הימים נעשו חשוכים יותר, הגשם יורד, חנוכה נגמר, זמן רב יעבור עד החופש הבא, ועכשיו נפל עלינו גם וריאנט חדש שמשבש את כל התוכניות. איזה דיכאון.
דכדוך חורף ואפילו דאגה אמיתית מהמצב אינם כמובן דיכאון קליני, אבל הם מראים עד כמה אירועים חיצוניים יכולים להשפיע על מצב רוחנו, אפילו בלי שנבין בדיוק מה גרם למה. כמחלה, דיכאון היא אחת הנפוצות ביותר. 2% עד 21% מהאוכלוסייה יסבלו מאפיזודה דיכאונית אחת לפחות במהלך החיים, תלוי באיזו מדינה מודדים. המחלה הזאת היא גם אחת הקשות ביותר לטיפול. כמחצית מהמטופלים לא יגיבו לתרופה הראשונה שנרשמה להם, וכשליש לא ישתפרו גם לאחר שניסו תרופות וטיפולים רבים. ובכל זאת, גם בתחום הקשה והמתסכל הזה נרשמו כמה התפתחויות מעניינות השנה. אנחנו מביאים כאן כמה מהן.
1. ההימור שהצליח: חמצן עזר לתאי המוח לנשום
האם יש תרופה לדיכאון באוויר סביבנו? האם יכול להיות שהתרופה היא... חמצן? קבוצת חוקרים בהובלת הדוקטורנטית יהודית בלוך, בהנחיית פרופ' יולי ברסודסקי מהחטיבה הפסיכיאטרית וד"ר עבד נ. עזב מהמחלקה לסיעוד, כולם מהפקולטה למדעי הבריאות באוניברסיטת בן-גוריון בנגב, ערכה מחקר שכמעט במקרה הראה סימנים שכן, חמצן יכול לעזור.
"עיקר האתגר בתחום הפסיכיאטרי הוא חוסר ההבנה הכמעט מוחלט של המנגנון הביולוגי של המחלה", אומר עזב לגלובס, "ואם לא מבינים מה מנגנון הבעיה, קשה מאוד לתקן אותה. לכן תרופות בתחום הזה מפותחות לאט, ואת רובן מגלים במקרה.
"אבל לאחרונה הייתה פריצת דרך מסוימת בהבנת המנגנון. היו עדויות לכך שכמה מחלות פסיכיאטריות מאופיינות בהפרעה בנשימה התאית במוח. נראה שהחמצן לא מגיע בהצלחה למוח, ואם הוא מגיע, הוא לא מנוצל בצורה תקינה".
עזב העלה את ההשערה שאם נספק למוח יותר חמצן, נוכל לעזור לטפל בבעיה. אבל גם הוא בעצמו מודה שזה היה ממש הימור, ולא רעיון שנבע בצורה מתודית מהמחקרים הקודמים. "רבים חשבו שהניסוי לא יצליח, והייתה סיבה לכך: אנשים בריאים, ללא מחלה נשימתית, עם רמות המוגלובין תקינות, הדם שלהם רווי ממילא בחמצן, ונשימה של חמצן נוסף, לא משנה באיזה ריכוז, לא אמורה להשפיע על כמות החמצן שמגיעה למוח ועל הנשימה התאית, שנמצאת במתאם עם מחלות פסיכיאטריות - בעיקר סכיזופרניה, אבל גם דיכאון".
ד''ר עבד נ. עזב ויהודית בלוך / צילום: שי שמואלי - אוניברסיטת בן גוריון
בכל זאת הצליחה הקבוצה לקבל מענק לבדיקת הנושא "מתוך הרעב לטיפולים חדשים", כדברי עזב. תחילה נבדקו 20 חולי סכיזופרניה, ונראה היה שחל אצלם שיפור, אבל זה לא היה מחקר מבוקר. לאחר מכן, עברה הקבוצה לתחום הדיכאון. "התחלנו מחקר מתוכנן בצורה טובה יותר, מחקר עם קבוצת ביקורת, כפול סמיות, שעשינו בצורה הכי טובה שאפשר במסגרת היכולות שלנו. כשאין חברת תרופות שמממנת את המחקר, זה לא קל. הייתה לנו סטודנטית שלקחה בעלות על המחקר הזה, ובמשך שנים היא הסתובבה מבית לבית של חולים עם מחוללי החמצן.
"הנבדקים היו חולים עם דיכאון קל עד בינוני. כל אחד מהם קיבל חמצן בריכוז של 21% כמו באוויר, או בריכוז של 35%. כל חולה ישן עם מחולל החמצן במשך לילה שלם לאורך חודש. זה גם פרק הזמן שנחשב דרוש להשפעות תרופות פסיכאטריות אחרות, ולכן בחרנו בו. אלה כנראה פרקי הזמן שדרושים כדי להגיע לשינוי במוח.
"התוצאה שקיבלנו הייתה ירידה מובהקת בתסמיני דיכאון, אם כי לא הייתה השפעה על איכות החיים. היא כנראה מושפעת מהרבה גורמים. מה שחשוב היה היעדר תופעות הלוואי. זה לא היה קורה כנראה ב-100% חמצן, כי חמצן עודף מזיק לאנשים שלא זקוקים לו, מייצר רדיקלים חופשיים שפוגעים במגוון רקמות בגוף".
אם אמרת שכל החולים נושמים חמצן באותה צורה, כל עוד אין להם מחלה נשימתית, אז מה בעצם קרה כאן?
"ההשערה שלנו היא שלמרות הכול, הגיע יותר חמצן למוח. בעקבות זאת התאים שקיבלו חמצן רב יותר הפרישו גם את המוליכים העצביים האחראיים למצב רוח ולתפקוד קוגניטיבי".
הסברים חלופיים עשויים להיות שלחולי הדיכאון בכל זאת הייתה הפרעה לנשימה בלילה, שהשפיעה על איכות השינה שלהם אבל הם לא ידעו זאת, או שהחמצן פעם במנגנון אחר, למשל עורר תגובות אנטי דלקתיות.
אז אם אנשום ממש עמוק, אשנה את מצב הרוח שלי?
"לא מהסיבה הזו. זה לא ישנה את ריכוז החמצן במוח שלך, כי אין לך בעיה נשימתית".
כי רציתי לשאול אם כך משפיעה מדיטציה על הדיכאון.
"כולם שואלים אותי על זה. על מדיטציה, יוגה. צר לי לאכזב. אם אדם בבסיס נושם לא טוב, אז אולי. אבל אני לא חושב שההבדלים הם כל כך גדולים עד שתתקבל השפעה על בעיה נפשית".
ניתן לרשום על הטיפול פטנט?
"חברות התרופות כנראה לא ירצו להשקיע בזה, ולכן הדרך היחידה להפוך טיפול כזה לשגרתי היא שחוקרים רבים ישחזרו את הממצאים, כמו שהיה במקרה של אספירין למחלות לב, שניתנת להתוויה זו אפילו שזה לא היה אינטרס כלכלי של מישהו, כי התרופה כבר מזמן לא מוגנת בפטנט".
2. התרופות לא פעלו? אולי יש לכם דלקת
מחקר שנערך באימפיריאל קולג' בלונדון בעכברים, ופורסם לפני כחודשיים, מצא שדלקת בגוף יכולה לגרום לדיכאון. הקהילה המדעית חשדה בקשר הזה כבר זמן רב, וכעת החוקרים מצביעים על המנגנון שעשוי להסביר אותו: המולקולה היסטמין, המוכרת מתרופות לאנשים עם אלרגיה, מופרשת בעת דלקת ומשפיעה לרעה על רמת הסרוטונין במוח.
מנגנון הפעולה של היסטמין הוא מנגנון חשוב בריפוי הגוף. הפרשת היסטמין מובילה להגברת הזרימה של הדם לאזורים שנפגעו - לדוגמה אזורים שיש בהם נזק לרקמה או זיהום - וזרימת הדם המוגברת מביאה עמה את תאי מערכת החיסון למקום. אלא שלפעמים דלקת יכולה להיגרם גם ממתח נפשי, תגובה אלרגית, מחלות כרוניות כמו סוכרת והשמנה, סרטן ומחלות נוירודגנרטיביות, ולא בכל המקרים הללו הפרשת ההיסטמין מועילה, או שלצד התועלת יש גם נזק.
החוקרים יצרו מיקרו-אלקטרודות זעירות, בעובי חמישה מיקרומטר בלבד, עם חיישנים המסוגלים למדוד את רמות הסרוטונין, והחדירו אותם למוח של עכברים חיים, באזור שיודעים שמתרחשת בו בקרה של מצב הרוח. לאחר מכן, הם הזריקו למחצית מהעכברים חומר מעורר דלקת ולמחציתם, קבוצת הביקורת, את החומר סליין.
רמות הסרוטונין צללו דקות ספורות לאחר ההזרקה. לעומת זאת, רמות רמות ההיסטמין עלו ונצמדו לקולטנים שנמצאים על הסרוטונין, באופן שעיכב את פעילותו. כל זה קרה בעכבר, אבל בסרוטונין אנושי יש קולטנים דומים.
ד"ר פרסטו השמי מהמחלקה לביו-הנדסה באימפריאל קולג', אמר עם פרסום המחקר ש"ייתכן שלדלקת יש תפקיד מאוד גדול בדיכאון. כבר ידוע שחולים שיש להם גם דיכאון וגם דלקת, הם אלה שפחות יגיבו לתרופות נוגדות דיכאון".
כאשר החוקרים נתנו לעכברים תרופה ממשפחת ה-SSRI (תרופות נוגדות דיכאון כמו ציפרלקס ופרוזק המעלות את רמת הסרוטונין במוח), הם ראו שהעכברים מתקשים להעלות את רמת הסרוטונין בהשוואה לעכברים בקבוצת הביקורת. אז המשיכו החוקרים ונתנו לעכברים תרופות מעכבות היסטמין (לא האנטי-היסטמינים הניתנים לטיפול באלרגיה, אלא תרופה אחרת הפועלת במנגנון אחר) יחד עם SSRI, וראו את רמות הסרוטונין עולות חזרה לאותה רמה שהגיעו אליה בקבוצת הביקורת. האם יש כאן פתח לטיפול בחולים הסובלים מדלקת ודיכאון גם יחד? בהחלט ייתכן.
משפחת ה-SSRI, הכוללות תרופות כמו ציפרלקס ופרוזק המוכרות, הפכה פופולרית למדי בקרב הציבור, אבל לא כל המטופלים נהנים מההשפעות המיטיבות שלהן. בדרך כלל הן אינן מועילות גם למטופלים הסובלים מדיכאון ברמות הקשות שלו. החוקרים מאימפריאל קולג' חושבים שאולי אצל החולים הללו הדלקתיות היא גורם משמעותי.
"דלקת היא אירוע של כל גוף ועניין מאוד מורכב. גם דיכאון היא מחלה מורכבת, ובשני המקרים מגוון של חומרים בגוף מושפעים במגוון דרכים. עלינו לבנות מודלים מורכבים יותר של שתי המחלות ושל הקשר ביניהן", אמר השמי.
3. הכתובת הייתה על השן: הקווים שמנבאים דיכאון
האם שמרתם במקרה את שיני החלב שלכם? אולי ההורים שמרו אותן בשבילכם? אם כן, יש לכם כנראה מקור מידע מעניין שיכול לנבא, לפחות חלקית, את הסיכון שלכם למחלות שונות, וביניהן דיכאון.
הממצא הזה נולד מתוך מפגש בין שני מחקרים, האחד נעשה בבריטניה והאחר בארה"ב. במסגרת המחקר הבריטי, חוקרים מאוניברסיטת בריסטול אספו מאז שנות ה-90 של המאה הקודמת שיני חלב של כ-70 ילדים. ההורים מילאו שאלונים רבים, הילדים עברו בדיקות שונות, ובין היתר תרמו שיני חלב - שני ניבים מקדמת הפה. במסגרת המחקר האמריקאי, ד"ר ארין דאן, אפידמיולוגית בתחום הפסיכולוגי-חברתי באוניברסיטת הרווארד, ביקשה להבין באיזה גיל בילדות אתגרים חיצוניים יכולים להוביל לטראומה הגדולה ביותר, ובאילו גילאים החוסן הוא גבוה יותר. אירועים קשים בגיל הילדות נמצאים בבסיסן של כשליש מההפרעות הנפשיות. אלא שלא היו לה כלים לדעת בדיוק באיזה גיל נחשפו נחקריה לאירועים הטראומתיים שחוו. בגיל צעיר ילדים אינם זוכרים את הפרטים, וגם אחר כך קשה לדייק בזיכרון של אירוע טראומתי. גם ההורים לפעמים מתבלבלים, ולפעמים לא רוצים לשתף.
אבל אז גילתה דאן שאנתרופולוגים של תקופות קדומות נוהגים להעמיק חקר בשיניים של שלדים מן העבר וחושפים כך מידע רב על חייהם (ד"ר רחלי שריג מאוניברסיטת תל אביב היא אחת החוקרות הבולטות בתחום הזה). השיניים מתעדות תזונה לקויה, מחלות ותקופות של אתגרים פיזיים רצופים. המתח הזה יכול לפגוע בשכבה החיצונית של השן, ולגרום סימנים שהחוקרים מכנים "סימני עקה". הם נראים קצת כמו העיגולים בגזע עץ החושפים את גילו. אצל בני אדם, סימני עקה עבים יותר מעידים על תנאי חיים קשים יותר.
דאן פיתחה תיאוריה שלפיה הקו המסוים שנוצר בשן לפני בקיעתה, בימים הראשונים אחרי הלידה, יכול להעיד על כך שהאם הייתה בלחץ בזמן ההיריון. השיניים כבר מתחילות להיווצר בתוך החניכיים בשלב הזה. קבוצת המחקר שלה השוותה את השיניים שנאספו במחקר בבריסטול לשאלונים של האימהות במהלך ההיריון. האימהות נשאלו על אירועים חריגים בתקופת ההיריון, היסטוריה של בעיות פסיכולוגיות, רמת הביטחון האישי בשכונה ורמות התמיכה באם במהלך ההיריון והלידה.
לאימהות שסבלו מדיכאון לאורך החיים או מדיכאון במהלך ההיריון נולדו ילדים עם קווים עבים יותר, בעוד שאצל אימהות שקיבלו תמיכה במהלך ההיריון ולאחר הלידה, הקווים היו דקים יותר. החוקרים ניטרלו משתנים הקשורים למצב סוציו-אקונומי, לידה פגים מול לא פגים, אימהות שנטלו או לא נטלו ברזל. בכל מקרה, ההבדל נשמר.
אף אחד לא יודע מה גורם לקווים הללו להיווצר, אבל אחד החשודים הוא הקורטיזול, "הורמון הסטרס" שמשפיע כנראה גם על התאים שיוצרים את שכבת השן החיסונית. קורטיזול יכול לגרום גם לדלקות, וזה מנגנון אפשרי אחר.
אם הנתונים ישוחזרו בניסוי גדול יותר, דאן מאמינה שהיא תוכל לזהות ילדים שסבלו מאירועים שליליים בילדות המוקדמת ולנבא את הסיכון שלהם להפרעות נפשיות בעתיד. אם עושים זאת בשלב מוקדם בחיים, אפשר לבצע התערבות טיפולית מותאמת, שאולי תחסוך להם חלק מהמצוקה בהמשך חייהם.
4. לא רק פסיכדליה: גם פטריות מאכל יכולות לרומם את מצב הרוח
בני אדם נוטים לחלק את עולם הפטריות העצום לכמה סוגים: פטריות אכילות, ממסטלות, רעילות וכאלה שגורמות מחלות (מפטרת רגליים וציפורניים ועד זיהומים פטרייתיים קטלניים). פטריות פסיכדליות, או חומרים ספציפיים בהן, נחקרים בשנים האחרונות כטיפול נגד הפרעות נפשיות שונות, וביניהן דיכאון. עד היום לפטריות האכילות הלא-ממסטלות לא ייחסו סגולות כאלה, אבל אולי בכל זאת יש בהן משהו.
חוקרים מבית הספר לרפואה של אוניברסיטת פן סטייט בארה"ב אספו מידע מ-24 אלף מבוגרים אמריקאים בשנים 2005-2016 וחיפשו קשר בין התזונה שלהם לבריאותם הנפשית. אחד הממצאים שלהם היה שהציבור שצורך את פטריות המאכל הנפוצות בארה"ב סובל פחות מדיכאון.
פטריית מאכל. עשויות לשפר מצב רוח / צילום: Shutterstock
פטריות הן לא המזון הראשון שנחשוב עליו בהקשר של הצלחת האמריקאית, ולכן ייתכן שישנם כאן משתנים מתערבים כמו מצב סוציו-אקונומי. ואכן, נשים לבנות בוגרות קולג' היו צרכניות הפטריות הנלהבות ביותר במדגם, אך החוקרים ניטרלו את המשתנים האלה בניסוי שלהם. החוקרים סבורים שחומר בשם ארגוטיונין, שנחשב אחראי על סגולות רפואיות נוספות של פטריות מאכל בשל היותו נוגד חמצון, יכול לעזור גם נגד דיכאון. מחקרים קודמים הראו שנוגדי חמצון אחרים עשויים להיות יעילים גם הם נגד דיכאון. לדברי אחד השותפים במחקר, פטריות הן המזון עם ריכוז הארוטיונין הגבוה ביותר.
פטריות שמפניון המוכרות לנו ומהוות את רוב צריכת הפטריות בישראל ובארה"ב מכילות גם כמויות גדולות של אשלגן, חומר שנקשר בכמה ניסויים בעבר עם חרדה.
בניסוי התערבותי שערכו החוקרים מפן סטייט הוחלפה מנה אחת של בשר במנת פטריות בכל יום, אך הם לא הצליחו להראות השפעה משמעותית על רמת הדיכאון. כעת הם מתכננים לצאת לניסוי גדול יותר.
5. שימו שעון מעורר: משכימי קום נהנים יותר
מחקר גדול שפורסם בכתב העת JAMA Psychiatry מראה קשר חזק בין קימה בשעה מוקדמת לבין ירידה בתסמיני דיכאון. המחקר נערך על ידי חוקרים מאוניברסיטת בולדר בקולורדו ומכון ברוד לרפואה המשותף לאוניברסיטאות הרווארד ו-MIT, והתבסס על מידע מ-840 אלף נבדקים.
מחקרים קודמים כבר הראו מתאם בין השעות שבהן אנשים נוטים ללכת לישון לבין מצב הרוח שלהם ונטייתם לדיכאון. המחקר הנוכחי מצא שאנשי לילה סובלים מדיכאון פי שניים ממשכימי הקום, גם אם הם ישנים בסופו של דבר מספר דומה של שעות.
ד"ר איאס דאלגס, הכותב הראשי של המחקר, ביסס אותו על נתונים מחברת הגנטיקה 23andme ועל נתונים מבנק הדגימות הביולוגיות של בריטניה. קודם כול, הוא זיהה גנים נפוצים אצל אנשים שהלכו לישון מאוחר והכריזו על עצמם שהם חיות לילה (9% מהנבדקים), אצל משכימי קום (כ-30%) ואצל כל האחרים שהולכים לישון בשעה מסוימת באמצע. לאחר מכן, בחנו החוקרים את הקשר בין הגנים שנמצאו לבין דיכאון. התברר שאצל מי שהגנטיקה שלו מזוהה עם שעון ביולוגי מאוחר יותר, הסיכון לדיכאון גבוה יותר, ומי שהייתה לו גנטיקה המתאימה לקימה מוקדם בבוקר היה מרוצה יותר. עבור אנשי הלילה והאמצע, כל הבדל של שעה בשעון הביולוגי, כפי שמנבאים הגנים, הובילה לירידה של 23% בסיכון לדיכאון. כלומר, מי שהגנים שלו מצביעים על שעון ביולוגי עם נטייה ללכת לישון בחצות, היה ב23% פחות סיכון לדיכאון לעומת מי שהולך לישון באחת, ומי שהולך לישון ב-23:00, נמצא בסיכון נמוך בכ-40% ממי שהלך לישון ב-1:00. התוצאות עבור מי שממילא משכימים קום היו פחות ברורות.
החוקרים אמנם לא הראו זאת במחקר, אך הם טוענים ששעון ביולוגי הוא משהו שניתן לשנות, למרות הגנטיקה, וכי קימה מוקדמת יותר תפחית את הסיכון לדיכאון. הם מסבירים זאת בכך שמי שנרדם מאוחר חשוף פחות לאור במהלך היום, וזה יכול לגרום לדיכאון. כמו כן, חוסר ההתאמה ל"שעון של כולם" (הרי עולם העבודה מותאם לאנשי הבוקר) יכול להוביל למעט שעות שינה ולגרום דיכאון.
כתבות
ני"ע
