מכר חברה ב-50 מיליון שקל והפסיד את הכסף. האם הבנק אחראי?

השאלה נידונה בערעור שהגישה משפחה של משקיע נגד בנק דיסקונט • הלקוח הפסיד עשרות מיליוני שקלים בעסקאות פורקס שביצע בקדחתנות, ולטענת קרוביו, הבנק לא הזהיר את המשפחה והיה בניגוד עניינים, כיוון שהרוויח מהפעילות • בבית המשפט המחוזי התביעה נדחתה - וכעת ההכרעה עוברת לעליון

סניף דיסקונט בנהריה / צילום: Shutterstock
סניף דיסקונט בנהריה / צילום: Shutterstock

בית המשפט העליון עומד בפני הכרעה עקרונית - האם מוטלת על הבנקים חובה נורמטיבית להזהיר משפחת משקיע שהתמכר לפעילות ספקולטיבית, ומאבד עשרות מיליוני שקלים? האם על הבנק לראות בפעילות זו כמעידה על אי כשרות נפשית של משקיע ולעדכן את משפחתו?

סגן נשיאת בית המשפט העליון, ניל הנדל, והשופטים יצחק עמית ונועם סולברג דנו בחודש שעבר בסוגיה בערעור שהגישה משפחה של משקיע בבנק דיסקונט נגד הבנק. הדיון נערך לאחר שתביעתם נדחתה על ידי בית המשפט המחוזי בחיפה בהליך שנמשך חמש שנים. הדיון שהתקיים בעליון הוגדר חסוי תחילה אך הותר לפרסום לבקשת גלובס. שמות בני המשפחה נותרו אסורים בפרסום.

השופט ניל הנדל, סגן נשיאת ביהמ
 השופט ניל הנדל, סגן נשיאת ביהמ

מדובר במשקיע, שנפטר בשנה שעברה, שהיה לקוח ותיק של הבנק מזה עשרות שנים. המנוח מכר חברה שניהל בסכום של כ-50 מיליון שקל, ובכספי המכירה ניהל בין השנים 2008-2012 פעילות פורקס אובססיבית, חריגה ובסיכון גבוה. הפעילות התקיימה בחדר העסקאות של הבנק, בהיקפים עצומים שהובילו להפסד של עשרות מיליוני שקלים.

עשרות שיחות ביום לבנק, רובן אחרי חצות

המנוח ניהל עשרות שיחות מדי יום עם הבנק לגבי עסקאות המט"ח, מרביתן לאחר חצות. במשך ארבע שנים הוא ביזבז עשרות מיליוני שקלים מכספים שהיו בחשבון המשותף לו ולאשתו. אחד הנתונים המוסכמים על הצדדים הוא כי המנוח הפגין מומחיות, רצון וידע בעסקאות אלו. לצד זאת, נטען על ידי המשפחה כי היה מדובר באדם מבוגר בעל השכלה בסיסית, שלא עסק קודם בסחר במטבעות ונטל תרופות פסיכיאטריות עקב דיכאון. לא הייתה מחלוקת כי המצב הרפואי של המנוח לא היה ידוע לבנק.

בתביעה שהגישו אשתו ובנותיו בשנת 2015, על סכום של 33 מיליון שקל, נטען שהמנוח לא היה כשיר נפשית לבצע את העסקאות וכי הבנק התרשל בכך ש"עצם את עיניו" אל מול פעילות המסחר החריגה, לא זיהה סימנים שלכאורה היה בהם כדי להעיד על אי-כשירותו של המנוח ולא התריע בפני רעייתו, שותפתו בחשבון, על הפעילות ועל ההפסדים שהצטברו.

ביוני 2020 דחתה השופטת ריבי למלשטריך מבית המשפט המחוזי בחיפה את תביעת המשפחה. היא קבעה שהתמכרות לביצוע עסקאות באופן אובססיבי בחדר העסקאות של הבנק לא מעידה על אי-כשירות נפשית של המשקיע, וכי הבנק אינו צריך להודיע על כך לבני משפחתו. הבנק לא הפר את חובתו, מאחר שהמשפחה לא עדכנה את הבנק בדבר חוסר כשירותו לכאורה של המנוח. השופטת קבעה כי בשיחות עם הבנק, המשקיע נשמע בקיא, מבין, מתמצא ונותן הוראות חד-משמעיות.

נציג דיסקונט: "השותפה לחשבון ידעה הכל"

העמדה של בנק דיסקונט, המיוצג על ידי עוה"ד אהוד ארצי ורן פלדמן ממשרד ש.הורביץ, היא כי הבנק לא היה מודע למצבו הנפשי של המנוח וכי הוא היה כשיר, הפגין ידע, רצון ומומחיות.

"אסור לאדם להפסיד סכום כזה? אם זה מה שהוא אוהב לעשות? אני כבנק מותר לי לעצור אותו?" אמר בדיון עו"ד ארצי. "אנחנו לא במצב של אדם שלא כשיר. על מה יש להטיל אחריות על הבנק כשאנו מול אדם שיודע מה הוא עושה ומול שותפה לחשבון שיודעת הכל".

אורי לוין, מנכ
 אורי לוין, מנכ

עוה"ד בעז בן צור, תומר שקרצי ואסף ברם, המייצגים את המשפחה, טענו שמשום שהבנק הרוויח מריבוי העסקאות, הוא היה מצוי בניגוד עניינים והייתה מוטלת עליו החובה להזהיר את המשפחה. "הבנק הוא סוכנות חברתית ומוטלות חובות", אמר בן צור. "יש מטרה להגן על אותו לקוח. פה מה שקורה זה היפוכם של דברים. הם מעודדים את אותו אדם".

עוד נטען כי "האינטרס של הבנק מאוד מאוד מובהק. אחד, בנק מרוויח מעמלות, שנית, מריבית. אך הוא מרוויח בעיקר מהמרווח שבין העלות שלו למטבע לבין העלות שהוא נותן ללקוח. לכן החשיבות להיקף העסקאות". בן צור טען בדיון כי הבנק היה אדיש לחלוטין אם המשקיע הרוויח או הפסיד, בשל הרווח שלו ממכירת המטבע.

בשוק המט"ח הרווח וההפסד מחושב ב"פיפס" - הספרה הרביעית לאחר הנקודה העשרונית. "לכן, האינטרס הכספי של הבנק להרבות בעסקאות הוא בניגוד לאינטרס של הלקוח", נטען.

חובבן או מקצוען, ומה ידעה המשפחה

השופט עמית פנה לבאי כוח דיסקונט ואמר, כי "חברך אומר יש כאן מישהו שהוא מקצוען, הוא בקיא, אך הוא חובבן. הוא עושה היקף אדיר של עסקאות. יש לו דילר שמוקצה עבורו. דחיפות ההתקשרויות שלו מעידות על כך שהוא אובססיבי עד מכור. לא משנה אם הוא מכור במובן הרגיל של המילה. במצב דברים זה כשנצברים הפסדים, וכשיש ניגוד אינטרסים בין הבנק ללקוח, מוטלת על הבנק (חובה) להוציא תמרור אזהרה. זו הטענה הנורמטיבית".

עו"ד ארצי השיב כי המנוח "היה כל כך מקצוען, והייתה לו אסטרטגיה מובהקת. הוא קיבל נתונים מבלומברג. הוא יודע את היקף העסקאות. הוא יודע היכן הוא נמצא בכל רגע נתון. וגם אשתו יודעת היכן הוא נמצא. הוא היה מקצוען שעסק בכך, כל יום, כל היום, כי זה מה שהוא אהב".

ארצי הוסיף כי אשת המנוח אמרה בשיחה כי היא יודעת שהוא מפסיד: "רוצים לעשות יותר ממה שהאישה רוצה. הבנק מרים דגל אדום בתחילת 2013 כשהמשקיע מתקשר ומבקש לפעול, לאחר שחשש להתאושש מהניתוח, הבנק אמר למשפחה יש משהו לא בסדר. לעצור אותו? הם אמרו מה פתאום תנו לו להמשיך לפעול. הם מסתירים את המצב הנפשי שלו. מעולם לא אמרו לנו ולא ידענו. הם יודעים מה נעשה. לא שהם לא יודעים במה האיש מתעסק כל היום".

השופט עמית: "איזו אמת מידה נאמר לבנקים"

השופט עמית נתן ביטוי לקושי שעומד בפני השופטים, אם ירצו להתערב בהתנהלות הבנק: "איזה קריטריון? איזו אמת מידה נאמר לבנקים? לבנק יש נוהל קשיש. אתה רואה חשבון בנק, ורואה תנועות מוזרות, אתה אומר אולי עושקים את הקשיש. נדלקת נורה אדומה. איזה נוהל אתה רוצה שיצא מבית המשפט? זה מאוד נזיל". עמית גם תהה - "למה לצפות מהבנק שיעשה יותר מהמשפחה שיודעת ולא מיידעת את הבנק?"

על כך השיב עו"ד בן צור, "כי הבנק יודע והבנק מודע. הוא מדבר איתו 50 פעם ביום והבנק מבין. הוא שחקן מאוד מתוחכם. לבנק יש גם את האינטרס הנוגד. מי שמנהל את אותן שיחות יכול להתרשם. לבנק יש את סט האמצעים והכללים למנוע. חובת האמון זו החובה הקשה ביותר. ברגע שהנאמן מעדיף את האינטרס הפרטי שלו על אינטרס אותו לקוח הוא מפר את אמונו".

החלטת בית המשפט תימסר במועד מאוחר.

צרו איתנו קשר *5988