגיטליים. כמה שבועות לאחר מכן בית משפט אירופי מספק לה ניצחון כשהוא מאשר קנס של 2.4 מיליארד אירו שהטילה על "גוגל". חבילת החוקים תעבור כעת לוועדה המשפטית של הנציבות ומשם לדיון בפרלמנט האירופי. אם הכל יילך כמתוכנן, היא אומרת, ההגבלות החדשות על ענקיות הטכנולוגיה ייכנס לתוקף כבר ב־2023. היא מבטיחה לדאוג לכך מבריסל. בינתיים, הקרב נמשך.