אסור להשלים עם המועדון הסגור של ההייטק

מחקרים עדכניים על הצלחת ההייטק הישראלי קובעים באופן חד-משמעי כי הם מרחיבים את הפערים החברתיים • המשכורות הגבוהות מחזקות את אלו שלרוב מגיעים ממילא מהעשירונים החזקים, בעוד שסיכוייהם של צעירי הפריפריה להשתלב בתעשייה נמוכים • האחריות היא של המדינה, היא חייבת להשקיע יותר במקומות שלהורים אין יכולת לממן שיעורים פרטיים והעשרות

מערכת החינוך חייבת לבצע חשיבה מחדש / צילום: Shutterstock, Monkey Business Images
מערכת החינוך חייבת לבצע חשיבה מחדש / צילום: Shutterstock, Monkey Business Images

דוח של מכון המחקר של הכנסת שפורסם לאחרונה מאשש את שרבים ידעו - אם אתה צעיר מהפריפריה החברתית-גאוגרפית, הסיכוי שלך להשתלב בהצלחת ההייטק הישראלי נמוך לאין שיעור בהשוואה לצעיר ממעמד סוציואקונומי גבוה. המחקר מלמד על פערים שמתחילים במערכת החינוך, נמשכים במוסדות להשכלה גבוהה, ולבסוף באים לידי ביטוי בהתפלגות למגזרים במשק וביכולות ההשתכרות. לכן, בזמן שהמשכורות הגבוהות ממילא בהייטק נוסקות ומופנות כמעט באופן בלעדי לעובדים שהגיעו מעשירונים חזקים, המסקנה היא, וכך גם קבע הדוח, שההייטק מרחיב את הפערים החברתיים בישראל.

ההייטק הוא העתיד והקטר שמושך את הכלכלה הישראלית קדימה ובדרך זו מאפשר לישראל להתחזק כלכלית. הבעיה היא שלמרות המחסור העצום בעובדים, זו תעשייה שמתנהלת כמועדון סגור לצעירים המגיעים ממעמד סוציואקונומי גבוהה, ומרבית צעירי הפריפריה בכלל לא יכולים לקחת חלק בו.

תנאי הזינוק השונים וגישה לא נכונה מצד המדינה מקשה על רבים המגיעים מאשכולות סוציואקונומיים נמוכים לפרוץ את תקרות הזכוכית של סביבתם. בכדי שישראל תציב שוויון הזדמנויות אמיתי לכל אזרחיה הצעירים, מערכת החינוך חייבת לבצע חשיבה מחדש, להרים את תקרת הזכוכית ולפעול באופן אקטיבי לפתיחת האפשרויות גם עבור אלו הבאים מרקע כלכלי מאתגר.

הפערים שנוצרים בתיכון, בשילוב מודעות נמוכה לחשיבות של ההשכלה גבוהה, מתגלגלים לאחר מכן גם לאקדמיה. נתונים עדכניים של ה-OECD מלמדים כי רמת המוביליות בהשכלה הגבוהה בישראל ירדה ב-22% בתוך 30 שנה ושהסיכוי של בן להורים לא אקדמאים לרכוש השכלה אקדמית קטן פי 7 מזה של בן להורים בעלי השכלה גבוהה.

דוח מכון המחקר של הכנסת גם עדכן כי אחוז הסטודנטים החדשים שהחלו ללמוד את מקצועות ה-STEM (מתמטיקה, סטטיסטיקה ומדעי המחשב) ב-2019 מישובים באשכולות חברתיים-כלכליים החלשים (אשכולות 2-1), הוא הנמוך ביותר ועומד רק על 6.1% מכלל הסטודנטים. ועוד לא נגענו בנשירה שמחמירה ככל שהסטודנטים מגיעים מרקע סוציואקונומי נמוך יותר.

הפערים העצומים בהישגים חינוכיים ובפוטנציאל ההשתכרות בין מרכז ופריפריה ובין עשירים לעניים פוגעים באופן קשה על החברה והמדינה בישראל, הן מבחינת יכולתה של מדינת ישראל לממש את ההון האנושי הגלום בה, ולהתחרות בהצלחה במדינות אחרות. מדינות שמשקיעות בכמות ואיכות הסטודנטים שלהן ותופסות מקום מרכזי בתעשייה עתירת הידע. והן, וחשוב מכך, מבחינת הפגיעה בלכידות ובחוסן החברתי שלנו.

בשנתיים האחרונות החברה הישראלית עברה זעזועים דרמטיים שהבליטו תהליך מדאיג של הקצנה בין חלקי החברה הישראלית השונים. ההתרחבות המתמשכת בפערים הכלכליים, בין פריפריה למרכז, בין חלשים לחזקים - היא הסכנה האמיתית הנשקפת היום למדינת ישראל. החדשות הטובות הן, שבניגוד לשסעים אחרים שאולי אינם תלויים רק בנו, את התהליך הזה ניתן לעצור והוא נמצא בשליטתנו.

בכדי לעשות זאת ממשלת ישראל חייבת להפוך את הפירמידה ולהשקיע בפריפריה החברתית-גיאוגרפית משאבים גבוהים בהרבה. צמצום הפערים החברתיים עובר דרך החינוך, דרך שוויון הזדמנויות אמיתי. בפריפריה ההורים והרשויות לא יכולים לחזק את יכולות התלמידים בשיעורים פרטיים והעשרות ואין להם את היכולות לתקן את תחלואות מערכת החינוך. המדינה חייבת להנגיש גישה חינוכית מתקדמת ובמקביל להעניק מעטפת רחבה וארוכת טווח לצעירי הפריפריה. זהו צו השעה, זה המהלך הצודק וזה הצעד הכלכלי הנכון ביותר עבור מדינת ישראל ותעשיית ההייטק הפועלת בה.

הכותבת היא מנכ"לית קרן אייסף, הפועלת לצמצום פערים חברתיים בישראל באמצעות השכלה גבוהה

צרו איתנו קשר *5988