ראש ממשלה עם 6 מנדטים? בדקנו אם זה יכול לקרות גם בדמוקרטיות אחרות

מה עושים בעולם כשהמערכת הפוליטית נקלעת לפלונטר מתמשך ומשתק? בנימין נתניהו טען שיש 12 מדינות שבהן מונהגים אמצעים שוברי שיוויון, שמאפשרים להכריע בין המפלגות הגדולות • יצאנו לחפש אותן • המשרוקית של גלובס

בנימין נתניהו, משדר השקה, ערוץ 14, 28.11.21 / צילום: אלכס קולומויסקי-ידיעות אחרונות
בנימין נתניהו, משדר השקה, ערוץ 14, 28.11.21 / צילום: אלכס קולומויסקי-ידיעות אחרונות

לאחר הבחירות האחרונות, הרביעיות בתוך שנתיים, התרחש בישראל אירוע שלא קרה כאן מעולם. לראש הממשלה ה-13 במספר התמנה נפתלי בנט, למרות שלרשות מפלגתו עומדים בפועל שישה ח"כים בלבד. לחצי ממפלגות הקואליציה יש יותר מנדטים מלימינה, ורק לאחת, רע"ם, יש פחות מנדטים.

המפסיד הגדול מקיומה של הקואליציה החריגה הזאת הוא ראש הממשלה לשעבר בנימין נתניהו. לאחרונה הוא התייחס לכך במהלך ראיון שנתן לערוץ 14. "הבעיה הזו, שמישהו יכול לבוא עם שישה מנדטים... ולהמליך את עצמו לראש ממשלה, היא לא קיימת רק פה. אז מה עשו בדמוקרטיות אחרות? הן מצאו כל מיני שיטות. שיטה אחת - המפלגה הגדולה. שיטה שנייה - המפלגה הגדולה ביותר וזו שאחריה מתמודדות על ראשות הממשלה. שיטה שלישית זו בחירה ישירה לראשות הממשלה".

נתניהו טען באותו ראיון שזה למעשה מה שהוא ביקש ממנסור עבאס - שיחבור אליו באופן נקודתי כדי לתמוך בחוק שיקבע שההכרעה תיפול על ידי הצבעה ישירה מיוחדת לראשות הממשלה, מבלי לפזר את הכנסת. אנחנו התעניינו יותר דווקא בסוגיה העקרונית.

בעצם, טוען נתניהו, במדינות אחרות יש מנגנון שמאפשר להן להיחלץ ממשבר פוליטי מתמשך כמו זה שחווינו כאן. בשיטה שלהן מובנה מראש מעין שובר שוויון שברגעי משבר מסייע להכריע לכאן או לכאן. באילו מדינות מדובר? נתניהו ציין בראיון שיש "12 דמוקרטיות (כאלה) - בדקתי". פנינו לליכוד כדי לקבל את רשימת 12 המדינות הללו, אבל שם סירבו להגיב. בדקנו בעצמנו.

יש מקומות כאוטים יותר

בישראל הליך הרכבת הממשלה הוא ברור מאוד. סעיפים 7-13 לחוק יסוד: הממשלה מפרטים את ההליכים להרכבת ממשלה, וגם את מה שקורה בתרחיש בו לא מצליחים להשביע אחת. כפי שידוע לכל מי שחי כאן בשנתיים האחרונות, השיטה שלנו אכן גוזרת הליכה אין סופית לבחירות, עד שמישהו מצליח לכונן ממשלה.

אבל יש לא מעט מדינות שבהן ההליך לא כתוב, אלא יותר מוסכם. בבריטניה, למשל, שמתהדרת בכך שאין לה חוקה כתובה, משתמשים במוסכמות חוקתיות. המלכה ממנה את ראש הממשלה בהתאם לתוצאות הבחירות, והממשלה מכהנת מרגע זה ללא צורך בהצבעת אמון. אבל הרוב הפרלמנטרי עודנו נדרש, וממילא, בשל המוסכמות הללו, מראש לא ימונה מישהו שלא יוכל לזכות באמון הפרלמנט.

בשלוש מדינות שעדיין חיות רשמית תחת הכתר הבריטי - קנדה, ניו-זילנד ואוסטרליה - ישנם מסמכים חוקתיים, אבל תפקיד ראש הממשלה אפילו לא מוזכר בהם. מי שממנה אותו לתפקיד - בהתאם למוסכמות חוקתיות דומות - הוא המושל הכללי (נציג המלכה במדינות אלו) על בסיס המצב הפרלמנטרי.

בשורה של מדינות אחרות מינוי ראש הממשלה אמנם מוזכר בחוקה, אבל באופן דל מאוד. בסך הכול, מצאנו 15 מדינות בהן יש לכך התייחסות, אבל לא מוסבר כלל מה קורה אם הדבר לא מצליח. כלומר, המצב בהן עלול להיות אפילו כאוטי יותר מבישראל.

במדינות אחרות, כמו פולין, הונגריה, שוודיה, בלגיה וספרד, נראה שהמצב דומה לשלנו. ישנן הוראות לגבי כל השלבים עד שמרימים ידיים והולכים לבחירות חדשות. ואכן, ב-2019, במקביל לישראל, גם ספרד מיצתה את ההליכים עד תום והלכה לבחירות שניות ברציפות, שם הסתיימה הסאגה מבחינתם.

לעיתים, המבוי הסתום במדינות האלה מתרחש לפני הבחירות החוזרות: בבלגיה המלך ממנה את הממשלה, אבל החוק לא הגדיר זמן מקסימלי למיצוי המגעים הקואליציוניים. זה הביא לכך שב-2020 המלך ידע את מי למנות רק אחרי 652 יום של ממשלת מעבר שהתקיימה בצל המגעים.

 
  

שלוש מתוך 33

אז סקרנו כבר די הרבה מדינות, ומצאנו כאלה שבהן המצב דומה לישראל או אף גרוע יותר מבחינות מסוימות. היכן ישנן דוגמאות שמתחברות בצורה כלשהי לדבריו של נתניהו? לב הטיעון של ראש האופוזיציה נוגע לאותם מנגנונים מיוחדים שמופעלים במקרה של מבוי סתום. לאחר שעברנו על החוקות של 33 מדינות בעלות משטר פרלמנטרי, מצאנו שלוש שעונות בצורה כלשהי על ההגדרה של נתניהו. אסטוניה, פינלנד וגרמניה.

באסטוניה, שני הסיבובים הראשונים דורשים רוב מוחלט של חברי הפרלמנט בהצבעת האמון. אם אין הצלחה, ניתנת הקלה: בסיבוב השלישי כבר מספיק רוב מוחלט מקרב חברי הפרלמנט שנוכחים במשכן. לאחר מכן הולכים לבחירות. לא בדיוק מנגנון דרמטי, אבל גם משהו.

בגרמניה ופינלנד, אם בשני הניסיונות הראשונים לבחור ראש ממשלה בפרלמנט לא מושג רוב, ניתנת הקלה משמעותית יותר. מספר מתמודדים יכולים להעמיד את עצמם לבחירת הפרלמנט, והמועמד שמקבל את מספר הקולות הרב ביותר זוכה במשרה הרמה, גם בלי רוב מוחלט.

אבל גם כאן לא מדובר בפתרון קסם. בפינלנד הממשלה מחויבת להתפטר במקרה בו הפרלמנט מביע בה אי-אמון ברוב מוחלט. כלומר, הקסם של מינוי ראש ממשלה שלא השיג רוב בפרלמנט יכול להתפוגג מייד. בגרמניה, לעומת זאת, קיים אי-אמון קונסטרוקטיבי, כך שלא יהיה ניתן להפיל את אותה ממשלה בלי להציג ממשלה חלופית. עם זאת, במקרה בו אדם מונה לקנצלר ללא רוב מוחלט, לנשיא עומדת הבחירה אם להשביע אותו או לפזר את הבונדסטאג לטובת בחירות.

ביוון זה לא היה קורה

מהדברים של נתניהו עלה טיעון נוסף. יש מדינות שבהן מונעים ממנהיג מפלגה קטנה לעמוד בראש הממשלה, או מקשים עליו לעשות זאת. גם דוגמאות כאלה מצאנו, וגם אותן צריך בדרך כלל לסייג.

ביוון, בולגריה וגאורגיה אכן יש קדימות למפלגה הגדולה. ביוון על הנשיא להטיל בתחילה את משימת הרכבת הממשלה על המפלגה הגדולה ביותר, לאחר מכן המשימה עוברת למפלגה השנייה בגודלה ואחר כך לשלישית. אם כל הניסיונות האלה לא צולחים הולכים לבחירות. כלומר, ביוון, מנהיג כמו בנט, שעומד בראש אחת המפלגות הקטנות בפרלמנט, לא היה יכול לעמוד בראשות הממשלה בשום מקרה (אם כי, למעשה, מי שהקים באופן טכני את הממשלה בישראל היה לפיד, תוך שימוש בכלי הייחודי של ממשלת החילופים).

האם יש עוד דוגמאות כאלה? לא ממש. בבולגריה אם המפלגה השנייה בגודלה נכשלת,  גם מפלגות אחרות יכולות לנסות. בגאורגיה הפרלמנט יכול לבחור בסופו של דבר בכל מועמד שיקבל תמיכה ראשונית של שליש מהחברים.

יותר מכך, הדוגמאות של בולגריה ויוון לא רעות רק לאופן שבו בנט נהנה מההפקר, הן רעות גם ליתרון משמעותי ממנו נהנה נתניהו במהלך תקופת הפלונטר. בעוד שהחוק שלנו אפשר לו לכהן במשך תקופה ארוכה כראש ממשלת מעבר, ולפחות תיאורטית הוא היה יכול לכהן כך לנצח, כל עוד לא מושגת הכרעה בבחירות, שם, במקרה בו לא מוקמת ממשלה, החוקה מטילה על הנשיא להרכיב ממשלת מעבר שאמורה להיות "מוסכמת על כל המפלגות".

ויש עוד סייג אחד קטן שחייבים להזכיר בהקשר הקונקרטי של דברי נתניהו. בכל המדינות שצוינו בכתבה שבהן יש פתרונות כלשהם למבוי סתום - זכות הראשונים למפלגה הגדולה או פתרון שובר שוויון - הם כתובים בחוקה מראש. האזרחים מצביעים לפרלמנט בידיעה שאלו הכללים. נתניהו ביקש לשנות את הכללים לאחר הבחירות, מבלי ללכת לבחירות כלליות חדשות. זה כמובן הבדל משמעותי.

צרו איתנו קשר *5988