בעלי מפעל שמן זית בן 150 שנה: "אני רק רוצה שממשיכיי לא יקלקלו את השם המשפחתי"

ג'ריס ג'ורג (אבו נאסר), הבעלים של ג'השאן, עוד זוכר איך כשהיה ילד התגנב בלילות לבית הבד המשפחתי - אבל התשוקה לייצור שמן זית כמעט ולא עברה לילדיו שלו, חוץ מבעונת המסיק • היום הוא כבר מביט מלמעלה על העסק המתפתח: "רק רוצה לדעת שממשיכיי לא יקלקלו את השם המשפחתי"

ג'ריס ג'ורג ג'השאן (אבו נאסר) במטע הזיתים / צילום: ענת חרמוני
ג'ריס ג'ורג ג'השאן (אבו נאסר) במטע הזיתים / צילום: ענת חרמוני

אישי: ג'ריס ג'ורג ג'השאן (אבו נאסר) נשוי לרחב, אב ל-9 וסב ל-40
מקצועי: בעלים של ג'השאן, עסק משפחתי לייצור שמן זית 

ילדות: "נולדתי בשנת 1940 בכפר הדרוזי מג'אר (מראר) שבגליל, כיום הכפר כבר הפך לעיר. במשפחה שלי היינו ארבע אחיות ושלושה אחים: בשארה, עיסא ואני. למעשה, הקשר שלי עם עצי הזית התחיל מלידה, כדור שישי לייצור שמן זית. הייתי ילד פיקח, אבל שובב. אני זוכר את עצמי בגיל ממש צעיר מתנגב החוצה מהבית שלנו בלילות והולך לישון בבית הבד. למדתי את כל הפרטים של העבודה כבר אז".

בית הבד: "הסבים, וסבי הסבים שלנו הגיעו מסעודיה לנגב לפני 250 שנה והתפרנסו מחקלאות במשך כמאה שנה. הם עזבו את האזור לצפת, ושם חקלאי הכפר זיהו את אבי המשפחה כ'מלומד', הזמינו אותו להתיישב שם והקצו לו שטח נרחב לגידול זיתים. ב־1863 נטע הסב את עצי הזית הראשונים של המשפחה, שהתפרסמו בכל ישראל. מאז ועד היום המשפחה שלנו טבולה בחבית שמן זית".

האחים: "אחרי שאחי בשארה נפטר ממחלה קשה, אבא נתן את המפעל לי ולעיסא. בהמשך נפרדנו ועיסא פתח את מפעל "סבא חביב", שלאחרונה בתקופת הקורונה פשט רגל. קונה שזהותו לא ידועה לנו קנה את המפעל מכונס נכסים. המפעל לא קשור לעסק שלי, אפשר אפילו להגיד שהוא מתחרה. אבל אני מאחל לו שיצליח. אחרי הכל, הוא אח שלי".

הצלחה משפחתית: "כיום יש לנו מפעל ייצור בקדמת גליל שמעסיק יותר מ־50 עובדים, ומספק עבודה לכ־100 ספקים מהאזור. חוץ מבני האני שמנהל היום את העסק, אף אחד מהילדים לא רצה להמשיך. אבל הם למדו והצליחו יפה: לא עשיתי תשעה ילדים וזרקתי אותם בכביש, נתתי להם ללמוד ברמה הגבוהה ביותר. יש לי בן שופט, בן שמנהל מחלקת צנתורי מוח בנהריה ובן נוסף עורך דין. אצל הבנות, אחת עשתה דוקטורט בחינוך, שנייה מלמדת תלמידים יהודים ערבית בבית ספר, שלישית אחראית על תחום החינוך במועצת העיר מג'אר, רביעית עובדת עם האני במשרדי החברה וחמישית - פסיכולוגית. אבל בכל שנה בנובמבר, בימי מסיק הזיתים, כולם עוזבים הכול ובאים לעזור".

מסיק: "יש בגליל עצי זית בני 4,000 ו-5,000 שנה שעדיין נותנים פרי. על שניים מהם מספרים ששימשו מקום מנוחה וצל לישו".

קצת מנוחה: "העברתי את ניהול העסק לבני האני, אבל בגלל שאני לא יכול לשבת בבית, אני עוזר לו מדי פעם ומייעץ. לפעמים הוא שומע בקולי, לפעמים לא. אני יושב כל יום במרכז המבקרים שלנו ביישוב כלנית יחד עם רחב אשתי שמשמשת עזר כנגדי. מבחינתי, לנסוע ללקוח בתל אביב זה כבר לא אפשרי. אני כבר לא יכול לעבוד. נגמר הסיפור".

הסיפור על רפול: "שיתפנו פעולה בעסקים במשך שנים. הוא אהב את המשפחה שלנו, את כל הילדים. בין השאר הוצאנו סדרת שמן שנקראה 'רפול' בשיתוף עם חברת 778 ממושב בית יצחק. כשרפול התמנה לשר הוא הפסיק לעבוד איתנו, אבל ביקש ממני לשמור על הקו נקי עד שהממשלה תיפול והוא יוכל לחזור. לא עבר הרבה זמן והוא באמת חזר".

תרופה על זמנית: "אני מורח את הידיים והפנים כל יום בשמן זית, כבר שנים. מבחינתי זו תרופה, לא סתם כל התרופות של הרמב"ם היו על בסיס שמן זית. גם הבנות שלי, שיש להן תארים ברפואה ופסיכולוגיה והכול, עדיין מושחות את התינוקות שלהן בשמן זית".

זית איכותי: "לא צריך לקחת כל בקבוק למעבדה, ואפשר לבדוק אם השמן אקסטרה וירג'ין בבית. קודם כל, זית הוא הכי קל מכל השמנים - אם ערבבו בבקבוק שמן צמחי, ניתן להבחין שהשמן הצמחי יורד למטה ושמן הזית עולה. אחר כך, מנערים את הבקבוק ומוזגים לכוס. אם לשמן יש ריח של עלים ירוקים או ריח פירותי, הוא עבר בהצלחה את הבדיקה הראשונה. אחר כך טועמים, השמן צריך להיות רק קצת חריף ורק קצת מר. בסוף מורחים שמן זית על היד, סופגים אותו לתוך העור ומחכים. אם אחרי חמש דקות הידיים מתחילות ממש להסריח, זה שמן מזויף".

בעתיד: "אני רוצה רק לדעת שממשיכיי לא יקלקלו את השם המשפחתי הטוב שלנו. אני מקווה שהם לא יריבו על כסף, יחיו בכבוד וישמרו על השם".

צרו איתנו קשר *5988