"המצב של העסק פוסט גלי הקורונה הרבה פחות טוב מאשר בתחילת המגפה"

הילה בסון (35) הייתה שכירה רוב חייה, אבל היא תמיד חלמה על הקמת עסק עצמאי משלה. בעשר השנים האחרונות היא עברה כשכירה בין עבודות בתחומים שונים, וחיפשה את מה שידבר אליה. לפני כשנתיים היא החליטה לעשות הפסקה מעבודתה כמנהלת בחברה גדולה בתחום הייבוא והשיווק, עזבה את עיר מגוריה, תל אביב, והלכה לעבוד בגדיד תמרים בעין יהב שבערבה. "ההפסקה הייתה הארד קור", היא מספרת. "הלכתי לנקות את הראש, אבל אחרי חודש שם השתגעתי, אז נסעתי לאילת והתחלתי לעבוד בריף הדולפינים, כמאמנת דולפינים. נשארתי שנתיים, ושם גם התחילו לצוף לי רעיונות בנוגע לעתיד. תמיד רציתי להיות עצמאית ולפתוח מקום משלי אבל הכול היה מעורפל, והשקט והשלווה אפשרו לי לנקות את הראש ולרכז את המחשבות. לא ידעתי בדיוק מה לעשות, אבל ידעתי שאני חייבת לחזור לעיר".

היא חזרה לתל אביב בדיוק כשאחותה לקחה את הזכיינות על סניף של מאפיית "לחם תושייה" ברחוב שנקין ועבדה איתה קצת. במקביל, עבדה בגן וגם נרשמה ללימודי נטורופתיה. אבל אז נקרתה בדרכה ההזדמנות שהיא חלמה עליה - ההזדמנות להיות עצמאית. בסון: "רצו לסגור את סניף לחם תושייה בוויצמן ואני קפצתי על ההזדמנות לקחת אותו כזכיינית".

זה היה בדצמבר 2019-ינואר 2020, ומה שקרה במרץ ידוע לכולם. "בדצמבר 2019 חתמתי על חוזה ולקחתי בפועל את המקום בינואר 2020, חודש וחצי לפני סגר הקורונה הראשון בישראל. בפברואר היו דיבורים על הקורונה בחו"ל, ועל עטלפים וכל מיני דברים כאלה, ואמרנו לעצמנו 'מה זה הקשקוש הזה של העטלפים'. עד שזה הגיע אלינו רגע אחרי שלקחתי עסק חדש, פעם ראשונה שאני עצמאית שמנהלת לבד את העסק שלי".

למזלה של בסון, העסק שלה נחשב "חיוני" ולכן היא לא נאלצה לסגור מיד לאחר שפתחה. ועוד למזלה - הקהל זרם למקום שהיה בין הבודדים שפתוחים והעסק הצליח דווקא בתקופה שבה עסקים רבים נפלו, אבל היא לא הייתה חסינה לחוסר הוודאות ששלטה במשק תקופה ארוכה. "התחילה הקורונה והתחיל ברדק גדול. הייתה שנה הזויה. להיות עצמאית ולפתוח עסק לראשונה בדיוק כשקורה משבר עולמי, זה כל הזמן לשאול 'מה עושים עכשיו'. כל יום מחדש לקום בבוקר ולהבין מה קורה נכון לאותו יום, כן סוגרים לא סוגרים. היו לי גם מלא התמודדויות מול הפיקוח והמשטרה".

אילו התמודדויות למשל?
"אף אחד לא ידע מה החוקים וכל אחד המציא לעצמו חוקים חדשים כל יום, כשהם לפעמים סתרו אחד את השני. יום אחד נכנסו לי לעסק פקחים ואמרו לי 'תקני מסך שקוף להפרדה בינך לבין הלקוחות'. זו הוצאה משמעותית עבורי, והתחלתי לברר מחירים, אבל אז נכנס שוטר לעסק ואומר לי שאני לא צריכה את זה. בפעם אחרת הגיע פקח ואסר עלי למכור קפה ורגע אח"כ הגיע שוטר ואמר 'את יכולה למכור, רק שלא ישתו אותו בתוך המקום'. הבנתי גם אותם, כי כולם התמודדו עם חוסר הוודאות ולא היה ברור מה ההנחיות. היה כל הזמן בלבול. התעוררת בבוקר הלכת לעבודה ושאלת מה יוליד יום. יכולים לבוא בכל רגע ולומר תסגרי את המקום".

אבל בסון עדיין הרגישה ברת מזל, כי אנשים הגיעו לעסק, קנו, שתו, דיברו איתה. "זה לא רק לקנות מאפים, לחם וקפה, כולנו היינו צריכים לדבר, משהו אחד יציב, והייתי אחד המקומות היחידים שפתוחים אז אנשים מהשכונה והסביבה היו מגיעים אלי קבוע בתקופת הקורונה".

"אנשים קונים במידה, מה שצריך ופחות מתפנקים"

בניגוד לעסקים אחרים, דווקא כשהמשק נפתח והוסרו המגבלות, חוותה בסון ירידה משמעותית בהכנסות שלה. "המצב של העסק פוסט גלי הקורונה הרבה פחות טוב מאשר בתקופת הקורונה. פחות לקוחות מגיעים וגם כשמגיעים, קונים מה שצריך באותו רגע. יש תחושה שכולם יותר מדודים, מחושבים. אני חוששת. בהתחלה חשבתי שזה בגלל הקיץ קונים פחות ואח"כ בגלל הגל הנוסף של הקורונה אבל בפועל כולנו בשכונה עובדים אבל יש ירידה מאוד חדה בקניות, באיך שאנשים מתנהלים עם הקניות והכסף שלהם. כל העסקים בשכונה עוברים תקופה לא פשוטה. מאפריל עד עכשיו. בחודש האחרון העבודה מתחילה לעלות קצת, ואני מרגישה שאנשים מתחילים לחזור לשגרה אבל זו לא שגרה רגילה".

וכך יצא, שדווקא היום, פוסט קורונה, בסון מודאגת. לא רק על העסק, גם על התחושה הכללית מסביב. "בבקרים העסק לא מאוד מלא. העבודה מתחילה יותר מאוחר. הקצב נהיה קצת יותר איטי והרבה אנשים מרגשים לאות. זה לא דכאון קליני שאפשר לשים עליו את האצבע אבל יש תחושת כובד ואנשים עייפים מההתנהלות, ואז זה קצת מונע מהם גם קניות. אם פעם אדם היה נכנס וקונה מכל סוגי המאפים כדי לטעום, עכשיו רואים שמשפחות ואנשים קונים במידה, מה שצריך ופחות מתפנקים".

המצב הזה הוביל את בסון לסיטואציה שבה שקלה לקחת הלוואה, ויצאה מאוכזבת מהיחס של הבנק אליה - מצב שבו עסקים רבים מוצאים את עצמם. "מחודש אפריל השנה הייתה לי ירידה חדה בהכנסות, שלא חוויתי בשנה שעבר אז שקלתי בחודש שעבר לקחת הלוואה, והתחלתי לברר בכל מיני מקומות. הבנק שלי בלט לרעה ביחס שלו. החשבון העסקי והפרטי שלי אצלם, ולמרות שלא נכנס כסף לחשבון כמו בשנה שעברה עדיין נכנס כסף, אז ציפיתי שהם יהיו לצידי ופתאום את מבינה שברגע שאת צריכה עזרה באמת הם לא עומדים מאחורייך, חוץ מלהציע לך שתיקחי את ההלוואה בעמלות הגבוהות ביותר ובריביות הגבוהות ביותר. נתנו לי הצעה בריבית ועמלה ביזיונית. כבעלת עסק שנמצאת בחרדה כלכלית הגעתי למצב שאני מבקשת הלוואה אז אתם באים וקוברים אותי יותר עמוק? זה לא פר, וזו אכזבה גדולה מהבנק. אם הייתי יכולה לא להתנהל מול בנקים באופן כללי, זה היה מעולה. זה ממש הרגיש כמו בגידה. ברגע שאתה מכניס כסף הכול טוב וברגע שפחות - זורקים אותך לכלבים. לבעלי עסק אחרים אני ממליצה לבדוק הלוואות דרך קרן הפנסיה וההשתלמות, כי הציעו לי שם ריביות יותר נמוכות, אבל בסוף הבשורה המשמחת היא שלא לקחתי הלוואה".

מה השאיפות שלך לעתיד העסק?
"קודם כל, אני רוצה לייצב את העסק. אני לא מוותרת. אני חושבת שזו תקופה והיא תעבור ויש לי לקוחות מדהימים שחוזרים, ואני סומכת על היקום שהכל ילך וישתפר.

"באופן כללי אני רוצה להאמין שיהיה בסדר ויהיה טוב, כי אם נרד יותר נמוך מזה במצב הכלכלי במשק ובמצב הרוח הכללי של הציבור - לא יהיה טוב. המצב הכלכלי חייב להשתפר, המשק חייב להתאושש, הציבור חייב להתאושש. אני רואה איך הקורונה השפיעה בכל העיר, ואני מקווה שזה ישתפר בקרוב".

עצמאים, בעלי עסקים קטנים ושכירים בעלי שליטה - אנחנו רוצים לשמוע אתכם. להשתתפות במדור אפשר לפנות למייל i-can-help@globes.co.il