צו מניעה נגד מכירה פומבית של סריקות תלת-ממד של אבני הכותל

המדינה הגישה בקשה למתן צו מניעה זמני במעמד צד אחד, וכן צו ארעי האוסר למכור במכירה פומבית 3,572 סריקות מקצועיות בתלת ממד של הכותל המערבי, שימכרו כיצירה דיגיטלית בפורמט NFT. לטענת המדינה, הצלם שביצע את הצילומים קיבל היתר מטעם "הקרן למורשת הכותל המערבי" אשר הושג בהטעיה ובמרמה תוך הצגת מצג שווא כלפי הגורמים האמונים על מתן היתרי צילום בקרן, באמתלה כי מדובר בצילומים לצורך עבודה אקדמית בלבד. בית המשפט המחוזי בירושלים נעתר לבקשה והוציא את הצו המבוקש.

בבקשת המדינה נכתב כי מדובר "בסריקות תלת ממד שהתבססו על תצלומים שכל תכליתם היא מסחרית. כבר עתה יצוין, כי למבקשת נודע רק לאחרונה על כוונת המשיבים (אברהם כהן, נועם פולק ודין רובין - א.ג) לבצע מכירה זו, ומשכך מוגשת בקשה זו בסד הזמנים הקצר שעומד לרשותה".

"הכרחי לשמירת קדושת הכותל"

"הסעד המבוקש הנו הכרחי לשמירת קדושת הכותל המערבי, הוא האתר הקדוש ביותר של מדינת ישראל והעם היהודי, אשר נעשה באבניו שימוש מסחרי החורג מההיתר שניתן על ידי הקרן תוך התעשרות שלא כדין של המשיבים", טענה המדינה. "ככל שהסעד לא יינתן בידי המבקשת, יימכרו את סריקות התצלומים מבלי שניתן יהיה בהמשך לברר את זכויותיה של המבקשת בפירות הנכסים דנן".

בבקשה נכתב שלפני כחודש הגיע אברהם כהן אל משרדי הקרן, בטענה כי נקבעה לו פגישה בעניין צילומים ברחבת הכותל המערבי. כהן הציג את עצמו כחייל צה"ל בודד אשר השתחרר מהצבא לאחר שנפצע במהלך שירותו. כהן טען שקיבל הצעה ממן דהוא למימון מלגת מחייה ולימודים גבוהים באוניברסיטה יוקרתית ביותר בארה"ב בתחום צילומים מיוחדים.

לצורך קבלתו לקורס טען כי עליו להגיש עבודה פרי יצירתו המדגימה את כישוריו ולכן הוא זקוק לביצוע עבודה מרשימה, בהיקף משמעותי. כהן הציג בפני נציגת הקרן את הרעיון שהגה, לטענתו, לצורך ביצוע העבודה: תצלום כל אחת ואחת מאבני הכותל המערבי באמצעות צילום תלת ממד כך שבסופו של דבר ייווצר מיצג וירטואלי. לאחר שהתקבל האישור, הגיע כהן יחד עם ארבעה אנשי צוות נוספים אל רחבת הכותל וביצע מספר צילומים. אל הצילומים התלוותה נציגת הקרן, בהתאם לנהלי הצילום בכותל.

בבקשת המדינה הודגש: "במסגרת כל אחד מההיתרים שניתנו לאברהם כהן נכתב באופן מפורש כי מטרת הצילום הנה לצורך ויזואלי בלבד. משמעות הדבר הנה איסור על עיבוד התמונה באופן בו נעשה על ידו בוודאי ככל שמדובר בצרכים מסחריים".

"בחלוף כשבועיים מביצוע הצילומים, הגיעו פניות למוקד הקרן בקשר למכירה פומבית שעומדת להתבצע באופן וירטואלי", נכתב בבקשת המדינה. "במסגרתה הוצע לקנות לכאורה, אבנים בכותל, כאשר בשלב זה לא היה ברור לנציגי הקרן במה מדובר. אין חולק כי הצילומים לא היו מתאפשרים לנוכח ההיתר שהושג במרמה".

עורכי הדין של הצלם: לא הופרו ההנחיות

בתשובה לכך, השיב עורך הדין משה בן בסט, בא כוחם של המשיבים, כי בכוונתו של כהן להעביר את התצלומים שבוצעו ברחבת הכותל אל אמן, אשר יבצע מודלים וירטואליים של אבני הכותל באופן שיהיה זמין למכירה לכל מי שיבקש לרכוש את המייצגים התלת ממדים של אבני הכותל וכי לדעתו לא הופרו הנחיות ו/או נהלים של הכותל, לרבות הוראות הדין בעניין זה.

על פי תקנות השמירה על מקומות קדושים ליהודים: "לא יצלם אדם תמורת שכר אלא בהיתר מאת שר הדתות ולפי תנאי ההיתר". בנוסף הובהר ששיקול הדעת המסור לשר הדתות הוא אם הצילום נעשה למטרות חינוך, תרבות או דת או לשם הצגה בקולנוע או בטלוויזיה.

הבקשה הוגשה בעקבות פניית הקרן למורשת הכותל ליועמ"ש שיפעל למניעת המכירה הפומבית. הבקשה הוגשה על ידי עוה"ד קמילה מיכמן מפרקליטות מחוז ירושלים (אזרחי) על דעת המשנה ליועמ"ש כרמית יוליס.

האתגר המשפטי של ה-NFT|אתי אפללו, פרשנות

פרשת NFT אבני הכותל, מעלה כמה שאלות מעניינות מאוד, ואפילו פילוסופיות, בממשק בין רשתות הבלוקצ’יין למדינה. על מנת להבין מה בעצם הסיפור נתחיל מההתחלה - מה זה בכלל NFT?

NFT הוא קיצור של Non-Fungible Token - כלומר טוקן או מטבע יחיד מסוגו. למעשה, ה-NFT משמש כתעודת בעלות דיגיטלית המתבססת על טכנולוגית הבלוקצ'יין, שיתרונה הגדול בכך שאי אפשר לזייף אותה.

אבל תעודת בעלות על מה? על כל דבר שהנפיקו לו NFT, מיצירות אמנות, ועד אבני הכותל. למעשה, מה שנמכר הוא NFT על הדמיה דיגיטלית של אבני הכותל, שכל NFT מייצג בעלות על הדמיה ייחודית של אבן ספציפית בכותל. בקהילות ה-NFT הישראליות היו במהלך סוף השבוע דיונים רבים וסוערים על כדאיות ההשקעה בפרויקט. כעת בית המשפט הוציא צו מניעה לפרויקט, בשל הטענה שלא התקבל היתר לצילום מסחרי של אבני הכותל.

טכנולוגיית הבלוקצ’יין שמתפתחת במהירות ועולם ה-NFT שהופך להיות פופולארי, בנויים על אידיאולוגיה של ביזור. כלומר: אין גוף מרכזי אחד שקובע את הכללים או החוקים, אלא אלו נקבעים לפי קוד הפרויקט הקריפטוגרפי - כאשר הוכחת העברות הבעלות או העסקאות נעשית בהתאם לרישום בבלוקצ'יין.

ואילו כאן, פוגש העולם המבוזר, את העולם המקביל לו - בו הוכחת בעלות, והעברת בעלות לא נקבעים על פי קוד או רישום, אלא תלויים בהחלטת בית משפט. מבוזרת ככל שתהיה רשת הבלוקצ'יין, בסוף, בממשק עם העולם האמתי, יש אתגרים לא מעטים, גם מצד העולם המשפטי שכלי האכיפה שלו צרכים להתאים להעברות של נכסים דיגיטליים, וגם לעולם הקריפטו - שמגלה שגם הביזור בסופו של דבר - כפוף לחוק שהוא לא קוד.