רשות ני"ע מציגה: דיווח על הטרדות מיניות? לא תמיד, לא בטוח

ברשות לניירות ערך סבורים שאין להטיל חובת דיווח על הטרדות מיניות בחברות - אלא במקרים חריגים במיוחד • אולם בעידן שלנו, גם אם מדובר בהחלטה שאולי נכונה משפטית, ניכר כי היא לוקה בחוסר סבירות קיצוני בפן הערכי

יו''רית הרשות לניירות ערך ענת גואטה / צילום: איל יצהר
יו''רית הרשות לניירות ערך ענת גואטה / צילום: איל יצהר

השנה היא 2021. במדינת ישראל, נשיא המדינה ישב בכלא על עבירות מין; מנכ"לים הודחו לאחר שהטרידו מינית; מהפכת המי-טו הראתה לכולם שאפשר גם אחרת; ובקהילה הלה"טבית החלו להוקיע מעשים בגוון כביכול אפור שאולי, בעבר, נחשבו כ'סוג של' ליגטמיים (נניח).

וראו זה פלא: כאשר אחד הרגולטרים החזקים במדינה - הרשות לניירות ערך בוחנת את השאלה - האם יש להחיל חובת דיווח על מקרים של הטרדה בחברות ציבוריות - בתגובה לבקשה של עמותת 'הצלחה' - תשובתה היא שלילית. כלומר, רשות מרשויות המדינה אינה מעוניינת להטיל על חברות ציבוריות חובת דיווח על הטרדות מיניות.

"בדיני ניירות ערך אין הוראת גילוי ייעודית שעניינה הטרדות מיניות", ציינה הרשות במכתבה והוסיפה כי "אף שמניעת הטרדות מיניות מהווה תכלית ראויה, אין היא התכלית שדיני ניירות ערך נועדו להגשים באמצעות חובת הגילוי". אז מתי, בכל זאת, על תאגידים מדווחים לדווח על אירוע של הטרדה מינית? "רק אם לאירוע עשויה להיות השפעה מהותית עליו או שיש בו כדי להשפיע באופן משמעותי על מחיקת ניירות הערך של התאגיד". ובמילים אחרות - כשיש חשש לכספם של משקיעים.

ברשות דאגו להוסיף כי אין חולק בדבר החשיבות שיש באיסור על הטרדה מינית (תודה, באמת, שהבהרתם זאת), אולם לטענת הרשות הדרישה שחברות ציבוריות ידווחו על כל אירוע הטרדה מינית המתרחש בהן, אינה מתיישבת עם דיני ניירות הערך ואינה עולה בקנה אחד עם לשונם או תכליתם. "אף שמניעת הטרדות מיניות מהווה תכלית ראויה, אין היא התכלית שדיני ניירות ערך נועדו להגשים באמצעות חובת הגילוי", צוין במכתב.

ברשות אף הבהירו למי שתהה: "ספק אם קביעה בחוק של חובת גילוי כאמור הייתה משרתת את המטרה של עידוד תלונות על הטרדות מיניות, ומתיישבת עם התפישה הקבועה בחוק למניעת הטרדה מינית".

ועל זה נאמר - בכל הכבוד! או בשפה משפטית - 'האם מדובר בהחלטה סבירה מבחינה מנהלית'? מדובר בהחלטה שאולי נכונה משפטית, אך לוקה בחוסר סבירות קיצונית בפן הערכי.

מעבר לבליל המילים העוטף את ההחלטה - השורה התחתונה ברורה: לפי מדינת ישראל, חברה ציבורית אינה צריכה לדווח על הטרדה מינית אם אין חשש להשפעה על המניה. וכאן המקום לשאול, האם לנגד עיני הרשות עמדה דווקנות משפטית או ערכיות מוסרית? האם בשם ההיצמדות ללשון החוק, מעדיפים ברשות לניירות ערך שלא לדעת על הטרדות מיניות?

ירים את ידו המשקיע הסביר או בעל המניות בחברה שאינו מעוניין לדעת כי מנכ"ל חברה ציבורית, בה הוא משקיע את מיטב כספו, מטריד מינית את סמנכ"לית הכספים או את העוזרת האישית שלו? יודעים מה - ירים את ידו הרגולטור שאינו מעוניין לדעת על כך.

לאלו שטוענים שצודקת הרשות בעמדתה, משום שאין זה מתפקידה להתמודד עם טענות מעין אלה; חובת דיווח על הטרדות מיניות תייצר כלי נוסף להשפעה על מניה; חובת דיווח עלולה בפירוש לפגוע בנפגעי עבירה (ולגרום להן.ם שלא להגיש תלונה); מנוף לחץ על בעלי תפקיד בארגון או 'כלי לסגירת חשבונות' בשוק ההון אשיב כי אף שמדובר בטענות כבדות משקל, בעיני, 'מאזן הנוחות' נוטה לטובת חובת גילוי וכי אני משוכנע ביכולתה של הרשות לקבוע כללים ברורים אשר ימנעו ניצול לרעה של חובת הדיווח.

אז מה חשבו ברשות לניירות ערך כאשר פסקו כי הטרדות מיניות אינן מעניינן של הציבור אלא אם כן "לאירוע עשויה להיות השפעה מהותית עליו או שיש בו כדי להשפיע באופן משמעותי על מחיקת ניירות הערך של התאגיד?". ניתן להניח שהם חשבו על חוק, אך לא על מוסר. אכן, כנראה שחוק ני"ע אינו קובע כי הטרדות מיניות הן "פרט" רלוונטי לגילוי, אבל אם כבר קיבלתם הזדמנות לעשות שינוי - מדוע לא להרים את הכפפה?

ניתן להניח שברשות, בין היתר, חששו להטיל על החברות חובה שאינה קבועה בדין - אבל, שוב, תראו לי את המנכ"ל, או את עורך הדין שהיה עותר נגד הרשות וטוען: 'סליחה! זכות החברה לטייח הטרדות מיניות כל עוד זה לא כתוב בחוק'. נשמע פופוליסטי? גם ההחלטה להתעלם מהמציאות שבה אנו חיים, להיצמד ללשון החוק ולא להתקדם אל עבר המאה ה-21.

איזה מסר ביקשה הרשות להעביר בהחלטה? איזו חברה (Company או Society) היא ביקשה לעצב? האם דובר הרשות לניירות ערך נחשף להחלטה הזו טרם קבלתה? אני מסופק. מהרגולטורים שלנו אנו מצפים לקבל החלטות שלא רק יעסקו בטובת החברות (Company), אלא גם בטובת החברה (Society) בכללותה.

הכותב הוא יועץ אסטרטגי, שותף ב'אורנשטיין חושן' תקשורת ואסטרטגיה

צרו איתנו קשר *5988